ההשלכות של עליית הימין האירופי על סוגיות עמנו וחירותו

כל עוד האיחוד האירופי עדיין מתקדם לעבר ארצות הברית ועוקב אחר דפוס מדיניות החוץ שלו ברוב נושאי העולם, כולל ענייננו הפלסטיני, האיחוד אינו יכול לנטוש את הישארותם במסלול של מדיניות החוץ האמריקאית לאור נוכחותו המתמשכת של קרן המטבע הבינלאומית, הבנק העולמי ונאט"ו שמדיניותם קובעת את ארצות הברית.

מאז תום המלחמה הקרה והתמוטטות המחנה הסוציאליסטי המזרחי, הסדר העולמי החד-קוטבי התייצב באמצעות כל צורות ההגמוניה בראשות ארצות הברית, שכפתה את מדיניותה ועמדותיה על בעלות בריתה, במיוחד על מדינות אירופה. האיחוד, הסובל היום מהיסטריה גוברת לנוכח המשבר הניאו-ליברלי החדש מחד, והשלכות יציאת בריטניה מהאיחוד מאידך גיסא והשלכות מלחמת הנציגים של נאט"ו באוקראינה ובארצות הברית-אירופה-אטלנטית. הסנקציות על רוסיה כמו גם האיומים על סין מצד שלישי, אשר באים לידי ביטוי על עמי אירופה שמשלמים כעת מחיר כבד על כך במונחים של אנרגיה, התנאים הכלכליים הקורסים והופעת הפגנות כתוצאה מכך, הפופולריות של ערי אירופה כנגד המדיניות והנהלים של ממשלותיהן שנשלטות על ידי מפלגות הימין או המרכז-ימין השמרני, ללא קשר להבדלים שהחלו לצוץ בין מספר מדינות באיחוד האירופי, המאיימים על המשך הקיום של המסגרת הכלכלית-פוליטית הזו.

בתוך כל ההפרעות הפוליטיות והכלכליות הללו והתמורות הבינלאומיות המתרחשות בעולם לקראת המתנה לסוף המערכת החד-קוטבית עם עלייתם של שחקנים בינלאומיים חדשים הסוללים את הדרך למערכת רב-בינלאומית, כמו גם העלייה של כוחות השמאל ברוב הבחירות של היבשת הלטינית, כשהחשובה שבהן היא ברזיל.

עם זאת, ביחס למערב ולפי תוצאות הבחירות שהתקיימו ברבות ממדינות האיחוד האירופי, האחרונה שבהן הייתה הבחירות לפרלמנט היווני בשבוע שעבר, שהובילו לקידום הימין השמרני ולעלייה של מפלגת ימין פופוליסטית חדשה בה מול ירידת כוחה של מפלגת האופוזיציה השמאלנית המרכזית בה וגודלן המצומצם של מפלגות שמאל אחרות שלא יכלו ככלל, עליהן להרכיב רוב פרלמנטרי, בזמן שהם יכלו לעשות זאת בשנים קודמות, בהתחשב בכך שהבוחר היווני ילך שוב לבחירות חדשות על פי החוקה בחודש הבא, "יוני", תוך תמיכה במערכת מורכבת כתוצאה מחוסר יכולת של כל מהמפלגות להקים ממשלה כעת.

