אינדיקציות לזימון מייסד התנועה הציונית, תיאודור הרצל, במהדורה העשרים של ועידת הרצליה.

ביום שלישי שעבר, בהתאמה ל-23 במאי 2023, הסתיים ועידת הרצליה במהדורה העשרים, המאורגנת מדי שנה על ידי מכון הרצליה למדיניות ואסטרטגיה (IPS) של אוניברסיטת רייכסמן הפרטית בהרצליה.

למרות ריבוי המכונים המתמחים בנושאי ביטחון לאומי בישראל, מכון הרצליה נחשב למשפיע ביותר על מקבל ההחלטות בישראל, שכן המלצותיו מאומצות בדרך כלל על ידי הממשלה ומערכת הביטחון, כאחת מהמלצותיו החשובות ביותר. היה לאחר מלחמת לבנון ב-2006 והוצאת דו"ח ועדת וינוגרד ב-2007, שהופקדה על חקירת תוצאות המלחמה, הוסיפה את עמוד ההגנה הלאומי לשלושת עמודי התווך של מערכת הביטחון הלאומי הישראלית (הרתעה, מוקדם אזהרה והתיישבות מהירה) שנקבע על ידי ראש ממשלת ישראל הראשון, בן גוריון, בתחילת שנות החמישים של המאה הקודמת. נדבך זה, ומשנת 2008, החל הצבא להפעיל את מערכת כיפת ברזל אמריקאית. לפתח מערכות הגנה ישראליות אחרות נגד טילים ומזל"טים.

בעוד שהמכון טרם פרסם דו"ח סופי על המלצות הכנס, מאמר זה ינסה להתמקד בהשלכות של קריאת תיאודור הרצל במהדורת 2023 של הכנס, כלומר כמעט 130 שנה לאחר הרצל, הראשון. מייסד התנועה הציונית, פרסם את ספרו מדינת היהודים (מדינת היהודים) 1896, שכלל את חזונו להקמת מדינת ישראל, והפך לתכנית פעולה עליה הסכימו ראשוני המייסדים של מדינת ישראל. המדינה למרות החזון השונה שלהם לגבי טבעה וזהותה של המדינה הרצויה.

אני טוען במאמר זה כי זימון זה מלמד בבירור כי הנהלת המכון וצוות העובדים המומחים בכל הקשור לביטחון הלאומי של ישראל, כמו גם שותפי המכון במתן חסות לגרסה זו של הכנס, אינם רואים עוד את ישראל לאחר שבעה ואחד. חצי עשורים. לא רק שההכרזה על הקמתה חרגה מאוד מחזונו של הרצל, אלא על סמך ניסיונם בתחום הביטחון הלאומי הגיעו למסקנה כי ההנהגה המדינית של ישראל, ובמיוחד ממשלתה הנוכחית בראשות נתניהו, פועלת במדינה. כיוון הפוך לכיוון שמשיג את העוצמה האסטרטגית הנדרשת לישראל מול האיומים האסטרטגיים המרכזיים איתם היא מתמודדת.

נראה כאן שההתעקשות של ההנהגה הפוליטית במדינה לנוע בכיוון ההפוך להשגת עוצמתה האסטרטגית של ישראל, הגבירה את רמת הדאגה בקרב צוות הנהלת המכון לגבי עתידה של ישראל. במיוחד מאחר שחשש זה שוחזר בכותרת המשנה של המכון. כנס (הקשרים ההדדיים בין הביטחון הלאומי הישראלי לחסינות הלאומית.

בהתייחס לאיומים העומדים בפני ישראל לשנת 2023, הזכיר האלוף בדימוס עמוס גלעד, העומד כיום בראש מכון הרצליה, בהרצאה משותפת שנשא עם שני אנשי צוות נוספים של המכון בתחילת שנה זו תחת הכותרת ( ישראל בשנת 2023 - חזון אסטרטגי), שם ראה בכך את הדיאלוג כאחד ממסמכי ההתייחסות של הוועידה, כי הוא עומד בראש רשימת האיומים האסטרטגיים המרכזיים העומדים בפני ישראל לשנה הנוכחית, הן איראן והן הסכסוך. עם הפלסטינים.

האיום הראשון נובע מכך שאיראן לא מסתירה שאחת ממטרותיה האסטרטגיות היא השמדת מדינת ישראל, גלעד הוסיף כי מי שמנסה להכחיש את המטרה הזו בקרב הישראלים הוא עיוור, במיוחד שאיראן נערכת ומתכוננת להשיג מטרה זו, בין אם בתחום הגרעיני, הטילים, המל"טים או הטכנולוגיים. או עם בריתותיה באזור, המחייבות את ישראל להיערך ברצינות להתמודדות עם האיום הזה.

