ירושלים וזיכרון פטירתו של פייסל אל-חוסייני... ומשבר המנהיגות

משבר ההנהגה בירושלים הוא חלק ממשבר ההנהגה הפלסטינית, ומהמשבר הכללי של המערכת הפוליטית הפלסטינית, המשתנה יחסית בין אותם גופים.... אולי מעמדה המיוחד של ירושלים הוא מבחינת השליטה הכוללת של הישות על העיר, באמצעות נוכחותה הצבאית, הביטחונית, המשטרתית, הכלכלית והאזרחית, ומלחמתה בה. על כל גילויי הנוכחות והריבונות הפלסטינית בעיר, והשאיפה למנוע כל צורה של ריבונות זו מלמעלה באמצעות הרשות. ומוסדותיה או פופולריים באמצעות כוחות, ועדות ומוסדות, או שיתוף בין שני הצדדים, הדבר קורא לשאוף ליצירת חשיבה יצירתית, כיצד לבנות מנהיגות ירושלמית פלסטינית, כגוף ציבורי בנוסח "המעקב הערבי הגבוה" ועדת הפנים הפלסטינית-48, וכדי שגוף זה יצליח ויתפתח וישיג את הלגיטימציה שלו, יש לשחררו מהמגבלות של הפלגוניות וחישובים צרים.כדי לפתור אותה ברמה הגבוהה ביותר של "פראות" and "encroachment", and a comprehensive attack on the Arab Jerusalemites in it, in order to achieve a demographic and geographic change in it, it can promote Jerusalem as its "eternal capital," says the extremist immigrant to Palestine, the Zionist Minister of תחבורה מירי רגב, שממשלתה פיקחה על 30 מיליארד שקל במשך חמש שנים לפיתוח ויצירת רשת תחבורה מודרנית בעיר ירושלים, התורמת לייהוד שלה, והופכת את התחבורה הציבורית, בעיקר רכבות ומסילות ברזל, לבסיס אותה תחבורה, אשר יוזן משאר התחבורה הציבורית האחרת.

לוף הקיצוני מדבר על ירושלים כאילו מאז שחר ההיסטוריה, "לפני שלושת אלפים שנה היא הייתה בירת היהודים... והיא פועלת עם כל הקיצונים והפשיזם היהודי, כדי לגזול מהעיר את זהותה, ההיסטוריה, הציוויליזציה, התרבות והנרטיב, ואפילו קדושותיו הדתיות, מסגד אל-אקצא..ו"לגנוב" את התודעה של אוכלוסייתה הערבית הפלסטינית, באמצעות מאמץ מטורף לשלבם בחברה ובכלכלה של הישות-מדינה. במה שמפרק אותם ומפרק את זהותם הקולקטיבית, שולל את קיומם כעם, והופך אותם לכינוסי אוכלוסין גרידא חסרי מאפייניהם הלאומיים, הלאומיים והתרבותיים... ורואה במוסדות הישות-מדינה התייחסות. עבורם.. לכן אנו עדים למערכה חריפה נגד העיר, על מנת שכל מוסדות הישות-מדינה בעיר יחליפו את המוסדות הפלסטיניים, וימנעו התגבשות של כל צורה של ריבונות פלסטינית בה, ולהשתמש לשם כך בעוצמתה של המכונה הצבאית שלה ובמנגנון הביטחוני, המודיעיני, המשטרתי והאזרחי שלה מהעירייה ומשרד החינוך, הרווחה, התחבורה והעניינים החברתיים ואחרים... לכן יש תקציבי עתק. הוקצו למטרה זו, למה שמכונה שירות המדינה, משטרה, מתנ"סים, שירותי רווחה, חינוך "משפחתי", פריצת "חומה" ומבנה החברה ופועלים לפירוקו על ידי קישור זה ל ועדות רפורמה ומשפחה המזוהות עמה .... בראשות משטרתה באופן ישיר..... מה שאנו עדים כיום ל"ישראליזציה" של כל ההליך החינוכי בעיר ירושלים, ולגירוש ועקירה מוחלטת של תכנית הלימודים הפלסטינית קשורה גם לריבונות. תכנית הלימודים הלאומית היא סוג של ריבונות, ולכן ברור שהיא נתונה בסמכות פלסטינית. חסרת אונים ורעועה, מדינת הישות הולכת לפתור את הסכסוך בחזית זו.

