לקחים מקרב נקמת החופשיים

לאחר שהגיעו לשקט, וסיומו של הקרב האחרון שהתחולל בין ממשלת הכיבוש הישראלי להתנגדות הפלסטינית האמיצה, ישנן מסקנות ברורות וברורות כשמש ההתפתחויות האיכותיות, בהשוואה לעימותים דומים לאחרונה, ומצבה של המדינה. מאבק לאומי פלסטיני לחופש.

ראשית, אין דרך להתעמת עם ממשלת הכיבוש הגזעני, ולהרתיע את פשעיה, אלא באמצעות התנגדות בשטח.

היחסים בין העם הפלסטיני לישראל הם מצב של התנגשות, סכסוך ומאבק לאומי, לאחר שכל הממשלות האחרונות פוצצו איתם את אשליות הפשרה.

שנית, שני הפשיסטים הגזענים המתנחלים המשתייכים למפלגות היהודיות הדתיות הפונדמנטליסטיות, בן גביר וסמוטריץ', מייצגים כוח נחוש בממשלת ישראל שדוחף כל העת להסלמה כוללת, וגורר איתם את נתניהו להרפתקאות מסוכנות ביותר. לבסוף, אחד המניעים החשובים לתוקפנות היה ניסיונו של נתניהו להציל את ממשלתו מקריסה, כדי שלא יגיע לכלא בגלל פרשות שחיתות, וכן ניסיון להכיל את האופוזיציה התומכת בו בכל פעולה. נגד הפלסטינים.

שלישית, התוכנית של ישראל לכפות שקט על הפלסטינים באופן חד-צדדי נכשלה לחלוטין.

במובן זה שישראל ניסתה להנציח את תוצאות הפגישות של עקבה ושארם א-שייח, בהן לא היה נכון ולא הגיוני להשתתף במפלגה פלסטינית, ותוכנו, מבחינת ישראל, הוא שהוא יכול להמשיך קולוניאליזם של מתנחלים, סיפוח וייהוד הגדה המערבית, התקפות על מסגד אל-אקצא וקדושות דתיות, ומעצרים והתנקשויות נגד חמושים פלסטינים מבלי להתמודד עם התנגדות פלסטינית. ומאחר שההתנגדות לא השתתפה באותן פגישות ודחתה אותן, התקיפה הישראלית באה בניסיון להכניע את ההתנגדות, ולכן הקסם פנה נגד הקוסם, וכישלונה הגדול היה שההתנגדות לתוכניותיה לא רק תימשך, אלא יסלים.

רביעית, ישראל לא הצליחה לפצל את שורות ההתנגדות ולחזור על האסטרטגיה הקולוניאלית שלה, על ידי אימוץ גישת "הפרד ומשול" על ידי הכוונת תנועת הג'יהאד האיסלאמי כדי לבודד אותה ולהפריד אותה משאר כוחות ההתנגדות. על תנועת הג'יהאד.

חמישית, ישראל לא הצליחה להפריד את הזירות הפלסטיניות זו מזו, ולערער את אחדותה, כפי שגם ניסיונותיה לחסל את ההתנגדות בגדה המערבית, בירושלים ובפנים הארץ, על ידי פגיעה בהתנגדות ברצועת עזה, כשלו. .

שישית, למרות הצלחתה של ישראל בהתנקשות במנהיגי ההתנגדות, הקרב האחרון בעזה לווה בגילויי כישלון צבאי ומודיעיני ישראלי, לרבות כישלונו לצפות את תגובות ההתנגדות הפלסטינית שניהלה את הקרב בתבונה ובתכנון מדעי, ללא חיפזון או התפרצויות רגשיות.

בנוסף לכשל החוזר של כיפת ברזל בהתמודדות עם טילים פלסטינים. למרות הפער העצום ביכולות הצבאיות בין שני הצדדים, ההתנגשות לבשה אופי שווה, והפלסטינים הפגינו את אומץ לבם ויכולת ההתנגדות המובחנת שלהם, בהשוואה למה שקרה בעבר בין הצבא הישראלי לצבאות ערב הרשמיים. ללא ספק, כישלון מערכות ההגנה והמודיעין הישראליות, לרבות כיפת ברזל, יעלה לישראל הפסדים רבים במונחים של מכירה (ויצוא) הנשק והמערכות שלה, שאיבדו במהלך הקרב לא רק חלק חשוב מיכולותיה, אלא גם המוניטין שלו.

