ביום הארכיון הבינלאומי: פלסטין הייתה נתונה לפשע הגדול ביותר של גניבה תרבותית בהיסטוריה

העולם חוגג בתשיעי ביוני של כל שנה את יום הארכיונים הבינלאומי, שאושר על ידי המועצה הבינלאומית לארכיונים (ICA) ואונסקו בשנת 2007, כדי להגביר את המודעות הציבורית לחשיבותם של ארכיונים, מסמכים וארכיונים, ולהפעיל יוזמות לשמרם בהיותם מייצגים אוצרות של פעילות אנושית, ועד מהימן בקריינות האירועים העבר וקידום זהות העמים, וביום זה גם עדים להפגנות לאומיות עם פעילויות ויוזמות רבות ממוסדות ההסברה מרכזי תיעוד להנגיש ארכיונים לציבור מתוך אמונתם בצורך להנגיש מידע בהתאם לעקרון חופש הגישה למידע וזכויות אדם בהתאם לחוקים התקפים בתחום זה.

הסצנה כאן בפלסטין שונה לחלוטין, וסותרת את כל הערכים, המוסר והחירויות שהעולם דוגל בהן. החובה המוסרית, האנושית והדתית המוטלת על העולם עדיין עומדת ומתבצרת מאחורי מדיניות הצופה, ומשתמשת אחרת ואמות מידה סותרות עם כל מה שנאמר, כתוב ומפורסם. הוא זה שאפשר את הפולשים בכל הכוח. האמצעים הם מגניבת פלסטין, וזה עולה בקנה אחד עם המאמצים שעשו המזרחנים המערביים ששוטטו המזרח הערבי לחפש את המורשת התרבותית והתרבותית כדי לשרת את הקולוניאליזם ולהדיח את הימין הערבי ולמחוק אותו מהגיאוגרפיה ומההיסטוריה.

ביום הארכיון הבינלאומי, אנו כותבים לעצמנו ולעולם כדי לספר מה מורשת התרבות שלנו הייתה נתונה, ועודנה, לפשעים הנתעבים ביותר נגד האנושות, מה שתועד מעדויות בעל פה של עדי ראייה, מה נכתב ותועד על ידי סופרים והיסטוריונים ששרדו את הפשע, ותיעדו עדויות של המשתתפים בו, בנוסף למה שנכתב ותועד על ידי רבים מההיסטוריונים הישראלים, בחלק "ועיד ממשפחתו", "ומכם. הפה אני מגנה אותך", כל זה נחשב למסמך בלתי ניתן להפרכה עבור הימין הפלסטיני.

פרקי הנכבה של העם הפלסטיני ב-1948 לא הצטמצמו למעשי טבח, עקירה, עקירה והשמדה, והרס ושריפת ערים וכפרים על ידי כנופיות ציוניות. עם אחר נמצא במקומו והוא הזוי שהוא יכול לבנות עוד אחד. נרטיב היסטורי. כל זה לא היה אקראי, אלא בוצע מתוך תוכניות מכוונות לגנוב את הזהות הפלסטינית, החל במיקוד המקום, הגיאוגרפיה וההיסטוריה על כל פרטיה, ועד לביזת המורשת התרבותית, והידע והמורשת האוצרת בה. 

אז הוא המשיך לייחס לו כל מה פלסטיני, כולל אוכל, אופנה ועתיקות, מתוך מחשבה שהוא יכול לזייף ולייהד היסטוריה ותרבות שנבזזה וגנובה כדי לבנות נרטיב ישראלי חדש שישווק לעולם, בהימור עליו. שינוי התודעה ההיסטורית, הגיאוגרפית והתרבותית של הדורות הבאים, "הזקנים מתים והצעירים נשכחים".

אחד הדברים המסוכנים ביותר שהכיבוש התמודד במסגרת תוכניותיו, שעדיין רודפות אותו עד כה, הוא אוצר המורשת ההיסטורית והתיעודית וההפקה האינטלקטואלית של הפלסטינים, את הטנקים הישראלים ליוו עובדים המתמחים בהיסטוריה ובארכיון. לבצע פשיעה של ביזה ושוד. הם אספו אלפי ספרים מספריות ציבוריות ופרטיות, ספריות של מוסדות חינוך, בתי ספר, מסגדים, כנסיות, מוזיאונים, בתי דפוס ובתי קולנוע. מוזיקה ותיאטראות, ושדדו עתיקות יקרות, פסלים , אבנים יקרות, תכשיטים, יהלומים, זהב, חשבונות בנק וכל מה שאפשר להגיע אליו, כפי שציין ההיסטוריון הישראלי אילן פפה. הוא אומר: "בין 70%-75% מהאוכלוסייה הפלסטינית לפני הנכבה היו עשירים ב החוש החומרי, ולא נותר להם דבר חלק מהמטלטלין והמקרקעין שלהם.

מה שנרצה לציין כאן, במיוחד, הוא היקף הפשע שבוצע ושיטות הסתרתו נגד הארכיונים הפלסטינים, מסמכים היסטוריים, כתבי יד והפקה אינטלקטואלית וידע, המוערך במיליוני מסמכים ואלפי של ספרים המתארכים לעידן העות'מאני ולפני כן ונמשכים לפני 1815-1917, כולל מסמכי ממשלה ומוסדות ציבוריים. זה נמשך גם מימי השלטון הצבאי של המנדט הבריטי על פלסטין (1917-1948), בנוסף לשלטון ארכיונים של בתי משפט שרעיים, בתי משפט אזרחיים, עיריות, עיתונים פרטיים של משפחות, מנהיגים ואנשי רוח פלסטיניים, מסמכים של המועצה האסלאמית העליונה, מסמכים עות'מאניים ובריטים, רישומי אוכלוסין וארכיונים של קונסוליות גרמניות, אוסטריות, בריטיות וערביות שעבדו בירושלים, כמו הקונסוליות הסעודיות, העיראקיות, המצריות ואחרות, ארכיון הוועד הערבי העליון וארכיוני המועדונים וחדרי המסחר.

