האם יש תקווה לפלסטינים ולפלסטין? כללים תרבותיים-מוסריים השולטים כתנאי ומותנה

הקדמה: כללים אלו, הנגזרים ממציאות החיים הפלסטינית, מוגבלים למה שצריך ובר-הצלה, ואינם הולכים לאידיאולוגיות המנוגדות הגדולות, וניתן להוסיף עליהם הרבה.

נהוג היה שהאליטות הערביות הפעילות מתבצרות במשך מאות ומאות שנים בחזית המחלוקת המחוללת סכסוך, או מה שמכונה "המרדה". מי שקורא אזכורים רבים הרחק מחינוך בית ספרי פשוט מגלה הרבה באשר לתקופות של רגיעה, הן מתרחשות לסירוגין.

לעם הפלסטיני אין את הלוקסוס לבזבז עוד זמן ואנרגיות ולתדלק עוד סתירות והדרות, מהסיבה המרכזית שהוא נלחם קרב קיומי מחד ומתמודד עם מחנה גדול ממנו לאין ערוך מאידך גיסא. .

באשר לדבר שמתרחש עליו "קנוניה", זה צמצום הפרויקט שלו לאמירה הפוליטית, מבלי להתבונן בגורמים המציירים ומגדירים פוליטיקה, ו(הכללת החלק למכלול במה שמוביל לטעות) אבן חלדון, כמו גם לא לקשר את ההווה לעתיד, אם הרגע מרגיע, זה המצב של הרגעים הבאים, בלי לקרוא את הדיאלקטיקה של ההיסטוריה, מה שטוב היום עלול להפוך מחר לרע.

ההצהרה הפוליטית כפתה את עצמה על העם הפלסטיני בקשר לנכבה והטיהור האתני שכלל שני שלישים מהעם ב-48 ועקירת מחצית מהגדה המערבית ועזה 67. אפילו הזרמים הפתוחים ביותר ש(הלוחם שלא במודע כאילו מכוון את אקדחו על חזהו) ד"ר חבש החכם, וקישרו את התרבות לפרויקט השחרור, מצאו את עצמם מול השאלה (האם המחשבה היא מורה דרך או אמונה) ושוב ( תיאוריה או חצי תיאוריה) המובילים לדחיקה של ההתגייסות האינטלקטואלית במשך שנים, אמרו של מאו דזה-דונג (אם קומוניסט סיני יבוא אליי וידבר איתי על המרקסיזם מבלי לקשר אותו למאפיינים הלאומיים הסיניים, דבריו ייחשבו ריקים) היה ברור ביותר בקישור הפטריוט עם המעמד והלאומיות ובהבחנה בין שחרור לאומי על הסדריו והמהפכה החברתית עם מה שהוא דורש מבריתות, מאפיינים, שיח ומטרות. ובאמירת אל-חכים (אין להפר טקטיקות אסטרטגיות, וגם אין להפר את הפוליטיקה האידיאולוגית), אם כי התרגומים היו מבולבלים בתחנות מסוימות, שהושפעו ממאזן הכוחות הפנימי הפלסטיני והדאגה לאחדותו של מ. T.F ובריתות בינלאומיות עד שהחזירו לעצמם את הסיסמה של שחרור, שיבה ופתרון דמוקרטי רדיקלי. פלסטין היא אחת ואין מחסום טבעי המפריד בינה. באשר לניסיונות הרבים לפלג אותה פוליטית ולהזיז את המפה, הם כשלו אלפיים לפני שנים ומה שאחריו (ד"ר אל-חמיסי, המדינה הפלסטינית). ההימור הוא שוב על המימד הלאומי ועוד על המימד האזורי קשור לתמורות האסטרטגיות הבלתי ניתנות לעצירה.

אל לנו לזלזל בפגם בו נגעו תיאורטיקנים רבים (בידוד החלוץ) מההמונים, בשל השפעתו על המפה הפוליטית-תרבותית, אשר השתנתה באופן דרמטי בתקופת אוסלו.

