סודן בין לסתות צבת

לא במקרה סוגיית סודן וכאבה אינם נהנים מהאהדה והטיה הערבית המוצהרת, למעט כמה מפלגות ותנועות עממיות במדינה ערבית זו או אחרת, למרות שסודן תופסת מעמד גבוה במצפונם של הערבים, כל הערבים, מאז שלושת המסרים של חרטום וחוכמתו של המנהיג הסודני המצועף, מול התבוסה יוני והשפלתו מול התרחבות המושבה וכיבושה של אדמות ערביות נוספות עבור פלסטין, ירדן, סוריה, לבנון ומצרים בשנת 1967.

תושבי סודן נושאים את הסבל ומשלמים את המחיר על השליטה בצבא ויוזמות ההפיכה שלהם, בין אם בכישלון של 17 פעמים מאז העצמאות ב-1956, ובין אם הצלחתם בהפיכה ובשליטה ביוזמות של איברהים עבד, ג'עפר. נימאירי ועומר אל-בשיר, והשלושה כבשו יותר מחצי מאה עבור כוחותיהם האישיים.

והנה שני הגנרלים עבד אל-פתאח בורחאן ומוחמד חמדאן דגלו חמידי מסכימים להתנפל על נשיאם לשעבר, עומר אל-בשיר, והוא משלם את המחיר על בחירותיו שלא להגיב ישירות לקול ההתקוממות העממית בכוחות עצמו, אז הוא מודח ונעצר על ידי אלה שעשו אותם, בתגובה להתקוממות העממית ולהחלטה האמריקנית.

הגנרל עבד אל-פתאח אל-בורהאן, מפקד הצבא, קיבל את השלטון בשל תפקידו במוסד הצבאי. באשר לגנרל חמידי, עומר אל-באשיר יצר אותו על סמך ניסיון ביטחוני שנצבר מניסיונה של איראן בנוכחות שני מוסדות: 1- הצבא האיראני, 2- משמר המהפכה האיראנית, וכך עשה עומר אל-באשיר בסודאן בהקמת שני מוסדות. כדי שאחד מהם יפנה את ההפיכה נגדו, הוא הקים את כוחות ההתערבות וההרתעה המהירה. , על מנת להקביל לצבא, ולבצע את משימות הרתעת הפגנות עממיות או חמושות באזורי עימותים חמים, מדרפור וממקומות אחרים.

שני הגנרלים הסכימו לפטר את אל-בשיר, והם חלקו את השלטון כראש המועצה הצבאית השלטת וסגן הנשיא. חזונות, אינטרסים ושאיפות התנגשו, והתרחש אסון, שעליו משלמים תושבי סודאן.

רוב העמים הערבים מזדהים עם האחים שלהם בסודן, בין אם הם ערבים או אפריקאים, מוסלמים או נוצרים, חום או שחור.האדם הסודני הוא סודני, המולדת, הסיבה והשיוך, גם אם הצבעים, הניבים והעמדות מתרבות. כך יש להתייחס לסודאן כפי שהיא ראויה להערכה, אחווה, שותפות ושכנות טובה. עם זאת, אף אחד לא עומד עם סודן, או עם צד אחד נגד אחר, מסיבה אחת:

ראשית, שניהם מהצבא, והקרב שלהם הוא מאבק על השלטון, או כך גם ההתרשמות של הערבים, ושום מסר סודני לא הגיע לאלטרנטיבה או להכחשה של הרושם הזה.

שנית, לשניהם יש מערכת יחסים עם ארצות הברית.

שלישית, לשניהם יש מערכת יחסים עם המושבה הישראלית מאז הסכם אברהם, למרות הכישלון של כל ההימורים הערבים מאז קמפ דיוויד, ואדי עראבה ואוסלו להגיע לאיזון, להחזיר אדמות בכבוד או לסיים את שאיפות ההתפשטות הקולוניאלית של הפרויקט העברי-ישראלי-יהודי. במובן הזה סודן היא כמו זו שעלתה לרגל. ואנשים חזרו.

רביעית, הם נחלקו על רקע ויתור הכוח לטובת אזרחים ומפלגות פוליטיות, ששמו אותם בעמק אחד, ואת הכוחות הפוליטיים הסודניים בעמק אחר, והדבר בא לידי ביטוי בעמדת הכוחות הפוליטיים הערביים.

חובתנו היא להיות עם סודן, בסולידריות, הטיה והבנה, לפחות בכל הנוגע לנושאים הומניטריים כמו טיפול, רפואה ומזון. לספק בית חולים שדה וצוות רפואי, ולספק תרופות ולהוביל פצועים הן דרישות צודקות והכרחיות שמדינת הירדנים חייבת לעמוד בהן, זה עם שאוהב את סודן ואת הסודנים.