בנוסף, ניצחון הימין במספר מדינות אירופיות נגד שקיעת מפלגות השמאל בהן
כתוצאה מהשלכות המשבר של חוסר אחדותו על בסיס מכנים משותפים והפרשנויות השונות לזהותו האינטלקטואלית של השמאל האירופי ותפקידו בשלב הנוכחי, בנוסף ללחצים על ממשלות השמאל. מפלגות כנפיים באירופה מצד אמריקה והבנק האירופי, כמו גם ההתערבויות הישראליות, הן חלק מהסיבות המסבירות את ניצחון הימין ביוון ובמדינות אחרות באירופה. למעט מספר בודדות מדינות כעת, לאחר שמפלגות השמאל האירופי התקדמו ברבות מהן בשנים האחרונות, כפי שקורה גם ביוון, איטליה, ספרד ומדינות נוספות, אלו התפתחויות המונעות את האפשרות לבלום את התרחבות האירופי. נכון ופותח את הדרך לאפשרות הגעת הימין הקיצוני והפופוליסטי וכוחות הניאו-נאציזם לשלוט באותן מדינות ובשאר מדינות מזרח אירופה, ומאפשר את המשך שלטון הימין והמרכז -right parties in them, which hinders the existence of clear and explicit policies towards opposing the Israeli occupation and prevents the recognition of the State of Palestine by the European Union countries according to the recommendations of many of the parliaments of those countries and keeps it ink על הנייר אם היא תמשיך לשלוט במפלגות הימין.

מצד שני, המשך המשבר המבני הזה של השמאל האירופי על זרמיו השונים, כל עוד אינו מאחד את מאמציו, משאיר את אותן מדינות אירופיות מסתובבות במסלול של מדיניות נאט"ו בראשות ארצות הברית של אמריקה, אשר לא רוצה שאירופה תצא מכפיפותה הפוליטית אליה, הנמשכת על ידי חוגי השלטון שם, במיוחד מתחמי התעשייה הצבאית וכסף ראס כדי להגן על מדיניות ההגמוניה האמריקאית והאינטרסים שלה, שעדיין שולטים בקבלת החלטות רבות. חוגים באירופה, במיוחד הימין ובעלי מחשבה ניאו-ליברלית פראית כלפי נושאים חברתיים, חירויות וצדק של אנשים.

השאלה כעת היא, כיצד זה יבוא לידי ביטוי במציאות של סולידריות עם המטרה הלאומית הפלסטינית שלנו, בתקופה שבה הימין האירופי, באופן כללי, עמד היסטורית לצד המדיניות הישראלית מאז הקמתו הקולוניאלית, למרות המתינות של חלק מאישיותו. , וכיצד נוכל להתעמת עם זה כדי לחזק את הסולידריות עם העמים האירופיים ולהשפיע על מדיניות האיחוד?האירופית שהיה מכובד ומיוצג כעת במה שאמרה לאחרונה אורסלה ואן דר ליין בנוגע להגנתה השיטתית על המדינה הכובשת. יום השנה לעצמאותה לכאורה?
לאחרונה, לפני מספר ימים, מפלגות הימין בפרלמנט הפורטוגלי לא היססו לקבל החלטה לתמוך ולגבות את מדיניות ישראל, בתקדים שהוא הראשון ברמת הפרלמנטים האירופיים. עשר מדינות אירופה נשלטות על ידי ימין גם מפלגות הכנף פרשו מטקס ההנצחה של הנכבה שערך האו"ם בשבוע שעבר. ובפרלמנט האיטלקי נערך טקס בנוכחות יו"ר כנסת ישראל ויו"ר הפרלמנט האיטלקי, שחנכו אמנות משותפת תערוכה שכותרתה "75 שנים להקמת ישראל ועל היסטוריה ודמוקרטיה פרלמנטרית משותפת", וצורות נוספות של התכנסות ושיתוף פעולה משותף בתחומים שונים, לרבות צבא וביטחון, בנוסף לתחום האנרגיה והגז והקמת בריתות בחסות על ידי ארצות הברית.

זאת בנוסף לתפקידן של מפלגות הימין בפרלמנט האירופי, אשר התאפיינו בסטנדרטים כפולים ובצביעות פוליטית המשרתים את המדיניות והעמדות של המדינה הכובשת, והטייתן המוחלטת כלפי אמירות "הדמוקרטיה של ישראל". ו"שוויון הקורבן לתליין" ו"זכותה של ישראל להגן על עצמה"...!

