כישלון היסטורי של אסטרטגיית השלום החד-צדדית

לפני כמעט 45 שנה חתמו המעצמה הכובשת והרפובליקה הערבית של מצרים על שני הסכמי שלום בקמפ דיוויד, הראשון שהביא שלום למזרח התיכון, והשני בין מצרים וישראל נחתם ב-1979. ההסכם הראשון לסיום הסכסוך הפכה במהרה לאות מתה, והמדינה הכובשת שהתמקדה בהסכם השלום הדו-צדדי עם מצרים לא נחשבה אז לשלום היסטורי, והמדינה הכובשת האמינה באותה תקופה שהיא הפכה למדינה ידידותית לממשלה ולעם המצרי, וכי ברגע שחתמה על ההסכם הדו-צדדי, היא הצליחה למחוק עשרות שנים של כאב מזכרם של המצרים והעמים הערביים, וסיימה את מצב העוינות, המלחמה, ההרג והטבח נגד העם הערבי. מי שחתמו על ההסכם עזבו, ההסכם נשאר, ולא הייתה פריצת דרך לסיום הסכסוך על אדמת פלסטין, וההסכם לא הוביל לשלום כולל. הארץ המצרית שוחררה מהכיבוש, וסיני שוחזרה לחלוטין ע"י סנטימטר. עם זאת, המדינה הכובשת אימצה אסטרטגיה של עריכת הסכמי שלום חד-צדדיים עם שאר המשטרים הערביים, כך שההסכם (ואדי עראבה) עם ירדן ב-1994 הגיע ללא השגת שלום צודק וכולל המבוסס על החזרת מלוא הזכויות של הפלסטינים. אנשים ולאפשר להם את הזכות להגדרה עצמית על בסיס החלטות לגיטימציה בינלאומיות והתייחסויות בסיסיות לשלום צודק וכולל.

נתניהו לא שונה מ(מנחם בגין) שחתם על הסכם קמפ דיוויד עם מצרים, לשניהם יש תורת שנאה ועוינות לערבים ושהם גזע אנושי נשגב והשאר משרתים ונחותים, שניהם. מבקשים רק להגן על גבולות הישות הכבושה שלהם ובכך לפרק את הסכסוך ולהפוך אותו מערבי-ישראלי לפלסטיני-ישראלי. הרבה יותר גרוע מאחרים שרצו להגיע לשלום עם הפלסטינים, כי הוא לא מאמין בזה. שלום היסטורי המבוסס על צדק והכלה לשני עמים שכנים. אולי המסע שלו להשלים הסכמים נוספים במה שהוא מכנה "השלום האברהמי" אינו אלא שלום בודד שלטענתו הוא "שלום הפוך" שבסופו של דבר יאלץ את הפלסטינים לקבל את ההצעה הישראלית לפתור את הסכסוך ולהיאלץ. להצטרף להסכם זה ולהסדיר את סוגיות הסכסוך על בסיס פתרונות ביטחוניים וכלכליים ללא כל זכאות מדינית לפלסטינים.

השלום ההיסטורי הוא שלום צודק וכולל המספק בטחון קבע ויציבות לכל עמי האזור, השלום שהעמים מאמינים בו, לא רק המשטרים, ומוכיח שהמדינה הכובשת הפכה לחלוטין למדינה אזרחית. שואפת לדו-קיום במסגרת תוכניות פיתוח ושגשוג שוות לכל העמים והפסיקה, בתמורה, את החתירה לעליונות צבאית החזקת נשק הרסני איננה השלום החד-צדדי שאומץ על ידי המעצמה הכובשת כאסטרטגיה מסוכנת לפיצול האזור הערבי. לעשות מונופול על נושאיו, ולהשתמש בשלום הזה לעוד מקרים של הסתננות לעומק הערבי המדיני, הכלכלי, הביטחוני והאסטרטגי ללא כל זכאות לשלום אמיתי עם הפלסטינים. האזרח הערבי, לרבות אנשי הצבא, במדינות רבות שמשטריהן חתמו על הסכמי שלום אישיים עם המדינה הכובשת, הם חלק בלתי נפרד מהחברות הערביות. הם קשורים היסטורית, דתית, תרבותית ופוליטית לסוגיות החברה. רגשות קשורים לסוגיות, דאגות, סבלות ומכאובי האומה, מסורות, שפה, דת והיסטוריה שזורים זו בזו, במיוחד היום, והעולם הפך לכפר קטן בו עובר האירוע מהארץ הכבושה אל הארץ. העולם הערבי במהירות הטיל, במיוחד החדשות על ההתקפות הישראליות על העם הפלסטיני, ביצוע מעשי טבח, הריסת בתים, ייהוד והתיישבות. שאלוהים יברך אותו ויעניק לו שלום), והקדושות מחוללות והציונים הערבים מאיימים במוות.כאן מתבהר שקר השלום החד צדדי ואמונת העמים הערבים שזהו שלום שקרי ולא אמיתי היא לא יותר מהסכם שנותן יותר הזדמנויות ליותר קיצוניות ושנאה.

