אדם לבן אירופאי גזען ללא סלסולים

האיחוד האירופי נקט צעד לביטול החגיגה (ימי אירופה) כדי למנוע מהקיצוני בן גביר לדבר כנציג ארצו, והודיע בהצהרתו: (איננו רוצים לתת במה למי שדעותיו סותרות את הערכים ​שהאיחוד האירופי מייצג). לגבי הגורמים הצרפתיים, נראה שהם יחרימו את סמוטריץ' כשיגיע לפריז כדי להשתתף בוועידת שרי האוצר של הארגון לשיתוף פעולה ופיתוח כלכלי (OECD).

חלקם עשויים למצוא בצעדים הללו עמדה אירופאית טובה נגד הגזענות הציונית, ולכן הם מעודדים את העמדה שהוכרזה, ואני כמוהם מברך על כך. ואכן, מה אנחנו רוצים יותר מאשר להחרים את בן גביר וסמוטריץ', המייצגים את הגזענות הציונית הפשיסטית במיטבה? אין ספק שזה משפיע על עמדת הכוח הכובש בעולם. עם זאת, נשאלת כאן השאלה בצורה חריפה: האם נוכחותו של שר אחר לחגוג (ימי אירופה) מלבד בן גביר, או נתניהו עצמו, לא תסתור (עם הערכים שמייצג האיחוד האירופי)? האם בן גביר וסוטריש פשיסטים וגזענים בקרב האירופים, בעוד שנתניהו הוא דמוקרטיה ליברלית מקובלת על האירופים ותואמת את ערכיהם? והאם הקולוניאליזם של המתנחלים בפלסטין, מדיניות הטיהור האתני מאז הנכבה והאפליה הגזעית הנהוגה במצב הפרויקט הציוני אינם סותרים באופן כללי (לערכי האיחוד האירופי)? אולי האיחוד האירופי זקוק לאומץ יוצא דופן בשימוש במכונת התעמולה הכוזבת כדי להצדיק את עמדותיו.

זה מה שאורסולה, נשיאת הנציבות האירופית, וממשלת גרמניה לא הרגישו שהם צריכים, מכיוון שהם די כנים בייצג את מה שאני מאמין שהם ערכי האיחוד האירופי.

ממשלת גרמניה לא הפסיקה לקיים כל פעילות פוליטית בסולידריות עם עמנו והוקעת פשעי הכיבוש, בין אם היא בוצעה ע"י גרמנים סולידאריים, שנראים מעטים, ובין אם פעילי הקהילה הערבית והפלסטינית. כמובן. הטיעון/השקר תמיד זהה: זוהי פעילות אנטישמית. לאחרונה הם מנעו כל פעילות להנצחת הנכבה, באותה אמתלה. נראה שהגרמנים לא רק נאמנים למדיניות הגזענית של האדם הלבן כפי שהיא באה לידי ביטוי על ידי אורסולה, ועליה נגיע בהמשך, אלא הם עדיין סובלים מאותו תסביך פסיכולוגי היסטורי שהחדירו בהם הציונים לגבי אחריותם לשואה. , והם בהחלט אחראים, מה שמונע כל גינוי גרמני לגזענות הציונית, אלא להגן ולהצדיק אותה בטענות לאנטישמיות.

באשר לאורסולה, היא הייתה הנציגה הרשמית של כל המורשת של הגבר האירופי הלבן, הגזעני-אימפריאליסטי, כך שהיא סיכמה את הארסנל האידיאולוגי של כל הגזענות האירופית בשני משפטים: היא תיארה את ישראל כ"דמוקרטיה תוססת" ופנתה הישראלים, ואמרו: "ממש גרמתם למדבר לפרוח". המשפט הראשון הוא הד למה שהופץ על ידי הגזענות של האדם הלבן האירופי, הבעלים של הפרויקט הקולוניאלי, שהקולוניזציה שלהם נועדה להפיץ דמוקרטיה וחירות בקרב עמים פרימיטיביים. באשר למשפט השני שלו, הוא יכול להיחשב תואם את ההצדקות החצופות ביותר בתולדות האדם הלבן האירופי כאשר הציג את העולם שמחוץ לאירופה כעקר שמחכה לו (המושיע התרבותי האירופי שישחזר אותו), והנה הוא עכשיו בדמות המתיישבות הציונית, כפי שאורסולה רואה זאת.

אורסולה לא הסתירה את הגזענות שלה, את האידיאולוגיה של האדם הלבן ואת ההתלהבות המדהימה שלה מהפרויקט הקולוניאלי הציוני. עם זאת, אין זה מפתיע שקיימים קשרים אידיאולוגיים בין שני הפרויקטים: הקולוניאליזם האירופי והאידיאולוגיה שלו מאז המאה השש-עשרה, והפרויקט הקולוניאלי הציוני והאידיאולוגיה שלו שנוצרו מאמצע המאה התשע-עשרה. אלא, זה יותר מזה: הפרויקט השני יכול להיחשב כצאצא של הראשון, שכן האיש לבן פה ושם, והקולוניזטור פה ושם. והטיעון (המתורבת) שלו להצדיק את הגזענות והקולוניאליזם שלו פה ושם, אבל יותר ויותר: ההצדקה הדתית, המיוצגת בסיסמת הארץ המובטחת והעם הנבחר של אלוהים הנוכחים פה ושם, עם הכנסייה הקתולית והפרוטסטנטיות שקידמה את הקולוניאליזם באותה תקופה, ועם התנועה הציונית וההאבקה הצולבת שיצרה בין הפרויקט הפוליטי שלה. והטקסט המקראי.

אורסולה אמרה את המהות שהאיחוד האירופי וממשלת צרפת לא הצליחו בעמדתם כלפי בן גביר וסמוטריץ' להסוות אותה בפורמליות חסרות משקל. המדיניות האירופית זהה לזו שהייתה במשך מאות שנים: גזענות פר אקסלנס ואימפריאליזם פר אקסלנס.