מעבר להריסת בניין ולהטיל אימה על עיר

אין אף אחד בעולם שיודע כמו הפלסטינים את חשיבות ה"בית" עבור המשפחה וחבריה, על כל הקונוטציות החברתיות, הפסיכולוגיות והחומריות המשתמע מהמושג "בניין", "בית" ו. "הביתה". המלחמות שאינן מפסיקות, לבנות חיים המגלמים את יציבותו והישרדותו ומתאימים לו ולאנושיות שלו שהכיבוש רוצה לגזול.

כל זה מובן גם לנו וגם לכובשים, אבל האם תאוות ההרג ורצון הנקמה מצדיקים הפשטה של ​​מערכה צבאית מאסיבית של חמישים כלי רכב צבאיים, ומאות חיילים בגיבוי חיל האוויר, מל"טים וטכנולוגיה מתקדמת? אילו יכולות מספיקות כדי לכבוש עיר גדולה, רק כדי להרוס או לחבל בבניין של משפחתו של אסלאם אל-פארוך השבוי? על ידי הפיכתה לבלתי ראויה למגורים עבור משפחתו ושכניו?

ככל הנראה העניין מנוגד להיגיון המדיני והצבאי ולכל כללי המשפט, לא יעלה על הדעת שמדינה צועקת יומם וליל על איום הגרעין האיראני ועל טילי ה"חיבר" ו"אלפתח" ארוכי הטווח. , ומבצעת תמרונים מתמשכים לקראת מלחמות רב-חזיתיות, מבזבזת את האנרגיות הצבאיות על המשך רדיפה אחר נוער פלסטיני בסמטאות הכפרים והמחנות, התעללות בעובדים ובחקלאים, הגנה על מתנחלים כאשר הם שורפים יבולים וגונבים בעלי חיים, והריסה בתים פלסטינים כאילו היו מתקנים להעשרת אורניום.

מבחינה משפטית, מדיניות אכזרית זו מהווה הפרה יסודית ובוטה של ​​כל עקרונות הצדק, כגון עקרון "אישיות הענישה", המיוצג בהגבלת הענישה לאדם שנגדו מוכחות ההאשמות, ואינו יכול. להיגרם לכל אחד אחר, אפילו לקרוביו ובני משפחתו. עונשים ברבריים אלו סותרים גם את עקרון "הענישה השיפוטית", הקובע כי אין להטיל עונש אלא אם צוין בו נוסח משפטי מפורש וההחלטה ניתנה ע"י גוף שיפוטי מיוחד. החלטות להריסת בתים פלסטינים מבוצעות ע"י. קצינים בצבא הכיבוש ומיושמים באישור שר הביטחון. אלו עונשים שאין להם שום קשר להיגיון של מדינת החוק והמוסדות. אלא מדובר בשיטות אכזריות בהשראת מסורות של מאות שנים ועברו. סיפורי התורה שנכתבו בדמיון פרוע.

ישראל מסתמכת ביישום עונשי הריסת בתים על תקנות החירום המחייבות שעדיין מיושמות בשטחים הפלסטיניים הכבושים, והן מייצגות מורשת קולוניאלית מכוערת ומבישה לבריטניה ולמדינה הכובשת, שהמערב עדיין רואה בה נווה מדבר של דמוקרטיה. במדבריות המזרח התיכון שלנו, למרות שכל העובדות מאשרות שהמשך היישום של שתי מערכות שתי ישויות משפטיות נפרדות באותו אזור גיאוגרפי, ולמשך תקופה ארוכה וממושכת, הוא הביטוי המובהק ביותר לשיטת ההפרדה והאפליה הגזעית ( אפרטהייד) הקשורים לכיבוש הקולוניאלי.

