חזית רביעית... ישראל ייצרה אותה לעצמה

הנקודה בה נפגשות סדר היום של הכוחות הפוליטיים הישראלים במאבקם ובהסכמתם היא "הפחדה". בעלי הכוח מאיימים את הציבור מפני האופוזיציה, כאילו היא פותחת את דלתותיה של ישראל לסכנה, והאופוזיציה חוששת שהממשלה לוקחת מדיניות שמסכנת את הקיום כל עוד יש ממשלה בישראל שחוששת לעצמה ליפול וכל עוד יש אופוזיציה שמבקשת לנצח.

לכן; רבים מדברים בימים אלה על כך שהמדינה העברית מתמודדת עם שלוש חזיתות בו זמנית, ורק הממשלה הנוכחית מסוגלת להתמודד איתה, במיוחד כאשר בנימין נתניהו הוא בראשה, הדרך היחידה לצאת היא להיפטר ממנה.

בימים אלה הופיעה בישראל חזית רביעית, אך היא שונה מיתר החזיתות, כלומר: הפלסטיני בעזה ושלוחותיה בגדה המערבית, והלבנונים המיוצגים על ידי "חיזבאללה" הניצבים עם הטילים "המדויקים" שלו על השטח. קו מגע ישיר בינה לבין לבנון, והסורית, שמתלקחת לפעמים ומתפוגגת לפעמים, אולם הסכנה נותרה בעינה. הדיבורים של הממשלה והאופוזיציה על שלוש החזיתות הפכו לשגרה באופן שהציבור התרגל אליו, וכמעט אפשר להאמין שצבא ישראל, בלי קשר לממשלה שמובילה אותו, יכול להתעמת איתם ולנצח אותם, והעניין אינו חף מציטוטים של מלחמות קודמות, ומה שישראל מחשיבה את הניצחונות שהיא חוגגת עד עכשיו, שלא לדבר על יכולות ההרס העצומות שלה בעזה ובפרברי הדרום והרחבה הגיאוגרפית שלה - החזית הצפונית - היה לא פליטת לשון כששר הביטחון איים על לבנון שתחזיר אותה לתקופת האבן אם תבצע מעשה שמאיים על ביטחון ישראל.

שלוש החזיתות, על המציאות הנוכחית, מאפייניהן ואקלים שלהן, ואם אפשר למנהיגים המדיניים והצבאיים להרגיע את הציבור ביכולת להתעמת איתם בבת אחת, מי שמרגיע את עצמו אינו נרגע. יהיו היכולות של הצבא הישראלי בעימות אשר יהיו, מעצבי דעה רבים בישראל מזכירים לראשי הצבא כי למרות שהוא מנצח בקרבותיו על פי הערכותיו וסטנדרטים, הוא עדיין לא החליט על אחד מהם. החזית הפלסטינית לא העלתה את הדגל הלבן  למרות עצומות האבדות שלה, והחזית הלבנונית לא הפסיקה לשחק בעצבים של הציבור, על ידי דיבור על מאות אלפי הטילים המדויקים המוכנים לשיגור עם קבלת ההחלטה.

בחינת חומרת איום מסוג זה היא זכותם של מנהיגים פוליטיים, והמידע העומד לרשותם וההערכות שאליהם הם מגיעים, אולם החזרה על כך של מנהיגי ישראל אינה שוללת את החשש השורר בלב הציבור שלהם. במיוחד היכן שיש התנחלויות סמוכות, ברגע שישוגר טיל בודד מדרום לבנון, מתחילה יציאה ספונטנית רחבת היקף, כמו גם בגבול עזה ומחוצה לה... מה שהופך את שלוש החזיתות, ואת השמות המסורתיים שלהן. , מקור לפחד וחרדה וחוסר אמון ביכולות ההכרעה של הצבא הישראלי.

באשר לחזית הרביעית, השונה לחלוטין מהחזיתות המסורתיות, היא התחילה מתוך ישראל כגפן קטנה שטופחה על מנת לטפח גוף נוסף, ואם התפתחותה והרחבתה נשאו השלכה מסוכנת על כל המדינה העברית, אז הגיע מספר ההרוגים של הפשע המאורגן במגזר הערבי למאה ושתיים, כפול ממה שהגיע בתקופה המקבילה אשתקד. מה גרם לגידול הזה, ששותקו לגביו, לגדול יותר, ואת השפעותיו הרות אסון על מדינת היהודים לבלתי נשלטות, לא מבחינת תדמית, מוניטין והעמדת פנים של דמוקרטיה, אלא מבחינת ביטחון הציבור; כי שני מיליון הערבים הפלסטינים חיים בישראל, שכל אחד מהם מרגיש שהפשע המשתולל אינו מעשה ידיהן של כנופיות מקומיות, אלא מעבודת המדינה וסוכנויותיה, שבהן הם חיים, מחזיקים בדרכונים ונקראים ערביי ישראל. .

המדינה העברית, ובמיוחד ממשלתה הנוכחית בראשות נתניהו, לא יכלו להתכחש לאחריותה לכך, גם אם באופן עקיף, כאשר פורץ ויכוח פנימי על כוונת נתניהו להנהיג את מנגנון השב"כ כדי לפתור דילמה זו, ורבים ענה לו שמי שיטיל עליו לפתור אותה מעורב בעיקר בתופעה, אז זו אחריות עקיפה להודאה, כמו גם הכרה שבשב"כ, שיודע מה פלסטיני לוחש באוזנה של ארוסתו, בהחלט יודע מי הרג מאות פלסטינים בעידן הפשע המאורגן, מכיר את מקומות המחבוא שלהם ומכיר את מקורות החימוש וההגנה עליהם.

השב"כ, שהוא מנגנון הביטחון הכללי של המדינה, רואה בשני מיליון הפלסטינים אויבים שמגיעים להם מה שנעשה בהם, או מסיבות מקצועיות הוא לא יעסוק בעבודות שתפגעו בשלוחותיו ובאלה שבמסלולו, וכן בכל מקרה... אסון.

החזית הרביעית מונה שני מיליון פלסטינים שאינם נושאים נשק, כדי לכוון אותם למדינה בה הם חיים, אלא לשאת נשק נגדם, לתבוע את חייהם של ילדיהם ולמלא את ליבם בפחד שכל אחד מהם. יהיה המספר הבא. האם ישראל, המדינה העמוקה, ה"דמוקרטית" והמתורבתת, יכולה להימנע מהשלכות החזית הזו עליה? הפלסטינים מדברים על הסלמה מצדם בעימות, חלקם מציעים למסור את המפתחות לחברות בכנסת לאנשיה. וחלקם קוראים לראשי המועצות המקומיות להגיש את התפטרותיהם ולסגור את דלתות העיריות שלהם, ועוד דברים שעלולים לקרות. לאחר סעודת המתים הבאה, זה מגיע לרמה של אי ציות אזרחי מוחלט, אשר ועדות, הבטחות וכדורי הרגעה לא יפתרו.

האם ישראל מודעת למשמעות של מה שהיא עשתה?

האם אתה מבין את גודל הריבאונד עליו?

אני מפחדת להגיד... גם אם אתעורר, ואנסה, אולי יהיה מאוחר מדי.
בהסכמה עם "המזרח התיכון"