סטנדרטים כפולים או סטנדרט אחד בודד?

אחד הביטויים הנפוצים ביותר בשיח הפוליטי הפלסטיני הרשמי בעת תיאור המדיניות האירופית והאמריקנית הוא שהם מאמצים סטנדרטים כפולים כאשר מסתכלים על הנושא הפלסטיני, ולפעמים הוא מוחלף בביטוי של סטנדרטים כפולים. האם אנו באמת עומדים בפני סטנדרטים כפולים, או שמא מדובר בחוסר הבנה של מהות שתי המדיניות הללו, או נניח בשימוש בלשון הרע דיפלומטית שאינה מקשרת גשרים עם שתי המדיניות?

אם זה נכון שלדיפלומטיה יש לרוב את הביטויים, הניסוחים והשיח שלה בכללותו, ולפוליטיקה והמחשבה יש את הביטויים, הניסוחים והשיח שלהם, אולם, מסוכן מאוד שהשיח הדיפלומטי יהפוך לשיח של מחשבה פוליטית. , אז אנו הופכים לא רק בפני עיוות של העובדות, אלא גם עיוות של המודעות של מקבל השיח, בעודו במצב זה.

הבה ניקח, למשל, את העמדה האירופית והאמריקנית לגבי המבצע הצבאי הרוסי באוקראינה לעומת אותה עמדה לגבי הקולוניאליזם הציוני. בתפקיד הראשון הגיעה העוינות לרוסיה לשיאה וכן צעדי הענישה המתקיימים כבר למעלה משנה, נפתח הארסנל הצבאי האירופי והאמריקאי מול זלנסקי והנאצים. איטליה החליטה למחוק ההוראה של טולסטוי מהקורסים האקדמיים שלו, בזמן שנפתחו דלתות והוענק סיוע לפליטים אוקראינים עם שיער בלונדיני ועיניים כחולות וירוקות, בזמן שננקטו צעדים כדי לעמוד מול ההגירה של אפריקאים ואסיאתים, וזה מה שקורה בבריטניה, איטליה ואחרות, למשל.

מצד שני, הקולוניאליזם הציוני לא ביצע מבצע צבאי גרידא בפלסטין, אפילו לא פלישה בלבד, אלא גירוש וטיהור אתני, שהביאו לגירוש של 850,000 פלסטינים בשנת 48, שהם היום 7 מיליון פליטים, והקולוניזציה של פלסטין כולה והצפתה במתנחלים שהובאו מכל העולם, והפניית גב לעשרות החלטות. הבינלאומיות שהציונים מסרבים לעמוד בה ובתמיכת אירופה ואמריקה באו"ם.

מהי התגובה האמריקאית והאירופית לכל התוקפנות הקולוניאלית הציונית: גינוי, דאגה ובמקרים הקיצוניים ביותר גינוי פורמלי? לא הוטלו סנקציות, כמו במקרה של רוסיה, ולא התנהלה מלחמה נגד הקולוניאליזם הציוני, כמו במקרה של רוסיה, שם כל האוקיינוס האטלנטי הטיל שם את משקלו בקרב, אלא, ארצם של המתנחלים הפכה למדינה ענקית. ארסנל צבאי בשל תמיכה אמריקאית ואירופית, אפילו לא מספק לו את היכולות לייצור נשק גרעיני.

האם אנו, במצב זה, עומדים בפני סטנדרטים כפולים וסטנדרט כפול, תקן לעמדה על רוסיה ולפעולתה הצבאית, וסטנדרט לתפקיד במתיישבת הציונית של פלסטין? אחרי הכל, הסטנדרט זהה. הפוליטיקה האמריקנית והאירופית מונעת מאותה מנטליות אימפריאליסטית, גם אם היא שונה מזו בכמה סלסולים. באופן כללי, כל ההימורים על עצמאותה של אירופה מאמריקה נכשלו. הפוליטיקה האירופית היא רק חסידה כפופה של הפוליטיקה האמריקאית, וזה כל הזמן אושר, מבחינת המהות, במקרים של פלסטין ורוסיה.

זה תקן אחד. הגמוניה על היכולות של עמים ומניעת התפתחות כוחות עוינים, או לפחות תחרות, על השפעה אימפריאלית אמריקאית ואירופית. (קריטריון השליטה המוחלטת), כביכול, הוא זה שהניע את האוקיינוס האטלנטי עם שלוחותיו האמריקאיות והאירופיות נגד רוסיה כדי למנוע ממנה להפוך לכוח המתמודד עם ההשפעה האמריקאית, תנועה שהחלה מאז ההפיכה ב-2014, כוח המבקש לשנות את כללי השיטה הבינלאומית המבטיחה את הדומיננטיות המוחלטת של האימפריאליזם האמריקני, וזו אותה נטייה להראות את העוינות לסין והסלמה של העמדה נגדה, שהיא אותו סטנדרט השולט על המוחלט. התמיכה האירופית והאמריקנית בקולוניאליזם הציוני בפלסטין, הבטחת המעצר של פיתוח האזור הערבי ופגיעה בכל ניסיון לשחררו מההגמוניה, והפיכת המדינה הקולוניאלית למיקרו-אימפריאליזם, על פי הביטוי המוצלח של ד"ר ז"ל.

חבש, וכלי בולט בידי האימפריאליזם האמריקאי. את אותו קריטריון אפשר פשוט להסתמך על העמדה האירופית והאמריקנית לגבי איראן, סוריה וחיזבאללה בלבנון: החתירה הבלתי פוסקת לתקוף במאמצים לבנות ציר התנגדות להשפעה אמריקאית, אירופאית וציונית בהגנה על האימפריאליזם הקטן, תפקידה באזור וכיבוש פלסטין.

המדיניות האמריקאית והאירופית באזור אינה מכוונת רק במהותה על ידי האינטרסים הקפיטליסטיים המשותפים בין האירופאים, האמריקאים והציונים, אלא מבחינת המהות השייכת לאותו מחנה אידיאולוגי מבחינה היסטורית: המחנה הגזעני של האדם הלבן כלפי כל מי שמחוץ לאירופה.

אפילו הרוסי הופך לאסייתי לפי התפיסה הגזענית הזו. מדינת הקולוניאליסטים היא רק המדינה האשכנזית של הציונים הלבנים.

אין סטנדרטים כפולים, אלא סטנדרט אחד שמניע את המדיניות האירופית והאמריקאית, שהוא עוינות לשאיפות של עמים לעצמאות, כולל שלנו, ולמצוא להם מקום על מפת העולם, הרחק מהשליטה האימפריאליסטית.