המכון למחקר יישומי - ירושלים (ARIJ) חשף כי כוחות הכיבוש הוציאו 58 צווים צבאיים המכוונים למשק המים בשטחים הפלסטיניים הכבושים, ובפרט את התשתית שלו.

בדו"ח, ARIJ ציין כי רובם כוונו למחוזות רמאללה, סלפית וירושלים, עם 13, 9 ו-8 צווים, בהתאמה, והשאר חולקו למחוזות אחרים, מה שמצביע על כך שהוא כלל הרחבת קווי מים בשטחים הפלסטיניים הכבושים לטובת מתקני התנחלויות שונים, לרבות התנחלויות, מאחזים ובסיסים, צבאיים ואחרים.

צווים אלו נכנסו תחת מטרייתו של צו צבאי ישראלי מס' 92 שניתן ב-15 באוגוסט 1967 (צו בדבר סמכויותיו של
בהתאם להוראות המים), הקובעת מתן סמכות מלאה לשלוט בכל הנושאים הקשורים למים לקצין המים והגבלת החלק הפלסטיני במים, שלא השתנה מאז חתימת הסכם אוסלו, המסתכם ב 118 מיליון מ"ק, על פי ההסכם, למרות הכפלת האוכלוסייה מ-1994 ל-1994. 2021, בנוסף לצרכים בענפי פיתוח נוספים כמו חקלאות ותעשייה.

ARIJ ציין כי חומת האפרטהייד, עם השלמת בנייתה, תבודד 27 בארות ארטזיות ו-32 מעיינות בגדה המערבית הכבושה.

והוא ציין כי מדינת הכיבוש הישראלית מנצלת כיום כ-85% ממשאבי מי התהום הפלסטינים בשטחים הפלסטיניים הכבושים. בעוד שחלק המים לנפש הוא שישה ברצועת עזה, והמספרים הללו נמוכים בהרבה מהסטנדרטים הנדרשים למים. אספקה המומלצת לנפש ליום על ידי ארגון הבריאות העולמי.

מצב זה הוחמר בעקבות בניית התנחלויות ישראליות, בניית מאחזים ישראליים והקמת פרויקטים חקלאיים השייכים להתנחלויות ישראליות (הצורכות כמויות מים גדולות) ומתקני התנחלויות נוספים בשטחים הפלסטיניים הכבושים.

לפי ארגון "בצלם" הישראלי, בשנת 2020, צריכת המים היומית הממוצעת לנפש במדינה הכובשת הייתה
הממוצע הישראלי עומד על 247 ליטר, נתון זה גבוה בהרבה מצריכת המים היומית הממוצעת לנפש באירופה, שהסתכמה ב-144 ליטר בשנה.

באשר ליישובים הפלסטיניים שאינם מחוברים לרשת המים, הצריכה היומית הממוצעת של מים לנפש היא 26 ליטר.

הדוח הצביע על כך ששטח של 64,000 דונם של אדמה פלסטינית מסווג כשטחים חקלאיים ישראליים, רובם מוקפים בהתנחלויות ישראליות, בהן מתנחלים מעבדים ומטפחים, ובפרט את בקעת הירדן.

רשויות הכיבוש הישראליות נוקטות מדיניות בלתי הוגנת ושיטתית נגד משק המים בשטחים הפלסטיניים הכבושים, אשר בתורה משקפת לרעה את חייהם של האזרחים הפלסטינים ומונעת מהם לממש את זכויותיהם לחיות חיים הגונים, שכן השטחים הפלסטיניים הכבושים סובלים. ממשבר מים ממשי, ונמשכת בעיית חוסר היכולת לספק מי שתייה, מה שהוביל ומביא להפסקת מים לתקופות ארוכות, והסיבה להפסקה זו נובעת ממקורות מצומצמים של מי שתייה הנובעים מהחסך המכוון של המים. על ידי הרשויות הישראליות באמצעות שליטתן בכמות המים המסופקת לפלסטינים, מה שמגביר את הסבל.

בדו"ח נכתב: נושא המים תמיד היווה משבר חמור בשטחים הפלסטיניים הכבושים, אך במהלך שני העשורים האחרונים, משבר המים החל לקבל עקומה שונה ומסוכנת והגיע לרמות חסרות תקדים, שכן הפלסטינים היו המושפעים ביותר מ. זאת בשל הסלמה בשליטה של מדינת הכיבוש הישראלי על משאבי המים בשטחים הפלסטיניים.