במהלך הארוחה שלפני עלות השחר הסתערו יחידות ישראל על ביתו של הצעיר, מוחמד עאמר הנישה (40), בעיירה קבטיה , ולקחו אותו מקרב ילדיו במהלך חודש הרמדאן. אווירה של עצב. שרר בבית משפחתו, כשהם עוברים את החודש הקדוש הנוכחי, ובנם עדיין בכלא, בן ערובה. מעצר מנהלי לא צודק, שהוארך שלוש פעמים ברציפות.

בעיירה קבטיה שבמחוז ג'נין נולד, גדל וחי השבוי מוחמד, הוא למד, כפי שמספרת אשתו, בבתי הספר שלה עד שסיים בהצלחה את התיכון, אז הצטרף לאוניברסיטה הערבית-אמריקאית, בהתמחות בפיזיותרפיה. הוא שוחרר תוך פרק זמן קצר, הכיבוש עצר אותו מחדש, ומנע ממנו להמשיך את לימודיו באוניברסיטה, והוא נידון ל-44 חודשי מאסר בפועל.

אום מועמר מספרת: "לאחר שחרורו מהמעצר השני הוא עבד קשה עד שהצליח לבסס את חייו, התחתנו, והקדשנו את חייו למשפחה, במיוחד לאחר שנולדו לנו שלושה ילדים, שהבכור שבהם הוא מועמר. בן 10 והקטנה שבהם היא הילדה איילול 4 שנים, ובזרועותיו חיינו חיים יפים ויציבים, עד שזה הפריע לכיבוש." אנחנו".

שמחת המשפחה לא נמשכה בחודש הרמדאן המבורך, שכן הכיבוש כוון אליו, כזכור אום מועמר, כאשר יחידת "ימאם" ועשרות חיילים הסתערו על ביתה במהלך רמדאן סוחור עם שחר ב-26/4/2022. והיא אומרת: "הופתענו מהנוכחות שלהם בתוך הבית שלנו, אחרי שהם פוצצו והרסו את השער הראשי". הם התפשטו לכל עבר בצורה מפחידה והפחידו את ילדינו. במהלך הפשיטה הם היו בכוננות וצעקו עלינו הם עצרו אותי ואת ילדיי ובידדו אותנו בחדר מבעלי".

היא הוסיפה: "המסתערבים לא לקחו בחשבון את הפאניקה והאימה של ילדיי והצרחות שלהם. הרגשתי פחד וחרדה כלפי בעלי, אותו הם ערכו לחקירת שטח, ואז קשרו אותו ומנעו ממני לראות אותו או מדברים איתו, והם סירבו לאפשר לו להיפרד מילדיו, במטרה להפחיד אותנו ולהרוס את רצוננו ואת המורל שלנו כמשפחות האסירים, אבל לא משנה עד כמה הכיבוש היה לא צודק ולמרות הסבל על ידי מעצר. בעלי, הרצון חזק והמורל גבוה, והם לא ישברו אותנו".

מעצרו של מוחמד היה הלם גדול לאשתו וילדיו, שעדיין בוכים מדי יום על התגעגעות לאביהם, שהועבר על ידי הכיבוש למרתפי החקירות בכלא אל-ג'למה, ואשתו אומרת: "לאורך כל תקופת החקירה הייתה לא היו חדשות עליו, והיינו סבלניים בתקווה לחירותו ולשובו לילדיו, אבל הטרגדיה הגדולה שחווינו הייתה מותו של מוחמד. אחותו, ראידה הנאישה, מתה ממחלה ממארת 19 ימים לאחר מכן. מעצרו, והחדשות הגיעו אליו רק לאחר תום מסע העינויים בן 40 הימים, שגרם לו להלם גדול ולעצבות שאי אפשר לתאר במילים.