למרות שהתקשורת הבינלאומית והאזורית רואה את מותרותה של העיר רמאללה מזווית יחסה למעמדה של עיר זו כמרכז למוסדות ומנהיגי הרשות, ומה זה מייצג מבחינת פרובוקציה לרשות והתעלמות ממנה. קיומו, אין בכך כדי למנוע מאיתנו לראות את התמונה המלאה במונחים של המבצע בהיותו חלק מהמתקפה המקיפה המתרחשת. ממשלת הקיצוניות הפשיסטית בישראל משלמת אותה נגד כל מה שהוא פלסטיני עבור מספר פנים וחוץ סיבות. במישור הפנימי הישראלי מטרת הקמפיין היא להחזיר את תדמית הכוח, ולשגר מסרים של הרגעה לציבור הישראלי, שאינו סומך עוד על יכולת ממשלתו לספק ביטחון, ולהוכיח כי ידה הארוכה של ישראל מסוגלת להגיע לכל מקום בכל מחיר, ובין הסיבות הדוחפות את ישראל לבצע פעולות כאלה, כמו גם להשאיר את הציבור הישראלי קשור לאתגרים וסיכונים ביטחוניים וצבאיים, ושלילתה של המדינה הכובשת מכל זכויות פוליטיות על ידי הטעיית העולם שישראל מתמודדת מולה קיומית. איומים.

עבור הפלסטינים, התהליך נושא מספר מסרים: הראשון שבהם הוא ביסוס עיקרון ההרתעה הישראלית, המבוסס על תשלום לכל העם הפלסטיני את מחיר תמיכתו בהתנגדות והאדרתה. פעולות, הריסת בתיהם והגבלת חייהם בכל דרך, לרבות אישורי עבודה ונסיעה, ובכך נוצרת שכנוע בקרב קבוצות גדולות של אנשים כי ההתנגדות מהווה נטל עליהם ואינה אמצעי להשגת מטרותיהם, ואף לא מנוף לתוכנית הלאומית שלהם.

מבצע זה הוא חלק מהמתקפה המדינית והצבאית שמטרתה ליישם את הפרויקט ליישוב הסכסוך בכוח ברזל ואש ולא באמצעות משא ומתן, ולכן הוא מהווה חוליה בשורה של הפלישות, ההרג והביזה היומיומית של אדמות פלסטיניות. לשמור על הפלסטינים כל הזמן תחת המכות, לרדוף אחרי תוצאות התוקפנות ולחשוב להציל את עצמם ואת ילדיהם.

ישראל מבינה שהמבצע הזה, כמו כל שאר פעולות הפלישה לערים, ביצוע הוצאות להורג, מעצרים, הריסות ואפילו סגירת מוסדות בשעווה אדומה, מביך ומחליש את הרשות ומראה שהיא לא מסוגלת להגן על אנשיה. ישראל מסכמת אותו עם בינלאומיים ו מפלגות אזוריות, ואפילו עם הרשות עצמה, כפי שקרה בישיבות עקבה ושארם א-שייח. אבל ישראל שואפת מאחורי זה לשלוח מסרים אחרים ולהשיג יעדים פוליטיים ברורים, כפי שהיא אומרת לרשות הפלסטינית בשפת האש והכדורים: אם אתם, הרשות, לא תקחו יוזמה לבלום ולמנוע התנגדות, עצרו את המתנגדים. ולאסוף נשק, אז הצבא הישראלי יבצע את המשימה הזו בעצמו, ללא קשר לתוצאות. . זה חלק מלחץ מתמשך על הרשות להחליש אותה ולצמצם את תפקידה לסוכן ביטחוני בלבד ולמחסום בין המדינה הכובשת לעם הפלסטיני, ולא לגרעין של פרויקט לאומי פלסטיני.

פעולת רמאללה, שהביאה לפציעתם של עשרות אזרחים, ולעימותים נרחבים שכללו כמה שכונות בעיר ובסביבתה, לא עברה בקלות ובקלות כמתוכנן, אך הייתה עדה להתנגדות הירואית, גם אם ספונטנית, באמצעים מוגבלים ופרימיטיביים. , ומכיוון שזה לא יהיה הראשון ולא האחרון, זה הופך לחובת כל הכוחות הגופים הפלסטינים צריכים להיערך כיצד להתמודד עם מבצעים דומים וצפויים בקרוב, במקום להוציא הצהרות מוכנות ומוכנות של הוקעה ובגידה מראש.