על בסיסו, אחיזת הערכים התרבותיים-אתיים להלן מבקשת להבטיח גדר מגן על מנת להעצים את לכידות המבנה החברתי ולכוון את המצפן לכיוון הנכון. דינמיקה דקונסטרוקטיבית מכרסמת באנשים מאז הסכמי אוסלו, וההתחלה היא שאלת המפתח הבאה

1: למה הגענו למה שהגענו, למה התנאים שלנו כך, אם כעם, מולדת, קבוצות או יחידים, ומהי הדרך לחזק את החיובי ולהתגבר על השלילי, והאם אנחנו על מסלול נכון ומהם הפערים שצריך לתקן ולגשר... הוא לא צריך לישון השכל, שאלות רבות מוטלות על ידי מציאות החיים והחששות המצטברים בה, וגם התשובות מצטברות, נהנות מהחוויות של עמים. בגלל שהחיים מסובכים, אין תשובות פשוטות, ומתחילים עם עצמו.

2: חינוך ולמידה עצמית מדע הוא ים, תרבות היא אוקיינוס, וככל שתרבותו של האדם מתרחבת והידע שלו מתרחב, כך אישיותו מתעשרת, מה שעוזר לו להתמודד עם הקשיים המורכבים ולהדוף את התרבות העוינת. שמכוון את מוחו וזהותו בתקופה שבה המלחמה הרכה הגיעה לגבהים חסרי תקדים. והתרבות האמנציפטורית מגינה על האדם מפני ייאוש ותסכול (כמו שאפשר להתגבר על תבוסה צבאית ואפשר להתגבר על תבוסה פוליטית, אבל תבוסה תרבותית היא משהו חמור יותר) אלחכים ד. חבש. יש הרבה ספרים שימושיים, רומנים, סרטים, שירים, מחזות ויצירות אמנותיות שמעבירים אנשים ממדינה אחת לאחרת. בתשובה לשאלה של עיתונאי צרפתי בראיון ארוך המשתרע על פני מאות עמודים, השיב שר ההגנה הוייטנאמי: "ככל שהאחריות גדולה יותר, כך נדרש יותר זמן לחינוך עצמי." לגבי גווארה, הוא לא יפסיק קריאה וכתיבה של יומנים בזמן הג'ונגל והלחימה, והאורות בחדרו לא יכבו אלא עם עלות השחר. נחוש בקריאה ועוד קריאה לאחר ניצחון המהפכה) והקריטריון המכריע והאתגר הגדול ביותר הוא ההפקה של התרבות, לא רק הצריכה שלה, וניצול המרווח הקיים ברשת החברתית על ידי אנשים מוכשרים ואינטליגנטים כדי לקדם את הנרטיב שלנו.

ומי שבוחן בקפדנות את נאומיו של המנהיג המבריק...האם הוא לא שם לב לרוחב הידע שלו, לעוצמת מסקנותיו ולדמיון ההיגיון שבהם, ושהטלוויזיה "אל-מיאדין" אינה משחקת מאיר עיניים. ותפקיד גיוס העולה על תפקידן של המדינות הגדולות..אני לא יודע למה מפלגה מוכשרת לא מכינה תוכנית דוקומנטרית שעוקבת אחר אישיותו של הגנרל החריג, השהיד סולימאני, בגלל התפקיד שהוא ממלא עברה גדולה על הלאומיות , עדתיות ומגזריות. המזרח ייצר את סולימאני, בדיוק כפי שאמריקה הלטינית ייצרה את צ'ה גווארה.

3: השקעת זמן ביעילות, כי זמן הוא חיים ובזבוז זה בזבוז חיים, ולמרות הצורך במנוחה, רגיעה ובידור, ניתן להפחית את בזבוז הזמן, ולכן מחקרים מדעיים רבים מדברים על היתרונות והנזקים של הטלוויזיה , מחשבים, טלפונים ניידים ומדיה חברתית, והשאפתני ביותר הוא מי שמנצל את זמנו ביוזמות שימושיות, במיוחד ביוזמות פרודוקטיביות ועזרה לאנשים.

4: תכנון ושיפור ביצועים, אלטרנטיבה לאקראיות ובלבול, בניית כלים ניהוליים, אי הסתיידות והצגת מה שעדיף וחדשני יותר, (זה טירוף ללכת באותה דרך ולצפות לתוצאות שונות) איינשטיין ו(יש אין דבר אבסורדי יותר מסיפוק עצמי) לנין והתכנון קורא לתעדוף.לא כל המשימות זהות ולא כל העיסוקים חשובים באותה מידה.

