ממכון המחקר היישומי "ARIJ" נמסר כי "ישראל מכוונת בתחילה ליותר מ-6,900 דונם כדי ליישם את האג'נדה שלה שמטרתה לכפות את שליטתה וריבונותה על ירושלים הכבושה".

על פי דו"ח ARIJ, מה שנקרא הסדר הקרקעות הוא אחד התחבולות החשובות ביותר של ישראל לייהוד מזרח ירושלים. מערכת המשפט הישראלית פרסמה הודעה על תחילת הסדר הקרקע עם שמות ומספרים חדשים לאגנים בשכונות שונות במזרח ירושלים .

הדו"ח מציין כי סוגיית ניהול הקרקעות נותרה אחת הסוגיות המורכבות ביותר עמן נאלצו הפלסטינים להתמודד בשטחים הכבושים, והיעדר נתונים רשמיים הקשורים לשימוש בקרקע ורישום גורם לא פעם לבלבול, במיוחד מאז הפסקת הכיבוש הישראלי. כל ההליכים הקשורים לרישום קרקע וירושה מאז שיבוש כדור הארץ בשנת 1967.

ראוי להזכיר כאן כי ההקשר ההיסטורי של רישום קרקעות בפלסטין התרחש ונכלל בסיווגים שונים על פי הממשלות הרצופות שעברו דרך האדמה.

During the Ottoman era in Palestine, the process of land registration known as Tabu began in 1858 to establish land ownership rights for owners. במהלך שנות המנדט הבריטי על פלסטין (1920-1948), גזירת יישוב המקרקעין נכנסה לתוקף בשנת 1928 כדי לאשר את זכויות הבעלות של בעלי הקרקעות.

למרות זאת, הן העות'מאנים והן הבריטים כשלו במאמציהם, שכן קהילת האיכרים החקלאית, שהיוו את רוב בעלי הקרקעות, דחתה את שיטת הרישום הבריטית, אשר הפילה את השיטה המסורתית של בעלות קולקטיבית על קרקעות, וגם בגלל המסים הגבוהים שהטילו העות'מאנים על אדמה מעובדת רשומה. בתקופת הממשל הירדני מאז 1948, שנמשכה עד 1967, נרשמו פחות מ-30% מאדמות הגדה המערבית.

סקרי קרקע נוספים הושלמו, כולל במזרח ירושלים, אך לא נרשמו רשמית עקב מלחמת 1967.

עם כיבוש הגדה המערבית (כולל מזרח ירושלים) על ידי ישראל ב-1967, כוח הכובש של ישראל לא הכירה במערכת הבעלות הקהילתית המסורתית שהתקיימה על הקרקע, במיוחד באזורים הכפריים הדרומיים של הגדה המערבית.

יתרה מכך, ישראל השתמשה במדיניות, בחוקים ובתקנות כדי לאפשר את שליטתה על קרקעות פלסטיניות בבעלות פרטית, מה שהיה צעד ראשון לקראת הוצאת הצו הצבאי הישראלי משנת 1967 לעצור כל צורה של רישום קרקעות בשטחים הפלסטיניים הכבושים.

כולל מזרח ירושלים, באמתלה של הגנה על זכויות הקניין של נפקדים.

2017 היא נקודת מפנה
בדו"ח שלו הדגיש ארג' כי לאחר שממשל טראמפ הכיר בירושלים כבירת ישראל המאוחדת ונקט בצעד הישראלי המיוחל לפתיחת שגרירות ארה"ב בירושלים, החלה עיריית הכיבוש הישראלית בירושלים בתוכנית להסדרת זכויות הנדל"ן בירושלים. ירושלים.

המטרה הלא מוצהרת של תוכנית ההתנחלות הישראלית היא לשלול מפלסטינים בפזורה או אפילו בגדה המערבית את זכותם לרשת את רכושם בירושלים הכבושה, מה שסולל את הדרך לכיבוש לתפוס את הנכס הזה בתואנה שאין בבעלותם. תועד כראוי על פי הנהלים, ולפיכך, הפעלה מחדש של רכוש נפקדים מחייבת ניכוס רשמי של רכוש פלסטיני.

בכל מקרה, במקרה של הסדר (שיוטל על הפלסטינים) בין הצדדים המסוכסכים, סביר להניח שהירושלמים הפלסטינים יהיו כפופים לחוק ישראלי המחייב אותם לשלם מיסים מופקעים רטרואקטיבית על מנת לרשום רק האמיתי שלהם. רכוש ולא הקרקע שעליה הוא עומד.

בהתבסס על האמור, הודיעה שרת המשפטים דאז איילת שקד ביום 19.3.2018 על כוונתה לפתוח בהליכים להסדרת זכויות במקרקעין ורכישת קרקעות במקומות שונים במזרח ירושלים הכבושה, במטרה לחזק. ריבונות ישראל על ירושלים ואילץ פלסטינים בעיר לשלם מיסים.