מה שראינו בבתי ספר רבים בעיר ירושלים במונחים של גילויי חריגה, הקשורים ל"חבלה", "גיהוץ" ו"הרס" של המודעות, צריך להשמיע פעמון אזהרה בפני כולם כדי שיוכלו להניח את עצמם. אנו לא מתנגדים שתלמידינו ילמדו בבתי ספר, ללא קשר להתייחסות החינוכית היא השפה העברית, ולפיכך אסור בשום צורה "לסייג" את התודעה של תלמידינו ולהרחיק אותה, שכן הדבר יטלטל את תלמידינו. אמונות בזכויותיהם, זהותם ושייכותם, ומכניסים את תרבות ה"נורמליזציה" למודעותם ולמחשבתם, ובכך טמונה הסכנה, אובדן מאפייני הקיום הלאומי והתרבותי שלנו, הגשמת חלומם של מנהיגי המדינה. מצב ישות, על ידי פירוק התודעה של תלמידינו ושליטה בזיכרון הקולקטיבי שלהם.

אמנם בעידן המפקד פייסל אל-חוסייני, שחלף לפני פחות משבוע, יום השנה ה-22 למותו, הוא הקים מנהיג מאחד לקשת הפוליטית, הלאומית והחברתית הפלסטינית בעיר, והיה בעל "כריזמה" מנהיגותית שאפשרה לו למלא תפקיד מנהיגותי זה, על ידי תקשורת עם ההמונים ועמידה בדאגותיהם ובעיותיה היומיומיות, וחתירה לפתור אותן... אך כדי שגישת המנהיגות תהיה הוגנת, עליה נאמר שלפייסל אל-חוסייני הגדול ז"ל היו מכלול של גורמים ונסיבות שאפשרו לו לשחק ולממש את תפקיד המנהיגות הזה. יש את המטה "אוריינט האוס", ויש את היכולות, ויש את הכוחות וה- המונים התגודדו סביבו, ו"גן" הפילוג לא פגע בזירה הפלסטינית, וכך גם מטה ה"אוריינט האוס", המטה המדיני של הארגון לשחרור פלסטין, הנהנה מחסינות כלשהי, והדבר הקל על כך. עבודה ותקשורת בין ההנהגה להמונים, אבל מי לאחר הפלת האינתיפאדה הראשונה, הניצול המדיני החיפזון של תוצאותיה, וחתימת הסכם אוסלו האסון, שהישות קובעת, למרות כל חסרונותיו, פגמיו ו השלכות חמורות, סירבו ליישם, האינתיפאדה השנייה הגיעה, ושרון פתח, בספטמבר 2000, במלחמה כוללת נגד עמנו הפלסטיני, "חומת המגן". וכתוצאה מכך סגירת המוסדות הפלסטיניים, כולל "המזרחי". , כמטה הארגון לשחרור פלסטין, ולאחר מכן נוצרו אסמכתאות רשמיות רבות לירושלים, המשרד לענייני ירושלים, מחוז, ועידה לאומית עממית, יחידת הנשיאות בלשכת הנשיא, הפקיד של ירושלים בוועד הפועל של הארגון...כל הגופים הרשמיים הללו לא הורשו לפעול או להפעיל את סמכותם, ריבונותם ותפקידם בגבולות חומות האפרטהייד בירושלים, אלא ממשלת הישות ושירותי המודיעין שלה ביקשו ו פעל להעניש כל מי שניסה לממש עבודה, תפקיד או פעילות עבור הרשות או בשמה בעיר ירושלים – בתוך חומת האפרטהייד, ויש מי שמוביל את הפניות הללו, המסגלים את עצמם למדיניות הישות. מדינה, ויש מי שמתקומם נגד מדיניות זו, והיו נתונים לסדרה של סנקציות, וכדי שחלקם לא יצודו ויישאו מילים בעלות משמעויות ומטרות מסוימות, איננו מפקפקים בהשתייכותו או בלאומיותו.

לאור המצב המורכב והמורכב שחווים תושבי ירושלים, וההתמקדות המסיבית בהם מצד מדינת הישות, בכל הרמות והרמות, אני רואה שמתגבש גוף מנהיגות ירושלמי פומבי, עממי, אשר לוקח אחריות על נושאים אזרחיים, חברתיים ומשפטיים של הירושלמים, בתנאי שנושא הזכויות הפוליטיות הלאומיות יישאר בסמכות השיפוט של הרשויות הרשמיות הפלסטיניות, הארגון לשחרור פלסטין.

אנו מבינים שלא תהיה חסינות או הגנה לגוף ההנהגה הזה, לאור ממשלת ימין קיצוני ופשיסטית יהודית שרוצה להדיר ולהיפטר מכמה שיותר מהאוכלוסייה הפלסטינית מהעיר, ומהאירופה. אי אפשר לסמוך על האיחוד, אמריקה ומה שמכונה הקהילה הבינלאומית שיתמכו בגוף זה מנהיגות והגנה עבורו... עם זאת, יש להציע יוזמות מעשיות ליצירת גוף מנהיגותי שיהווה תואר לירושלמים, לאחד אותם ולהגן על חייהם, חייהם וזכויותיהם, כי ירושלים על סף ימים קשים מאוד.