המרשם הפלסטיני בהתנגדות לקולוניאליזם במימון חינוך ואפרטהייד

העולם חוגג את השבוע האנטי-קולוניאלי העולמי במימון החינוך, ואירוע זה מקבל חשיבות מיוחדת בפלסטין, שבה הכוח הכובש מכוון לתהליך החינוכי, כופה את משטר האפרטהייד, כופה את הנרטיב הציוני הכוזב, הורס בתי ספר ומגביל את יכולת התלמידים ומורים לעבור, בנוסף לסדרה מתמשכת מהרג, התעללות, מעצר ומשפחות נגד מרכיבי התהליך החינוכי. הקולוניאליזם בפלסטין אינו מכוון רק כלפי אדמה ועם, אלא גם מכוון לחינוך. החינוך בירושלים הוא דוגמה חיה לפרקטיקות של התעללות, אפרטהייד וכפיית הנרטיב הישראלי.

לא זו בלבד, אלא שהמדינות התורמות מפעילות לחץ רב על הרשות הלאומית הפלסטינית כדי לשנות את תוכניות הלימוד הפלסטיניות באמתלה שהן תוכניות לימוד שמזינות את הרטוריקה של סכסוך ושנאה. מצד שני, אף אחד לא מטיל על הצד הישראלי דין וחשבון על תכניות הלימודים הרשמיות והלא רשמיות שלו שמזייפות את העבר וההווה, ומעודדות את תלמידיהם להרוג ולגרש את העם הפלסטיני מאדמתו. למעשה, כפי שדיבר ד"ר מרואן אוורטני, שר החינוך הפלסטיני, במסיבת העיתונאים שהתקיימה במשרד ההסברה לרגל יום הקולוניזציה באוצר, הכיבוש עצמו הוא תכנית הלימודים האמיתית לסטודנטים פלסטינים. הוא מייצג את המציאות של אי צדק ורדיפה שתלמידים פלסטינים גדלים עליהם מדי יום וכופים עליהם סביבת למידה לא בטוחה. בקיצור, זוהי תוכנית לימודים הנלמדת על ידי חיילי הכיבוש והמתנחלים, והתנגדות התלמידים אליה לא רק הופכת לחלק מההקשר של תוצאות התהליך החינוכי, אלא הופכת למנוף למודעות ולמודעות שהופכת את החינוך בפלסטין. כלי חשוב לשימור ושימור ההיסטוריה הפלסטינית האמיתית מול הנרטיב הציוני השקרי.

הרשות הלאומית הפלסטינית הצליחה להתעמת עם כל הלחצים הבינלאומיים שהוטלו לשינוי תכניות הלימודים, והנחיות ההנהגה הפלסטינית היו מכריעות בצורך לחזק ולפתח תכניות לימודים אלה, בהתחשב בעובדה שהמאבק שלנו בכיבוש הוא בעצם קונפליקט נרטיבי. לכן, הוקמה ועדה לאומית לתוכניות לימודים פלסטיניות, אחת ממטרותיה החשובות ביותר היא להגביר את נוכחותו של הרומן. פלסטיני בתוכניות הלימודים הפלסטיניות. לא זו בלבד, אלא שמדיניות הרפורמה במס הוטלה על ידי מועצת השרים הפלסטינית, לפיה הורחבה גביית מס החינוך (מס ידע) לכיסוי רוב העיריות, במטרה להגביר את המימון הלאומי לתהליך החינוך. באותו הקשר, משרד החינוך הצטיין ביצירת מערכת דיגיטלית מכובדת לפרויקט אימוץ בתי ספר במסגרת של ממשל ושקיפות, כך שמספר בתי הספר שאומצו על ידי אנשי עסקים פלסטינים בחו"ל עלה על למעלה מ-1350 בתי ספר.

לסיכום, ניתן לומר כי המקרה הפלסטיני מהווה מודל מאוזן ומוצלח בהתנגדות לקולוניזציה של המימון בחינוך על ידי חיזוק הנרטיב הלאומי והפחתת התלות בתמיכה חיצונית בתהליך החינוכי והחלפתו במימון עצמי לאומי. בקיצור, זה המתכון הטיפוסי שמציעה מדינת פלסטין לכל מדינות העולם השלישי בתחום התמודדות עם קולוניזציה של מימון בחינוך.