על השתתפות הירושלמים שוב בבחירות לעיריית "ירושלים".

עם התקרבות מועד הבחירות לעיריית "ירושלים" ב-31 באוקטובר השנה, חודשו המחלוקת, הדיון והמתחים בשאלה האם להשתתף או לא של תושבי ירושלים הערבים הפלסטינים, המחזיקים בתעודה ישראליה הכחולה. או בעלי אזרחות ישראלית מתושבי ירושלים וערביי הפנים הפלסטינים של- 48 - שהם מתגוררים בעיר ירושלים...למרות שהשתתפות ירושלמים באותן בחירות, מועמדות והצבעה, לא עלתה על 2% ב- במיטבו במהלך 56 שנות כיבוש העיר, בהתאם לעמדה הלאומית, הדתית והעממית הפלסטינית, המפלילה, וקוראת ודורשת מתושבי העיר שלא להשתתף בהם. העמדה מבוססת על עקרונות , לאומיים ופוליטיים כי השתתפות כזו תעניק לגיטימציה לכיבוש של הישות באותה עיר, הכרה בריבונותה עליה, ושיווק והזדהות עם העמדה האמריקנית, שהעבירה את שגרירות ארצה במאי/2017 מתל אביב לעיר ירושלים, שמשמעותה הכרה במעמד העיר. סיפוח למען מדינת הישות, ובניגוד לכל הנורמות, החוקים, ההסכמים וההחלטות הבינלאומית, הרואות בעיר ירושלים עיר כבושה, וכי כל הנהלים ומה שהישות עושה בה מבחינת התיישבות. , ייהוד וישראליזציה, וחקיקת חוקים  בה בטלים וחסרי ערך.

כמו כן, יש לומר כי עיריית הכיבוש בירושלים היא אחת הזרועות החשובות ביותר של מדינת הישות ביישום מדיניות, נהלים, החלטות ופרויקטים גזעניים, שמטרתם לעקור את תושבי העיר מאדמתם, לגרשם ולעקירתם. ותרגול כל צורות הטיהור האתני נגדם, שלא לדבר על הריסת בתיהם, כליאת בניהם והגליית קיומם וזהותם.

העמדה הלאומית, הדתית והעממית הפלסטינית המסורתית קבועה כפי שהיא, ולא עברה כל שינוי , אם כי חלק מהמבקשים להתמודד בבחירות המוניציפליות של הישות הם מהתושבים הערבים של העיר ירושלים או מהתושבים של הפלסטינים - 48 - המחזיקים באזרחות ישראלית, ואשר חלקם ערכו מספר ראיונות ופגישות עם אישים ירושלמים, כדי לברר את דעתם ונקודת מבטם, לגבי האפשרות להשתתף בבחירות הללו, באמתלה ובעילה שישנן זכויות אזרחיות, כלכליות, חברתיות ושירותיות, שעליהן משלמים הירושלמים מיסים בצורות שונות, החשובה שבהן היא מס "ארנונה", והם לא מקבלים שירותים למשל משלמים בין 28-30% מהמיסים שגובה עיריית הישות מתושבי העיר, והם מקבלים על כך רק 6-8%.

זכויות אזרח הן שירותים, כלכליים וחברתיים. ניתן לנהל מאבק עממי וממסדי על מנת להשיגן, ע"י הקמת גופים וועדות למטרות ויעדים אלו. עם זאת, אסור לדלג על הסיבות והעמדות הפוליטיות הלאומיות , מהסיבות שהוזכרו קודם, כמו גם מי שממצה טיעונים ותירוצים להצדקת השתתפותם בבחירות הללו, שהם מבינים היטב, שסוגיות בעלות ממד אסטרטגי כמו ביטחון, התיישבות, בעלות על קרקע, תכנון מבני, חינוך ואחרים, אינם מוכרעים במועצת העירייה, אלא מקבל ההחלטות כאן בנושאים אלו הנחשבים לביטחון לאומי, הוא המדינה העמוקה, המוסדות הביטחוניים והצבאיים והשולטים במשק, אנשי כסף ועסקים, ולפיכך השתתפות באותן בחירות מזיקה ומזיקה, ללא קשר לעמדה בה, היא לא מנעה ולא תמנע את פעולות ההתיישבות והייהוד המתקיימים בעיצומם. נגד אדמת עמנו שם, ועבורה מוקצים תקציבי עתק מממשלת הימין הקיצוני והפשיזם היהודי, השואפת לייהד את הגליל והנגב ולגרש ולעקור את עמנו גם שם. ההשתתפות, לא השפיעה או שינתה את עמדת מדינת הישות ושירותי הביטחון שלה שמתדלקים את הפשעים שבוצעו נגד עמנו שם, היכן שהפשיעה מסלימה, לא כתוצאה מכנופיות פשע ומאפיות. אלא שרוצחים אלו מנועים מלהגיע אליהם , לעצור אותם ולהטיל עליהם דין וחשבון.

במסגרת חזון זה, אני אומר כי לא חלו התפתחויות או שינויים המחייבים שינוי בעמדה הארצית והפוליטית באשר להשתתפות בבחירות המוניציפליות של הישות בירושלים, למועמדות ולבחירות. 

אני מאמין שיש אנשים שהעלו חלופות להתמודדות עם הפרויקטים והתכניות המוניציפליות של הישות בעיר, כמו פעילות להחייאת מה שמכונה "קרן ירושלים", שהתקיימה לפני השלמת כיבוש מזרח העיר....