זמר העם הפלסטיני אבו ערב, מכאובי הנכבה ובכיר של ניגון ומאוול

בתחילת שנות השמונים של המאה הקודמת, הוקם בעיר שיקגו האמריקאית "האיחוד האסלאמי למען פלסטין", על ידי קבוצת פעילים ובני הקהילה המוסלמית בעיר, המאכלסת אחוז גבוה מהפלסטינים. הקמת האיחוד אפשרה להגביר פעילויות ואירועים בעלי אופי לאומי פלסטיני, והוסכם על קיום כנס שנתי בדצמבר במהלך חופשת חג המולד.

רוב המשתתפים בכנס היו סטודנטים ובני הקהילה הפלסטינית בעיר ובמדינות הסביבה, ושלושת ימי הכנס השתנו בין הרצאות בעלות אופי פוליטי הקשור להתפתחויות בעניין הפלסטיני, לבין קניות, בהן חנויות זמניות מכרו כל מה שפלסטיני, כולל אוכל, תלבושות פופולריות וקלטות במשך חודשים, זמרים במולדת ובתפוצות.

חבר נתן לי סט של 19 קלטות בתוך קופסה מהודרת, והוא אמר לי: תקשיבי לו ותתפללי בשבילי.

מעולם לא שמעתי על השם הזה, אנחנו "האסלאמיסטים הדתיים" היינו רואים באומנות הזו "תועבה של עבודת השטן"!! קיבלתי את המתנה לאחר היסוס, והתחלתי להאזין לקלטות האלה לבד וכשהזמן היה פנוי והמקום פנוי.

לא לקח הרבה זמן עד שנהניתי לשמוע את כולם, והם סיפקו לי בגלותי מטען רגשי שספג את כל צדדי, והתמכרתי לשירים מהסוג הזה של לחנים פטריוטיים, במיוחד כשאני נוסע במשך שעות ארוכות, שם המסע שלי מלווה בקלטות אחרות של הקוראן הקדוש.

"אבו ערבי" היה פליט מהכפר אל-שאג'ארה, מחוז טיבריאס בפלסטין. הוא הצטיין בהצגת הטרגדיה של הנקבה ואת הגורם לשירה ובז'אנט, וגרם לו להתגורר ולהשריש רגשית בלבו של כל אחד מאיתנו במולדת ובפזורה, יש להם מולדת גנובה, ועומק הגעגועים אליה ונוסטלגיה.

Abu Arab's father was killed in 1948, during the Zionist militia's invasion of Palestine, and his son was killed in 1982, during the Israeli army's invasion of Lebanon. בילדותו היה עד לפתיחתה של המהפכה הפלסטינית הגדולה ב-1936 נגד הכיבוש הבריטי וההתיישבות הציונית, לה הקדיש סבו את כל שיריו להלל את המהפכה ולהסית המהפכנים להילחם בכובש הבריטי.

אבו ערב הקים את הלהקה הראשונה שלו בירדן ב-1980, והיא נקראה "להקת הפולקלור הפלסטינית". היא כללה 14 אמנים. נאג'י אל-עלי.

הוא הלחין, הלחין ושר שירים פטריוטיים רבים, המפורסמים שבהם הם: מכלא עכו, השהיד, דאלונה, הו ארצי, הו גל הים, מדריך, הו ים המדריך, הו אורך נחמד. ..וכו.
"אבו ערב" הוא משורר המהפכה הפלסטינית, משורר המחנות, הזיכרון החי של מורשת השירה הפלסטינית, קול המהפכה, הזמר הראשון של המהפכה, ההתנגדות בשירה ועוד שמות רבים שניתנו. to him by the Palestinians. Return to Palestine.

בני התנועה הלאומית מכירים אותו דרך מורשת לירית ענקית המדברת בשפת המצפון העממי הפלסטיני, בשפה השואבת את אוצר המילים מזכרו של המולדת, הנכבה, המחנה וההתנגדות, איתנותו של עסיר. הפלסטינים מכירים אותו בזכות שירתו על השיבה והשחרור, ועל סירובו להתפשר על זכויות וקבועים... האיש היה באמת מאגר זיכרון שמושך אותך בחיבה עזה לפלסטין; אדמה, עצים, אנשים ופירות.