זה קורה כעת תחת שליטת מפלגות הימין, לאחר שרוב הפרלמנטים האירופיים בין 2015 ל-2018 קיבלו את החלטותיהם או פה אחד, כפי שהיה ביוון, או ברוב במדינות אחרות באירופה, כולל בריטניה, פורטוגל, איטליה, and others, for example, by calling on their governments to recognize the State of Palestine, as Sweden did, which It is now ruled by the right, which expresses its intentions to back down to please Israel. זאת בנוסף לנוכחות הימין הקיצוני בחלק ממדינות אירופה כמו הונגריה וצ'כיה, המונעים מתן כל החלטה המגנה את מדיניות המעצמה הכובשת באיחוד האירופי ומביעים את כוונתם להעביר את שגרירויותיהם ל- ירושלים מדי פעם.

ניצחון זה ועלייתו של הימין האירופי, למעט כמה מקרים של מדינות בהן התאחדו קטבי השמאל, כולל הקומוניסטים והסוציאליסטים בשם "השמאל החדש" בצרפת, למשל, שיצרו גוש חשוב בפרלמנט שלו.

עליית הימין תתרום לשימור והחרפת המשבר הכלכלי ומצב הצנע הכלכלי, באופן שאין לו כל קשר לאינטרסים האמיתיים של העמים האירופיים על פי המדיניות הכלכלית והחברתית של הניאו-ליברל האירופי. נכון. מדיניות אמריקאית באוקראינה ומה קשור לאנטי-מזרח בכלל ולתמיכה במדיניות של המעצמה הכובשת.

מול הישראלים מתמודדים, לעומת זאת, אתגר אמיתי המיוצג על ידי התרחבות אפשרית של מחנה השמאל באירופה ובעולם, שהיא לא פחות מבעיית האנטישמיות שהמציאה התנועה הציונית. הסכנה כעת היא שניתן להעביר באופן רשמי את כל עמדות הימין האירופי לתמיכה בישראל בשקט וללא תגובה מלבד אתגרי הכוחות העממיים והידידותיים שם.

נותרה השאלה, עד כמה נהיה מוכנים ליחסים רחבים יותר עם אותן תנועות עממיות המוניות המאופיינות ברוח שמאל פרוגרסיבית, כמו גם עם תנועות הסולידריות והחרם האירופיות, ונתמוך בהן ככל שנוכל כדי לאפשר להן להיות יעילים בעוינות למדינת הכיבוש הקולוניאלי ולפניה הגזענית, ולתרום עמם ביצירת חזית בינלאומית עוינת? לאפרטהייד ועל מנת להשעות את חברות המדינה הכובשת באו"ם, המחייבת אותנו לחדש את עצמנו. המדיניות והעמדות שלנו בעניין זה להציג את ישראל כמדינת אפרטהייד קולוניאלית בפני העולם, ואת עצמנו כתנועת שחרור לאומית על מנת להשיג את זכותנו להגדרה עצמית ולעצמאות לאומית ובנאום התנגדות נועז וברור שהעולם צריך להמשיך לשמוע מאיתנו.

עלינו גם להתמיד ולעשות פריצות דרך באומץ פוליטי, להיאבק בכיבוש ובתנועה הגזענית הנתעבת ביותר, ולהתעמת עם מדיניות מדינת הכיבוש הקולוניאלי והחזון הציוני של ניצול סוגיות דתיות והסוגיות בחזרה נגדן בנוגע לאנטישמיות לכאורה. .

עלינו לעבוד בפורומים ובזירות הפוליטיות האירופיות הרשמיות והפופולריות, להרחיב את בסיס החברים מבלי לאבד אף אחד, ולהסתכל בחיוב על הגושים הכלכליים והפוליטיים החדשים שצצים בעולם כיום הרחק מההגמוניה האמריקאית המוחלטת שהם עדיין מנסים. לכפות ולקחת אותנו לתעתוע של ניהול הסכסוך מבלי לפתור אותו.