5: היצמדות לזכויות לאומיות הנובעות מזהות והיסטוריה ללא קשר לתנודות פוליטיות. התרבותי הולכת אל המוחלט, אך הפוליטית הולכת אל היחסי. אז האם הגרמנים נטשו את אחדות ארצם לאחר חלוקתם ב-1948? ונאחזים בתקווה לשחרור המולדת, האם נטשו הסינים את שחרור בירתם, שנכבשה על ידי המונגולים במשך מאה וחצי, והאם האפריקאים התייאשו לאחר שבזו על ידי המשטר הגזעני במשך יותר מ שלוש מאות שנים?

6: לשבת בעמדה מוסרית הדוחה את העוול, יהא צורתו, כוחו וחוסר הכניעה והכניעה לכל מי שמנסה לפגוע בכבוד האדם, להחרים את חירותו, לדכא את דעתו ולהחרים את זכויותיו.

האם נירון לא נעלם ושיירה ארוכה של קיסרים, צארים ופלישות קולוניאליות? האם בריטניה הקולוניאלית לא ברחה מאמריקה, והאם השגריר האמריקני לא ברח מסייגון (כיום הו צ'י מין) לאחר שהמסוק שלו נחת על גג השגרירות? האם הרוסים המסכנים לא הפילו את שלטון הצארים והאירנים. התקוממות תחת שלטון השאה?

הקרבה למען ערכים פילוסופיים מרכזיים, כגון זכות, צדק, חירות ואמת. הקרבה היא קריטריון של תחכום ועדות לאנושיות האנושית ולשחרורה מפחד, גזילה והשפלה (הסתער על האויב שכופף בעצמך) מאו דזה-דונג , (ונזקי השעבוד הם יותר מנזקי העימות) גם צ'רצ'יל (מתחבא מתחת לחצאית נשותיהם) לנין אינו מציע דבר, בנוסף לכבוד גבורת העם וגיבוריו וללמוד ממעלליו.

7: כיבוד פלורליזם ולא דמוניזציה של האחר, שכן כל העמים מורכבים ממעמדות, שכבות, אידיאולוגיות ובחירות, הבטחת הזכות להתארגנות פוליטית ואיגודית וביטויים חברתיים שונים, ומתן עדיפות למשתתף באופן המבטיח אחדות של רצון ודו קיום עם הבדלים. וזה הלך עם ההוגה גארודי לומר (אין תרבות טובה יותר מתרבות, שכן תרבויות מקושרות להקשרים המתורבתים שלהן) ולאף אחד אין מונופול על האמת. לגבי השידוך, זה בהישג, לא בצעקות .

כך, הימנעות מאלימות בפתרון מחלוקות פנימיות או הפצת שנאה שמקלה על קפיצת אגרוף ולחיצה על ההדק, ופנייה למנגנוני הידברות, בחירות, מערכת המשפט וזכות הביטוי. האלימות של הפלסטיני כלפי עצמו היא תיאור ההרס העצמי שלו (הפושע המסית להילחם) אלחכים ד"ר חבש.

8: הרשעה עמוקה באזרחות. חוק היסוד הפלסטיני מבוסס על שוויון ללא אפליה דתית או מינית. הבה נסתכל סביבנו כדי לראות מה עשו האידיאולוגיה הקיצונית והמחלוקות העדתיות, העדתיות, האתניות, השבטיות והחמולות.

האדם הוא הערך הגבוה ביותר עלי אדמות, וערך האדם הוא עבודתו ותפוקתו (התנהגות אנושית) חנה מינה, ותרבותו, הידע והאמונות שלו באים לידי ביטוי בסופו של דבר בהתנהגותו. והפילוסוף שפינוזה הסיק (חישוב מוסרי מעשי) ולא בצרכנות שלו, בפאר המכונית שלו, בהשפעת משפחתו, בארגון שלו, או (מה שהוא לובש על עצמו בתארים) לנין, גם אם הוא היה מיעוט ( אז אל תרגישו בודדים בנתיב האמת מחוסר ההולכים בה) עלי בן אבי טאליב.