בשנת 2006 נסעתי לביקורי הראשון בסוריה כיועץ לראש הממשלה לשעבר איסמעיל הנייה, נמשכתי לביקור בקהילות הפלסטיניות שם, ובמיוחד במחנה ירמוכ שבפאתי הבירה דמשק, שם מחכים ההיסטוריה והפנים. חולם לחזור לארץ האבות והסבים שלנו. תוך כדי שיטוט בשווקי המחנה נהגתי למצוא כל מה שקשור למורשת הפלסטינית, החל מעתיקות, כאפייה, מדליות, תלבושות וקלטות של שירים מסורתיים, והייתי עוצר לקנות כמה מהם. הסולן "אבו ערב" היה האהוב ביותר על אוזני בשיריו ובמילים שלו, שלוקחים אותך לעבר הרחוק ולכאבי ההיעדרות מהמולדת, וגורמים לך להרגיש בנוח גם אם זולגות כמה דמעות מעינייך.

אני זוכר שבסוף שנות התשעים עברתי משיקגו לוושינגטון הבירה, והמסע היה ארוך, בערך 12 שעות, ואני היחיד שנהג באוטובוס, והדבר שהיה בן לוויה שלי לאורך כל הטיול הזה. היה השירים של האמן היוצר "אבו ערב". למעשה, בניכור שלי, בכל פעם שהגעגועים והנוסטלגיה למשפחתי ולארצי אחזו בי, הייתי יושב בבית לבד כדי להקשיב לזה.

נהגתי לעקוב מדי פעם אחר הקלטות החדשות שלו, עד שהגיעה ההזדמנות באותו מסע לסוריה, כשיצאתי למסע מדמשק לחומס וחלב. בעיר חומס נפגשנו בלילות בביתו של אחד מבכירי העיר בקרב הפליטים הפלסטינים, קיבלה אותנו קבוצת צעירים המתגוררים בעיר. הסולן "אבו ערב" הוזמן לסעוד איתנו וחלקנו את הערב עם כמה משיריו באותו לילה.

זה היה ערב מהנה עבור האחים הפלסטינים באזור שהשתתפו בו, וזו הייתה הזדמנות להכיר אחד את השני ולהחליף כאבים ודאגות, כשדיברתי על הממשלה, המצב הפוליטי המתוח שלנו, היחסים עם סוריה, ותיקים ערביים ובינלאומיים אחרים. ועם סיום הפסקה בה הצגתי את נאומי הפוליטי, התקיימה ארוחת ערב ומסיבת לילה עם הסולן אבו ערב, ששעשע אותנו בשיריו הישנים והחדשים, ובדבריו הנפלאים הסיר הרבה עצב מפה אותנו, ושחרר אותנו מעול הנסיעות.

לאחר חצות סיימנו את ביקורנו בעיר חאלב, שם סיירנו ברכב בכמה משכונותיה ורחובותיה.
הגענו לדמשק סמוך לעלות השחר, ובאזור "אל-מוחג'ירין" נכנסנו בטעות לאחד הרחובות, רק כדי לגלות, לאחר שאקדחים הקיפו אותנו מכל כיוון, שאנו נמצאים בכיכר הביטחון של הנשיא בשאר אל- הבית של אסד!! הנהג התנצל על כך שלא הכיר את האזור, ואלמלא הדרכונים הדיפלומטיים שלנו ומכונית ממשלתית פרטית, היינו מגיעים לאחד מבתי המעצר, והיינו נוטלים את זכותנו מהאירוח שמציעים בדרך כלל. שירותי אבטחה לכל מי שנופל לידיו, עם או בלי אשמה.
איברהים סאלח, המכונה "אבו ערבי", נפטר, אך מורשתו היא המנגינה של נצח ואלמוות לאומית לדורותינו, ולכל מי שבאים אחרינו מבין תושבי פלסטין.

אבו ערב, הו זמר, אתה תחיה איתנו בכל אירועינו הלאומיים, והמורשת המתוקה הזו של ניגונים, פזמונים ומנגינות תישאר מסמך היסטורי של ערביות הארץ הזאת, ושל עריה, כפריה, מישוריה, העמקים, וההרים שלה, שסופקו על ידי נוסחאות אלגנטיות של ניגונים, הם אחד הסימנים הבולטים ביותר לכך שארץ פלסטין תישאר עבור תושביה. שעליהם לחזור אליהם יום אחד, כמו כל זר שנסע על ידי ידו של בוגדנות ותוקפנות, לשתול אותו שוב, ולפרוח על עושרו המבורך של טימין, זיתים ופירות טובים של תאנים ורימונים.

"אבו ערב" יישאר בזיכרון הפלסטיני סמל הפזמון הפלסטיני, והוא יחיה בנו כשהוא מרווה את צימאון הניכור והגעגועים הביתה.. אבו ערב מת בעיר חומס שבסוריה, ב-2 במרץ 2014, בגילו של 83.
ירחם עליו ה' ויקבלו בין הצדיקים שבעבדיו.. אמן....