אם ישראל לא תביס את ה"ג'יהאד", מה היה העניין בעתיד?!

מה שמדהים הוא שהמדינה הכובשת הודיעה, לפני התוקפנות ברצועת עזה, שצבאה עורך אימונים ותמרונים כדי להיות מוכן ללחימה במספר חזיתות, אם ייפתחו נגדה חזיתות אלו במקביל, שהן חזיתות סוריה. , לבנון ורצועת עזה, ואולי חזיתות נוספות.

אם המדינה הכובשת הסתמכה בכל מלחמותיה על פיצול החזיתות ובידוד כל חזית בנפרד, והצליחה ברבות ממלחמות התוקפנות הללו להשיג ניצחונות, הרי שהמצב כיום שונה מהעבר, במיוחד שישראל מעבירה את הקרבות מחוצה לה. לפנים אדמות מדינות ערב הממוקדות.

עכשיו יש טילים שמשוגרים מרחוק ונופלים בתוך המדינה הכובשת, ולא כיפת ברזל ולא שום דבר אחר מפריע להם, והעניין החדש הזה יכול לומר שהוא ניטרל במידה מסוימת את מטוסי הקרב הישראליים עליהם עדיין הייתה המדינה הכובשת. להסתמך על התקפותיה, בין אם על הרצועה והגדה המערבית ובין אם על מדינות ערב ואיסלאמיות.

הדבר שברצוננו להזכיר הוא שהמדינה הכובשת, למרות תוקפנותה הפתאומית נגד רצועת עזה, מתוך מחשבה שהיא יכולה לרסן את תנועת הג'יהאד האיסלאמי, ולגרום לה להתחנן להפסיק את התוקפנות, כמו גם את ניסיונות הכיבוש. המדינה מאחורי תוקפנות זו כדי להחזיר את כוח ההרתעה הישראלי השוחק, אבל ברור שהכוח הכובש עוסק בעצירת התוקפנות ובהסכמה עם הג'יהאד האסלאמי באמצעות מתווכים, בעיקר באמצעות מצרים, למרות שהיא טוענת אחרת.

הטילים של הג'יהאד האסלאמי ושאר פלגי ההתנגדות המזוינים לא נוטרלו על ידי המדינה הכובשת, וטילים אלה עדיין נתמכים, למרות פרימיטיביותם וכי אין דומה להם לארסנל הצבאי של המדינה הכובשת, נתמכים על ידי ארה"ב והמערב. מדינות קולוניאליות, בראשות בריטניה, הממטירות גשם על העיירות, הערים והתנחלויות הכיבוש.

כאן הגענו לאמרה, מה שהעיר אחד הישראלים על התבטאויותיו של ראש ממשלת ישראל נתניהו על התוקפנות, כשאמר לנתניהו: אם תנועת הג'יהאד האיסלאמי מחזיקה בכל זה מטילים ונ"מ קרקעי, אז מה לגבי כוחה של תנועת חמאס, שהוא פי כמה ממה שיש לתנועת הג'יהאד.

זה מוכיח שהמדינה הכובשת, שאינה מסוגלת לנטרל את ההתנגדות הפלסטינית למרות ניסיונותיה לפצל את הפלגים והחזיתות, איך היא יכולה להתעמת עם כמה חזיתות במקביל?!

על המעצמה הכובשת להפיק לקחים ולקחים, במקום להמשיך ביהירותה ובתוקפנותה, כי גורל הפיגועים הללו יהיה לה אסון, כי עמנו, כמו גם עמי האומה הערבית והאסלאמית, לא ייכנעו, ולא יניף את הדגל הלבן למרות הפשעים וההפרות של הכיבוש, שפוגעים בעיקר בילדים, נשים, קשישים וגם בני נוער.

לנתניהו ולשאר מנהיגי הישות אין ברירה אלא להכיר בזכויות הלאומיות הבלתי ניתנות לערעור של העם הפלסטיני, אם ברצונם לעצור את התוקפנות, ולהכיר בעובדות, שהבולטת שבהן היא שבני עמנו לא עשו ולא ירצו. להיות מובס כל עוד יש עמים ערבים ואיסלאמיים המהווים הרחבה של מאבקה.

האם המדינה הכובשת תבין זאת או תמשיך בפשעיה שיהוו אסון לעתידה באזור?!