סכום של 100 מיליון שקלים הוקצה לחמש השנים הקרובות לבחינת כ-17,000 רכישות קרקע ועסקאות מקרקעין שלטענת הקרן הקיימת לישראל (קרן קימיט) נרכשו ברכישה לפני הנכבה של 1948. היא מבקשת בטענותיה להסתמך על כך. על החוק המפלה משנת 1970 (משפטי ומנהלי) המאפשר ליהודים לתבוע אך ורק רכוש שאיבדו במזרח ירושלים שלפני 1948, תוך מניעת אותה זכות לפלסטינים לעשות זאת.

מן הסתם, באמצעות הקרן הקיימת לישראל ישלים החוק את הליכי הרישום של 88% מהעסקאות שלא הושלמו באותה עת. לשם כך אישרה ממשלת הכיבוש במאי 2018 הקצאת תקציב של חמש מאות ושישים מיליון דולר לחיזוק השליטה והריבונות של ישראל על ירושלים הכבושה בחמש השנים הקרובות. לרבות הקצאות תקציב לכיסוי הוצאות פרוצדורליות להסדר זכויות במקרקעין.

מאמצי קק"ל לעקוב אחר העסקאות מכוונים להשפיע על 530 אתרים (360 מקרקעין ו-170 מגרשים) במקומות שונים במזרח ירושלים לאחר מלחמת 1967. קק"ל אישרה את מאמציה של איילת שקד בנושא רישום מקרקעין במזרח ירושלים, עבור לטובת יהודים בכל רחבי ירושלים, בה עומדות לדיון 2,050 עסקאות, כולל מקרקעין וקרקעות, על שטח של כ-2,500 דונם, המנוהל באפוטרופסות מיוחדת מאז 1967.

זאת בנוסף לאדמות שניתקו מהגדה המערבית, מרמאללה (מצפון לירושלים), בית לחם, בית ג'אלה ובית סאחור בצד הדרומי של ירושלים, שישראל סיפחה באופן בלתי חוקי לגבולות מזרח ירושלים. תוך הפרה של החוק הבינלאומי החלטות מועצת הביטחון ובאופן חד צדדי לאחר מלחמת 1967.

ראוי להזכיר כאן שלרבים מהקרקעות הללו שהועמדו תחת אפוטרופסות יש בעלים נוכחיים, ורבים מהנכסים מאוכלסים על ידי פלסטינים במשך עשרות שנים, כולל לתקופות שלפני הכיבוש ב-1967, למשל שייח' ג'ראח. האוכלוסייה הפלסטינית עדיין נאבקת בחייה ובכספה לשמור על זכותה ונוכחותם בנכסים ובמקרקעין הממוקדים בבתי המשפט בישראל במשך עשרות שנים, שכן הם עדיין נתונים לאיום מתמיד בפינוי לבקשת ובדחיפות של הקרן הקיימת לישראל. , שהולכת ומתקרבת לאמת עם קיומה של ממשלת התנחלויות פר אקסלנס, המכוונת לכל מה שהוא פלסטיני, אנושי ואבן כאחד.

ממשלה קיצונית וסביבה פורייה
לפיכך, הירושלמים הפלסטינים לא צריכים לעסוק בהליכים הישראלים הקשורים לרישום מקרקעין בירושלים או בכל מקום אחר לצורך העניין. מה שישראל מנסה לעשות בירושלים חורג מהליך רישום המקרקעין בלבד, אלא נועד לתת לגיטימציה לתהליך הכפייה סיפוח על הקרקע, החל מהכרזה על ירושלים מאוחדת. אל העתיד לבוא, הכרזת ירושלים השלמה, ע"י הענקת לגיטימציה פלסטינית באמצעות גרירה להליכי רישום בלתי חוקיים המתעלמים מהזכויות הלגיטימיות של יותר מ-300,000 ילידים פלסטינים החיים באזור עִיר.

מה שישראל עושה בשטחים הפלסטיניים הכבושים, במיוחד במזרח ירושלים, אינו אלא הפרה בוטה של החוק הבינלאומי והחלטות האו"ם ומועצת הביטחון, ונופל תחת השם של פשע מלחמה נגד האנושות.

בהתבסס על האמור לעיל, הדו"ח מאשר כי ישראל מפרה את סעיף 17/2 של ההכרזה האוניברסלית בדבר זכויות האדם, האמנה הבינלאומית לביטול כל צורות האפליה הגזעית משנת 1965, סעיף 46 לאמנת האג משנת 1907 לשימור רכוש פרטי, אמנת ז'נבה הרביעית משנת 1949 וכל צורות זכויות האדם, החלטות לגיטימציה בינלאומית והחלטת מועצת הביטחון מס' 198 משנת 1971, הקובעת כי תפיסה צבאית של אדמות של אחרים היא בלתי חוקית ומפרה את החוק הבינלאומי, וכן החלטת מועצת הביטחון מס' 2334 משנת 2016.