אירוע הגבול ב (מעבר אל-אוג'ה) בין ארץ פלסטין היסטורית ומצרים, בו חייל מצרי משומרי הגבול הצליח להרוג שלושה חיילים מצבא הכיבוש, מחזיר אותנו לחשיבה אמיתית על היתכנותם של שלום שהמדינה הכובשת עושה כשלום אחד, ומחזיר אותנו לתודעה של אירועים דומים רבים שהייתה עדה להם הגבולות בין מצרים למדינה הכובשת, או ירדן והמדינה הכובשת, או כל מקום אחר, מאלצים את כולנו לחזור אסטרטגית קראו את השלום הזה והעריכו כמעט חצי מאה של שלום כושל ואת ההתעקשות של המדינה הכובשת לעשות הסכמים נוספים בשמות אחרים עם כמה מדינות ערביות כמו האמירויות, בחריין, מרוקו וסודאן, וקראו את התנהגות הימין הקיצוני כיבוש כנפיים מי הפך בלתי מקובל בגלוי להיכנס למשא ומתן כלשהו שיוביל לפתרון כולל וצודק לסכסוך על בסיס הגינות כלפי העם הפלסטיני ומתן לו את הזכות להגדרה עצמית, מה שגורם לנו לאשר שאסטרטגיה זו נכשל היסטורית בכל הסטנדרטים משום שהוא אינו מסיים את הכיבוש של ישראל באדמות ערביות ופלסטיניות, אלא רק נועד להבטיח את גבולות הישות עם חלק ממדינות הטבעת כדי לא לאפשר חדירת ארגונים או כוחות הנלחמים בכובש להגיע אל שדה עימות בתוך השטח הכבוש. המדינה הכובשת יודעת מהו הכישלון הזה, והיא נושאת באחריות מלאה למה שקורה מעת לעת, אם היא מאמינה שהיא תצליח בעתיד לגרום לעמים הערביים להיות מודעים לסוג כזה של שלום מזויף, הרי זה הזוי כי פלסטין היא ארץ ערבית והמשך הכיבוש שלה מעליב את כל האנשים הנכבדים והחופשיים בעולמנו הערבי, והם יחצו את דחייתם לכיבוש זה בדרך המתאימה להם, ואם מנהיגי הכיבוש יאמינו שהם יכולים לחסל את המטרה הפלסטינית. לאלץ את הפלסטינים להיכנע לתוכניותיהם בכוח צבאי ולנטרל את העמים הערבים ממטרתם הראשונה והמרכזית ולהפריד אותם מהמסגרת המרכזית שלה ומנושאים קבועים מבלי להזיז את הרגשות הלאומיים של העמים הערביים, אז הם הזויים וזהו אחד מהאתגרים הגדולים ביותר שעומדים בפני מתכננים אסטרטגיים וקובעי מדיניות במדינה הכובשת, משום שהם מתעלמים מהעובדה המבוססת והמבוססת שדם ערבי הוא אחד ואי אפשר לשחק את ההיסטוריה הערבית עם הנרטיבים שלה או לזייף, לא משנה כמה הם יכולות צבאיות, תקשורתיות וטכנולוגיות. לְהַחזִיק.