היא מוסיפה, "לאחר שמעצרו הוארך מספר פעמים, ולמרות שלא הורשע באישום כלשהו, סירבו לשחררו, והעבירו אותו למעצר מנהלי לתקופה של 6 חודשים, באמתלה של תיק סודי".

והיא ממשיכה: "כשסיים את התקופה חידשו לו את הקדנציה המנהלית בשנית למשך חצי שנה, ועורך הדין הגיש התנגדות וערעור בדרישה לשחררו כי לא היה אישום או ראיות המצדיקות את מעצרו, ולכן בית המשפט צמצם את התקופה בחודשיים".

לפי ההפחתה, מועד שחרורו של האסיר מוחמד נקבע ל-28/2/2023, וכשהתאריך התקרב, החלה משפחתו להתכונן לחגוג את חירותו, אך הם עמדו בפני הלם חדש, כדברי אשתו: "סירבו לשחררו, ונמסרו לו החלטה מהמודיעין הישראלי לחדש את מעצרו בפעם השלישית". במשך 4 חודשים הגיש עורך הדין ערעור, אך בית המשפט דחה אותו בהמלצת שירותי המודיעין. כחלק מהכוונה המתמשכת של בעלי, למרות חוסר יכולתם להרשיע אותו בכל אישום.

היא מוסיפה: "חמותי בת השמונים, חאדר הנישה, סבלה מנסיגה בריאותית וחלה בגלל סירובו לשחרר אותה. היא הועברה לבית החולים, כיוון שהיא סובלת מבעיות לב. היא יכלה לא לשאת את החדשות, והושפעה פסיכולוגית ובריאותית ממותה של בתה ומחידוש מעצרו של בנה הצעיר, ומהמשך הקיפוח שלה ושל ילדיו ממנו ללא אישום או סיבה." ".

והיא ממשיכה: "חמותי לא יכלה לבקר ולראות את בנה מאז מעצרו עקב מחלה וזקנה, למרות שבעבר בילתה 9 שנים בשערי הכלא כדי לבקר אותו במעצרים הקודמים שלו, וכן לבקר את בנה השני, אמג'ד, שבילה 6 שנים והשתחרר, ובכל רגע היא מדברת עליו ולא מפסיקה להתפלל". ריבונו של עולם, להאריך את חייה כדי שיחזור לזרועותיה וחיבוק לו באופן חופשי ללא הגבלות, הרופאים אישרו לה השתלת מסתם לב, אך הניתוח בוטל כי מצבה הבריאותי קשה מנשוא.

האישה הסבלנית, אום מועמר, התריסה מול הנסיבות ולקחה על עצמה את אחריותה בסבלנות ובנאמנות, והמשיכה את חייה, כמורה בתפקידה, וכמטפלת ומחנכת לילדיה בביתה, ועקבה אחר נושא מעצרו של בעלה וביקורו מאחורי סורג ובריח, והיא אומרת: "היעדרותו השפיעה על כל חיינו, אבל לא נאפשר לכיבוש לפגוע בנו ולהרוס את חיינו." ריבונו של עולם כיבד אותי בסבלנות, ואני. עדיין ממלא את כל חובותיי ומספק את כל הצרכים של ילדיי, אבל אף אחד לא יכול לפצות אותם על האהבה והרוך של אביהם.

והיא מוסיפה: "לבני מועמר יש קשר הדוק עם אביו, וחש עצוב לאחר שנמנעו ממנו כל הדברים היפים שאביו נהג לספק לה. כמו כן, שני הילדים, אליה ואייל, מתגעגעים לאביהם. , ולזכור אותו בכל רגע ומצב, במיוחד ברמדאן".

והיא ממשיכה: "הכאב והעצב שלנו גדולים מתחילת החודש הקדוש, כי אנחנו מתגעגעים לבעלי וחשים חרדה מהסיוט של המעצר המנהלי, ומתפללים לריבונו של עולם שהסבל הזה יסתיים ו הוא יחזור אלינו בחג הבא".