שביעית, ההתנגדות הפלסטינית, באינטליגנציה ובעוצמת ביצועיה, הצליחה לחשוף ולחשוף את השקרים, התמרונים והתיאטרונים התקשורתיים של נתניהו, זה נראה מופרך ונושא ללעג לתקשורת הישראלית עצמה, כשיצאה מתפארת. שהפשיט את יכולותיו מהג'יהאד האיסלאמי, כך שתוך דקות נפלו הטילים על העומק הישראלי, כולל על ההיקף של תל אביב, וירושלים, בנוסף לאשקלון, שדרות וההתנחלויות הסובבות את עזה.

שמינית, ההתנגדות ברצועת עזה, כמו גם ההתנגדות הפלסטינית בגדה המערבית, הוכיחו שמדיניות ההתנקשות במנהיגים ולוחמי ההתנגדות היא כישלון, והיא לא תועיל לפושעים שיישמו אותה. לכל מנהיג שהוא נרצח, עשרה אנשים מחליפים אותו, ועל כל שהיד שמתנגד, מאה צעירים ממהרים לתפוס את מקומו.

תשיעי, הקרב האחרון אישר את מה שידענו ואישרנו מאז ומתמיד, שאין הבדל בין מה שנקרא האופוזיציה הציונית לממשלת ישראל בכל הנוגע לדיכוי ודיכוי העם הפלסטיני, שכן האופוזיציה מיהרה לתמוך בנתניהו בכל הכוח. האנרגיה שלו ותמכה בו בהעברת חוקים גזעניים נגד העם הפלסטיני העומד בפני פרויקט ציוני אחד מאוחד השואף לייהד את מולדתו ולחסל את מטרתו.

עשירית, ישראל כשלה בניסיונה לשבור את כוח ההרתעה הפלסטיני, אלא חיזקה את גישת ההתנגדות וההרתעה על חשבון כישלון האשליות של בעלי פרויקטי המו"מ וההמתנה לפתרון מבחוץ.

11, הקרב חשף, בצורה ברורה מאי פעם, את שבריריותה וחולשתה של החברה הישראלית, ואת חוסר יכולתה לשאת עימות ארוך טווח, בשל חולשותיה המיוצגות ברגישותה הקיצונית להפסדים אנושיים, ברגישותה להפסדים כלכליים, והרגישות שלו להפסדים מוסריים ואתיים, והיא ספגה מכות בכל אחת מהנקודות הללו.

אין ספק שישראל משלמת את המחיר על הפיכתה לחברת מותרות שאינה סובלת הפסדים והקרבות, ואולי המידע המתפרסם על נוכחותם של 700,000 ישראלים בחו"ל המסרבים לשוב לישראל הוא אינדיקטור חשוב לכך.

12, למרבה הצער, הרשות הפלסטינית נראתה מבודדת ומחוץ לתמונה, לא רק בגלל שבחרה בדרך של התרחקות מעיסוק בסכסוך, אלא גם בגלל החלטתה השגויה להשתתף בפגישות עקבה ושארם א-שייח. , והיעדר תגובתה למאמצי הפיוס הלאומי, לרבות אי יישום הסכם אלג'יר. היא לא הייתה צד להתנגדות המתמשכת, וגם לא צד לשיחות שביתת הנשק.

13, במידה שנוכחות חדר המבצעים המשותף והמאוחד ברצועת עזה הייתה גורם מכריע בסיכול התקיפה והתכניות הישראליות, עד כדי כך שהיעדר הנהגה לאומית פלסטינית מאוחדת הנוקטת אסטרטגיית מאבק לאומית של התנגדות. היווה גורם חולשה שיש לטפל בו, כדי לתרגם את הקורבנות של העם הפלסטיני ואת התנגדותו האמיצה לתוצאות פוליטיות.
זה לא היה קרב הנקמה הראשון למען החופשיים, והוא לא יהיה האחרון. זהו סבב של עימות פתוח ומאבק שמנהל העם הפלסטיני על מנת להשיג את חירותו, לסיים את הכיבוש ולהפיל את כל המערכת של אפרטהייד ואפליה גזעית בכל פלסטין.