מורשת זו, על גודלה ותכניה החשובים, לא נשרפה ונהרסה, והכרך הגדול ביותר הושאר ונשמר בספרייה הלאומית הישראלית, בספריית האוניברסיטה העברית ובארכיון הצבאי. וההיסטוריון הישראלי אדם רז מציין בספרו (בזיזת הרכוש הערבי במלחמת 1948) כי הוא אומר: "יש הרבה מסמכים שמוכיחים ביזה וביזה, אבל הם נתונים לצנזורה." הסצנה הקדושה). צ'ך עמית בספרו (כרטיס מלכותי), רונה סלע בספרה (לצפייה בקהל), אורי אבנרי בספרו (הצד השני של המטבע), בני ברונר בסרטו התיעודי (הגניבה הגדולה), תום שגב, בני. מורס ואחרים.

בנוגע לסתירה בין מקצועיות, דמוקרטיה וזמינות המידע הארכיוני, הציג מנהל ארכיון המדינה הכובשת ב-2018 דו"ח שעורר מחלוקת רחבה בסביבה השלטונית, המדינית והביטחונית, שם אמר: "יש הרבה מכשולים. המשפיעים על תפקודו התקין של הארכיון וקשורים לשיטת החשיפה והעמדת חומרי ארכיון לציבור, רובם המכריע של חומרי הארכיון נסגרים לתמיד, וזה לא מתאים, כפי שניתן לצפות ממדינה דמוקרטית. "הפקידים הגיבו לדו"ח שלו באמתלות הבאות:
1. חשיפת העובדות עשויה להוות אמצעי בידי אויבינו ויריבינו ולהוביל להחלשת נחישותם של חברינו.
2. תהליך חשיפת הארכיונים האסורים מביא להדלקת רגשות האוכלוסייה הערבית בארץ ובשטחים הפלסטיניים.
3. החלשת טיעוני המדינה בבתי המשפט במדינה או בבתי המשפט בעולם.
4. תהליך פתיחת הארכיון מוביל לחשיפת מידע שעלול להתפרש כפשעי מלחמה ישראלים.

הכיבוש נמשך ללא הפסקה בביצוע פשעי הביזה והגניבה של המורשת ההיסטורית והתרבותית מהנכבה ועד לנקסה ועד היום, ובמשך שבעים וחמש שנים המשיך הכיבוש הישראלי לרדוף אחר המורשת התרבותית וההיסטורית של הארגון לשחרור פלסטין, בגדה המערבית, בעזה, בירושלים, ומוסדות הרשות הלאומית ומוסדות אזרחיים עם אותן תוכניות ומתודולוגיה כי הוא יודע בוודאות שמורשת זו היא זו שמכריעה את המערכה והמחלוקת של רומן, אז הוא תמיד הקים את עוינותו כדי להילחם במורשת הזו באמצעות ביזה, גניבה וזיוף. כמו כן, הפלסטיני הבין מתחילת הסכסוך את טיבו ומטרותיו, אז הוא תמיד פעל לאסוף, לשמר ולהגן על מורשתו בצורותיו השונות.

באשר לשאלות שתמיד סובבות בראש, באשר למאמץ הפלסטיני באשר להחלמה ואיסוף המורשת הגזולה מהכיבוש הישראלי והקולוניאליזם הבריטי והמורשת המועברת והמועברת של התקופה העות'מאנית ותקופת ירדן ומצרים. מתמשך שנים במחקר, באיסוף סטטיסטיקות, הכנת רשימות וביבליוגרפיות, ולספרייה הלאומית הפלסטינית יש קובץ עצום ומשופר. עם המסמכים התומכים, והעבודה מתבצעת על זה כעת עם הסניף האזורי הערבי של המועצה הבינלאומית לארכיונים והוועד הפועל הערבי של ליגת המדינות הערביות כדי לשחזר את הארכיונים הנבזזים והשודדים מהמדינות הכובשות והקולוניאליות, אונסק"ו והמועצה הבינלאומית לארכיונים.

והמסר שלנו בהזדמנות זו לקהילה הבינלאומית ולמוסדות מקצועיים ומשפטיים בינלאומיים הוא שהכיבוש ביצע את פשעיו ביישום הצהרת בלפור המבשרת רעות, וביצע את כל פשעיו תוך הפרה של כל האמנות וההסכמים הבינלאומיים, המשפט ההומניטארי הבינלאומי והחוק ההומניטארי הבינלאומי. אמנת ז'נבה הרביעית, שכללה הגנה על רכוש תרבותי והצורך לשמר אותו במהלך המלחמה. הגיע הזמן שהמצפון העולמי יפעל. לטפל בהשפעות הפשע, להחזיר את הזכויות לבעליו ולהפסיק את המדיניות. בסטנדרטים כפולים, ואנו גם מאשרים שלהבת התקווה הפלסטינית לא כבתה ולא תכבה, והתקווה מתחדשת והדבקות בזכותה הבלתי ניתנת לערעור, ושהמודעות איתנה לכך שהנכבה והכישלון והשלכותיה כן. לא ייעלם אלא עם סיום הכיבוש, והוודאות שהתוכניות הציוניות לא יושגשו מטרותיו, וזכרו של הפלסטיני עובר בירושה וימשיך לבעור מאפר העוולות והפשעים עד לחלום השבת הזכויות. מתגשם.