האם גנץ יפתח את הדלתות שנתניהו סגר?

לראשונה, סקרי דעת קהל מקנים לבני גנץ יתרון משמעותי על בנימין נתניהו, אם יתקיימו בחירות בימים אלו.

בני גנץ, וכאשר היה שר הביטחון בממשלת בנט-לפיד, פתח ערוץ תקשורת ישיר עם הנשיא הפלסטיני אבו מאזן, ובפגישתו שהתקיימה בביתו בכפר "ראס אל-עין". , הוחלפו מתנות בין שני הגברים, ומה שקיבל עבאס היה בקבוק שמן כמחווה של רצון טוב מאת האיש, המפקד על הצבא הישראלי הפרוס בכבדות ברחבי הגדה המערבית, המחולק לשלוש אותיות האלפבית "א ,B,C" עם פריסה יבשתית, ימית ואווירית במה שמכונה עוטף עזה, שם צבא "ההגנה" מנהל מלחמות רחבות לפעמים, ופעולות תגמול מוגבלות כל הזמן, עם מצור קבוע.

בקנה מידה של הרעים והפחות רעים, העדפתו של עבאס לגנץ נראית הגיונית, בהשוואה לנתניהו ואפילו לפיד ובנט. אולם רוחו של גנץ לא הגיעו עם מה שספינתו של עבאס רצתה, ולכן האיש ובקבוק השמן נעדרו. מראש הכוח וההכרעה, כדי שנתניהו ישוב שוב, לא בגלל עוצמתם של תומכיו, חסידיו ובני בריתו, אלא בשל כישלון גנץ ובעלי בריתו לנהל את קרב הבחירות האחרון, שתוצאותיו עדיין טריים באמצעות רוב פרלמנטרי נוח, שאפילו נתניהו עצמו לא ציפה לו.

בני גנץ שואף להיות שלוחה של יצחק רבין, למרות ההבדלים הגדולים במאפיינים ההיסטוריים והמנהיגותיים ובכריזמה בין שני האלופים.

וכל זה לטובת רבין, ואילו מה שאינטרס של גנץ הוא שהוא הגנרל היחיד שמתחרה עכשיו בנתניהו.

ידוע שהבוחר הישראלי נוטה לאלופים, ומעדיף להצביע בעד כל אחד מהם, אפילו ברק, אותו הגדיר ההוגה הוותיק אורי אבנרי כ"פושע שלום", נהנה מהקצב והתדמית של האלוף. לנצח את ראש הממשלה בהצבעה כללית וישירה.

גם האינטרס של גנץ הוא האיש המוכשר ביותר לפשרה במשחק הפנים-ישראלי, וזה מה שקרה איתו גם בחייו הצבאיים והפוליטיים, כשמונה לרמטכ"ל, למרות שלא היה. המועמד החזק בהיררכיה המסורתית לתפקיד הצבאי החשוב ביותר במדינה.

מצבו כעת, אם ימשיך לעלות, או ישמור על עליונותו, מכשיר אותו להיות בעל הסבירות הגבוהה ביותר להוביל קואליציה שתפיל את נתניהו ותיכנס לראשות הממשלה ברוב פרלמנטרי נוח, שבו הוא נתמך באופן ישיר ועקיף. ע"י נציגים ערבים שיש להם הזדמנות להיות בפעם השנייה הביצה של הגאי בשלב מסוים. אחרי נתניהו.

השאלה החשובה והעיקרית ביותר שמעסיקה את הפלסטינים ורבים אחרים ברמה האמריקאית, האירופית והבינלאומית היא האם הקואליציה המשוערת או הפוטנציאלית של גנץ תפתח את הדלת שנתניהו סגר, כלומר מה שכונה "האופק המדיני" שתבעה מדינות מחנה המתינות הערבי, ומרבית מדינות העולם, או החולות הנודדים של המצב הפנימי בישראל יבלעו את מתינותו היחסית, כשם שבלע בקבוק שמן, ואיזו משמעות הייתה לו בזמנו!

התשובה לשאלה זו היא בלתי מוגבלת, כל עוד אנו רחוקים מהבלתי נמנע של בחירות כלליות, וכל עוד ישראל עצמה חווה אינטראקציות עמוקות ומקיפות שתוצאותיהן אינן נקראות במדויק, אם ברמה הפנימית ואם ברמה של יחסיה עם הפלסטינים.

החלק השני של המשוואה הוא, מה יכול גנץ לעשות אם עבאס נעדר מהסצנה הפלסטינית החופפת בשלמותה ופרטיה לסצנה הישראלית, ואם הנהגת הממשל הדמוקרטי תתחדש לאחר הבחירות הקרובות לנשיאות או תיכשל בה. לטובת המתחרה הרפובליקנית, הבעלים של עסקת המאה?

שאלות מציאותיות ומעשיות שהמסקנות או האינדיקטורים של סקרים מוקדמים אינם תקפים לגביהן. אולם, הסטנדרט שננקט כלפי מנהיגי ישראל, כלומר הגרוע והרע במיעוטו, גורם לעבאס להמשיך להעדיף את גנץ ואת מתנותיו, ובלבד ש- השני לא מאכזב את עצמו ומהמר עליו!