ישראל עכשיו: תחילה נטייה דוקטרינה

ההתפתחויות שחלו במפלגת הליכוד הישראלית מאז תוכנית ההתנתקות החד-צדדית מרצועת עזה, שיושמה ב-2005, יכולות להיחשב בין האינדיקציות המובהקות לתהליך הפיכת התנועה הציונית לשבויה של פרויקט דתי מכחיש את אופיו המאיר עיניים והחילוני שנשאה בשיח. ההוגה עזמי בשארה הדגיש זאת לא פעם.

ניתן להוכיח זאת על ידי שחזור העובדות הבולטות של אותה תקופה שבה ראש ממשלת ישראל לשעבר, אריאל שרון, נטל על עצמו את הנהגת הליכוד, ובראשן ההפסד של שרון במשאל העם על תוכנית ההתנתקות בקרב המזוהים עם הליכוד, והפסדו בוועידת מפלגה זו בנוגע למאמץ שלו להרחיב את בסיס ממשלתו עומד ליפול מבחינת הכללת מפלגת העבודה.

צוין אז כי קיים מאבק על "התוכנית המדינית" בתוך הליכוד עצמו מחד, ומאידך מתנהל מאבק בין חוגים בליכוד לבין מפלגות הימין הקיצוני, ה. מפלגות "ישראל השלמה".

את הסכסוך הזה התווה שר התיירות הישראלי לשעבר, ואחד מראשי מפלגת האיחוד הלאומי (קודמתה של מפלגת הציונות הדתית הנוכחית), בני אלון, באומרו כי מדובר במאבק בין מי שתיאר כ"אלה עם נטייה ביטחונית" (בהנהגת שרון עצמו) ו"בעלי נטייה אידיאולוגית", בלי שמשמעות הדבר היא, לעומק, להפיל את האופי האידיאולוגי הציוני מבעלי הנטייה הראשונה.

הדבר גרם לשאלת "הליבה": האם המתרחש מהווה עלייה ברמת ההשפעה של בעלי הנטייה השנייה, על חשבון ירידה בהשפעתם של בעלי המגמה הראשונה בהחלטה הישראלית- תהליך עשייה? אחדים מהם האמינו שזה מה שהימים הקרובים, לאחר התוכנית הנ"ל, יראו יותר בבירור. לדעתו של אחד הפרשנים, "שרון היום (בשנת 2005) מוצא לפניו ליכודה שאינו מכיר". אולי הליכוד, שהוקם והועלה בקריאה בו כמפלגה וכתנועה לאומית חילונית, הופך במהרה לתנועה לאומנית דתית בשל תפקידם של המתנחלים בו. זו הייתה אחת הסיבות לכך שכמה פרשנים ישראלים התחילו לדבר על "ליכוד קיצוני יותר", והסיבה להצהרה של השרה המקורבת לשרון, ציפי לבני, שהליכוד נפל "באחיזת ידיים עוינות"!

ההתנגדות העזה לאותה תוכנית נבעה לא רק מהשקפת הכוחות הדתיים על רצועת עזה כחלק מארץ ישראל ההיסטורית, המקראית, אלא גם קשורה, במידה רבה, לחשש של אותו ציבור מהארץ. המשך מדיניות ההפרדה מאזורים אחרים בגדה על ידי מי שראו בה "ישראל חילונית", שנראתה בעיני חלקם כחורגת מערכי יסוד יהודיים.

מדובר בסטייה שהחלה בנסיגה מסיני, בשיא המערכה נגד נסיגה זו, בתחילת שנות ה-80, פרסם הרב אלי סדן, מתאורטיקנים של הציונות הדתית, מאמר שכותרתו "הבה נקים מחדש את מדינה יהודית", שבה קרא לזנוח את ההבנה הציונית שהוא רואה בארץ ישראל היא "רק מקלט ביטחוני", והוא אינו רואה בה "מטרה או חובה דתית". כעשור קודם לכן כתב תאורטיקן אחר מאותה מגמה בעיתון המתנחלים "נקודה" כי "שיתוף הפעולה של הציונות הדתית עם הציונות החילונית הצליח להימשך כל עוד הציונות החילונית אימצה בבירור את רעיון הלאומיות היהודית. ומתי. התברר שמדינת ישראל אינה אלא מדינה דמוקרטית חילונית, אין יהדות". במקום בפוליטיקה שלה, זה היווה בגידה בשורשי החיים היהודיים, גם אם זה היה מצד דוברי עברית ."

על רקע אידיאולוגי זה גדל עם השנים מספר נציגי "התנחלויות יהודה, שומרון ועזה" בכנסת, רובם המכריע דתיים. המסר הברור שלהם הוא, כפי שניסח זאת אחד מהם: אנו חברי הכנסת, תושבי "יהודה שומרון ועזה" ובני בריתנו האידיאולוגיים המתגוררים בקו הירוק, לא יכולים להשלים עם הצעדים שיהפכו את ישראל בהדרגה לדמוקרטית חילונית. מדינה, ואנו דורשים שהלאומיות היהודית, הדת היהודית או שניהם יהיו חלק ממנה. חיוני מהמדינה! על "ערב 48"