9: יוזמה של גווארה (הקאדר לוקח יוזמה) ולא להתעצל להשיק עוד ניסיונות ולהגן על ההישג ולהתלהב ממנו. בלי הישגים, ההיסטוריה נעצרת, וענווה והתרחקות מהתנשאות ויושר. האם יש ערך חשוב יותר מאשר כנות? ובלי כנות, מערכות היחסים קורסות, באשר הן, ונמנעות מתלות (מי אתה? אנחנו האמין, אבל אתה האמין) עומר בן אל-חטאב.

10: לא להפסיק לחפש פתרונות לבעיות ולהתגבר על קשיים, ואם לא דרך "A", אז דרך "B" או C. לבעיות רבות יש פתרונות, אבל מה הטעם לרוץ בדרך הלא נכונה, כמו גרמני בזמנו (צריך להחליף אנשים, לא לשנות את המקרה) השהיד קנפאני.

כל זה למען אנשים, ואהבה לאנשים.המשמעות הראשונה של החיים היא לשרת אנשים (המהות היא לעזור לאנשים) מנדלה, והסיוע הוא ללא תוספת ויש לו אינספור צורות. לגבי הדקדנס, זה הניצול של אחרים, דיכוי ובריונות כלפיהם, ויצירת מונופול על היתרונות של הארץ במדינות מה (2 מיליארד אנשים מתחת לקו העוני) בארצות הברית ויותר ממחצית מהעם הפלסטיני.

11: גיבוש הקולקטיביזם, בין אם הוא ציבורי, מגזרי, מקומי או מוסדי, מכיוון שהוא מגביר את החוסן והתמיכה, אך הגזמה באינדיבידואליזם מובילה לאטומיזציה, לחולשה ולמחלות הקשות ביותר.

שיהיה ברור שהגלובליזציה של המונופולים והניאו-ליברליזם מבוססים על אינדיבידואליזם, פגיעה בקבוצה, צרכנות, פרודוקטיביות בולטת, מחיקת הזהות הלאומית, וויתור על המדינה לתפקידה החברתי ומתן דרור למונופולים ושלוחותיהם להפר את השוק והאנשים, ועל זה (7-8 אנשים מחזיקים 70% מהשוק הבינלאומי) חומסקי ובעוד ששכר המינימום בשטחים הפלסטיניים הוא 67, בערך 500 דולר, יש אליטה מעמדית שמחזיקה מיליארדים ללא ברור מחויבות לאחריות החברתית שלו!

12: ההכרה בטעות, ובלעדיה הריקבון מתעצמת, והודאה בטעות משקפת תעוזה והזדמנות לתיקון.

לבסוף, אם (האישה מדוכאת על ידי המדוכאים), על בבל המהפכנית להסיר ממנה את הדיכוי, לא להתעלל בה ולשחרר את האנרגיות שלה כדי להשתתף בבניית הבחירות שלה. כיום, נשים תורמות ל-37% מהייצור העולמי, מתקרבות ל-20% בכוח העבודה הפלסטיני, ו-62% באוניברסיטאות. יש להן תרומה למאבק ולניסיון של אסירים, והן מוסמכות (לכל המשימות) בתור גווארה.

אהבה לילדים וכבוד לדור המבוגר מסתכמים בבושה, דיכוי ילדים והעלבת מבוגרים. ילדים הם דור העתיד, ומבוגרים הם אלה שסללו את דרכו של ההווה, והיווצרות תרבות קולקטיבית שמגיעה עד כדי תביעה של מי שמתעלל בילדים ומתעלל במבוגרים, תראה מה הפכה סין בהקשר הזה.

13: עיסוק בספורט, שכן ספורט מחזק את הגוף ומרענן את הרוח, והוא הגורם ההרתעה הטוב ביותר למחלות האם זה צירוף מקרים שכל צבאות העולם עוסקים בענפי ספורט שונים?

ירק כמה שיותר מקום מסביב לבית וברחובות ובערבות - הצבע הירוק מייצר אנרגיה חיובית על פי האמונה הבודהיסטית ותגליות המדע, והטבע מספק לנו אוכל בלתי נראה (לילדים לבי - סוחומלינסקי)
עידוד תיירות פנים ע"י ביקור באתרים ארכיאולוגיים, גבעות וסבך. האקלים של ארצנו כחלק מהלבנט הוא המתון ביותר ורבים מקנאים בנו.

לסיכום, אם אתה חי, תחיה חופשי או תמות בעמידה כמו עצים.. סמיח שוקאיר.