הפרדוקס כאן, כפי שהזכיר עמוס גלעד, הוא שישראל צועדת בכיוון ההפוך, שכן במקום להיות ערוכה, היא מיישמת את מה שיחליש את היכולת להתמודד עם האיום הזה, וכדי להבהיר, מוסיף גלעד כי יש צורך להבדיל בין כוח צבאי לכוח אסטרטגי, שכן בעוד שלישראל יש כוח צבאי, רק לאחרונה היא החלה לאבד את הכוח האסטרטגי המאפשר לה להפעיל את כוחה הצבאי, ומה הכוונה בכוח אסטרטגי, כפי שמסביר גלעד, הוא שיתוף פעולה משותף הרמה האסטרטגית עם ארצות הברית של אמריקה ומדינות מערב אירופה. מערכת המשפט.

באשר לאיום השני שמגיע מהפלסטינים, חילק אותו עמוס גלעד לשני מישורים חופפים, הראשון הוא איום מרכזי אסטרטגי, המיוצג במעבר הברור לעבר ייצור מציאות של מדינה אחת, שקצבו החל להאיץ הוא אימוץ תנועת הימין השולטת כעת בישראל לאסטרטגיה מוצהרת וברורה השואפת לבטל את המכשולים המונעים את סיפוח הגדה המערבית, כאשר מכשולים אלו מיוצגים על ידי המנהל האזרחי ומשמר הגבול, הנחשבים ל חלק בלתי נפרד מבניין הצבא בגדה המערבית, התוכנית להפריד אותם מהצבא ולהעמידם באחריות הזרם הדתי הימני הקיצוני כרוכה באיום על זהותה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית.

הרובד השני של איום זה ניכר במצב בגדה המערבית. מצד אחד, לטענת גלעד, הוא משרת את האסטרטגיה של חמאס שמטרתה להחליש את הרשות הפלסטינית בגדה ולהביא להתמוטטותה. מצד שני, משרת את האסטרטגיה של איראן, במיוחד אם מסגד אל-אקצא יהפוך למרכז הסכסוך.

מבחינת החסינות הלאומית, הנחשבת לאחד המרכיבים החשובים בביטחון הלאומי של המדינה, קבע ד"ר ליאור אקרמן, הממונה על תחום החסינות הלאומית במכון, כי החסינות הלאומית של העם בישראל. נשחקת עקב היעדר חזון מממשלות עוקבות בישראל לא מזמן, כפי שהפכה ישראל. היא עובדת כעבודת יצירה ואינה יכולה לטעון לעבוד על פי תוכנית אסטרטגית באף אחד מהתחומים, מה שמאיים לשחוק עוד יותר את החסינות הלאומית של החברה, במיוחד לאור מאמצי הממשלה הנוכחית ליישם את חזונה, שנגד רוב העם בישראל.

באותו הקשר, נאומיו של הרמטכ"ל (הרזי הלוי) ונאומה של מנהלת המוזיאון היהודי של מכון הרצליה, הגב' (ארנה נבזלין), אישרו את הערכת המכון שהציג עמוס. גלעד וצוותו, כראשונים התמקדו בעוצמתו הצבאית של הצבא הישראלי ובנכונותו הצבאית להתמודדות עם איומים, אך הוא החל את נאומו בצורך שישראל תחזור לראות את מייסד הציונות, תיאודור הרצל, ראוי לציון בהקשר זה, כי עם כניסתו לתפקידו כרמטכ"ל מס' (23) בתחילת שנה זו, הפיץ את ספרו של הרצל (מדינת היהודים) לקצינים הבכירים במטכ"ל. לעורר ולכוון אותם לבצע את המשימות שלהם.

לגבי נבזלין, נאומה היה תחת כותרת משמעותית (ישראל ויהודי העולם, האם סולידריות עדיין קיימת), שם היא ציינה שישראל במשבר וכדי לצאת מהמשבר שלה היא זקוקה למנהיגות עם חזון , שאותה כינתה המהדורה השנייה של חזון הרצל.

על פי הנ"ל, מאמר זה אומר כי המסקנה הסופית של ועידת הרצליה במהדורה העשרים אומרת כי ישראל היא מדינה חזקה מאוד מבחינה צבאית, אך היא מאבדת את כוחה האסטרטגי, בנוסף לכך היא התרחקה מהחזון של מייסד התנועה הציונית, הרצל, והכי חשוב שהיא פועלת ללא חזון וללא תכנית אסטרטגית בזמן בו אתם מתמודדים עם איומים אסטרטגיים מרכזיים, בין אם מיוצגים במטרות איראן ובין אלו הנובעים מהסכסוך. עם הפלסטינים.