חאדר עדנאן הפיל את ישראל מרעב

רבים, במיוחד אלה שהכירו אותו, אינם מאמינים שהוא עזב את העולם הזה בצעירותו בשיא הפעילות והנתינה שלו, מכין את עצמו להיות מנהיג פלסטיני פופולרי, נבדל מאלה שהכרנו ממנו. שאר המנהיגים המדוכאים, אלא סמל בינלאומי במאבק השליו, האלים, העיקש והקשה נגד אי צדק היוהרה המקומית והעולמית. הוא הניח את התשתית להיסטוריה של מאבקו בחמש שביתות רעב פתוחות במהלך עשר שנים נגד מעצרו המנהלי, עד שהכריז על השביתה ברגע שנעצר מהבית, כלומר לפני שהגיע לכלא, ללא קשר סוג המעצר והצד המעצר, עד למעצרו האחרון בא על כמה אישומים מפוברקים בתחילת פברואר.בתחילת מאי הוא נפטר ללא חרטה, ללא היסוס וללא התמקחות על מנת מזון שיכולה הייתה להביא. שיחזור לחיים לארבעים שנה נוספות.

השייח' הנאבק לא הבין שהנסיבות השתנו הפעם, ושהגיעה השעה להרוג אותו ולהיפטר ממנו. לא העבירו אותו לבית החולים אחרי חודש של שביתתו, לא אחרי חודשיים. הנה, הוא חש כי הוא "מוזנח" ע"י הנהלת בית סוהר או סוהר, מה שיתוקן בקרוב. הוא כתב את צוואתו בניסיון למשוך תשומת לב, ללא כל שמץ של חזרה מהחלטתו להפסיק את השביתה או לקחת את הסובסידיות. כאן הגיש עורך דינו בקשה לשחרורו בערבות, מה שאומר שהאישומים נגדו ריקים, אבל גם אם לא, לא חוקרים אותו פעם אחת. או אפילו מילה, אז למה שישאירו אותו שם?

בביקורה האחרון, תשעה ימים לפני שנהרג, האשים ראש ארגון 'רופאים לזכויות אדם' את הרופאים הישראלים בכך שהם נטשו את "חובתם" להציל את חייו. חאדר סיפר לה שהוא נדחס בחדר מיטה מלא בחרקים, דבר אשר אילץ אותו לישון על הרצפה, וכפתור החירום היה קיים. בשירותים הוא לא היה צריך לזחול כדי להגיע אליו. אז יש החלטה מיניסטריאלית להרוג את האדם הזה, שהתקבלה על ידי השר המודאג עם אחרים בשירות בתי הסוהר, הקובעת: הוא רוצה למות, תן לו למות. העיתונאי הישראלי, גדעון לוי, תיאר אותו כלוחם חופש, אך מזה שלושה חודשים הוא אסיר במעצר על ידי מדינת ישראל, ומסיבה זו קרא מזכ"ל האו"ם להקים ועדת חקירה. - . לא כל האנשים יודעים את המשמעות של רעב במשך 87 ימים, רעב למוות. זה אחד מסוגי המוות הקשים ביותר, פשוט כי הוא מת כל יום, אבל כל שעה ודקה. חאדר עדנאן סבל אותו מול העולם ב שני הקטבים שלו, טובים ורעים, נקיים ומלוכלכים, לוחם חופש וגזעני. פאשיסטי, אז הוא נכנס להיסטוריה האנושית המכובדת, וחאדר עדנאן הופך לקדוש מעונה במובן הדתי, כשהוא מגיע לגן עדן, והמשמעות הלשונית, ב. לחוש שהוא ינציח את עמו ויחיה הרבה יותר ממה שהיה מיועד לו אם יחיה עד הרגעים האחרונים של שנות החיים המשפילות ביותר. אהבנו אותך, שייח חידר, חי מעל פני האדמה, ונאהב אותך יותר חי תחתיה.