דמעותיה של האם בת השישים, אמנה אל-קייד, זולגות בשפע על כל שולחן איפטר וסוחור, בשל צערה והשפעתה על היעדרותו של בנה הפצוע השבוי, בג'יס מחמוד אל-קייד. ג'נין. , שמח על חירותו, וחי את שמחתו של כל אב לראות ולחבק את ילדו הראשון, שבתי הכלא הכיבוש שללו ממנו.

והיא אומרת, "עם הנוכחות שלו בינינו, לרמדאן היה טעם ושמחה נהדרים. הוא דאג לנו ודאג למשפחתו, והיה להוט ליצור אווירה של שמחה ואושר ולהציף אותנו באהבה ורוך. קישטו את הבית באורות הרמדאן שנעדרו במהלך השנה הנוכחית".

והיא מוסיפה: "מהיום הראשון של החודש הקדוש אנו חיים רגעים כואבים ומרים. דמעותינו אינן מתייבשות בשולחנות האיפטאר, בכל פעם שאנו רואים את מקומו ריק, ומתגעגעים לחיוך היפה שלו, למילותיו הטובות ולדבריו. נוכחות, שהפכה את הרמדאן לחסר טעם או חסר טעם".

והיא ממשיכה: "אנו מבקשים מריבונו של עולם שייתן לנו סבלנות להתמודד עם הרגעים הקשים הללו, ואין לנו אלא איתנות ותחינה בימים המבורכים הללו, לשחרור מיידי של בני וכל האסירים והאסירות מבית הספר. בתי הכלא של הכיבוש הלא צודק".

הבאג'יס השבוי, השני במשפחתו המונה 10 חברים, נולד לפני 28 שנים בעיר העתיקה של ג'נין, שם גדל, גדל וחי בין אנשיה שהקריבו קורבנות וכל צורות המאבק. לדברי אמו, אום חוסיין, הוא למד בבתי הספר שלה עד שסיים את חטיבת הביניים. אחר כך החליט לקחת אחריות עם אביו לדאוג למשפחה הגדולה שלנו. הוא עבד בכמה מקצועות עד שהצטרף לשורות שירותי הביטחון ברשות הלאומית, וכאשר הוא נעצר, הוא עדיין היה בעבודה.

מתחילת חייו נהנה בג'יס מרוח מאבק ופטריוטיות, למרות גילו הצעיר, עם פרוץ אינתיפאדת אל-אקצא השנייה, השתתף בפעילותה והצטרף לשורות תנועת "הפתח". אמו דיברה. גאה בגבורתו בעמידה מול הכיבוש ברחובות ג'נין, שאהב, ולכן קרא לבתו על שמה.

היא הוסיפה: "בכלל הדור שלו התקומם והתקומם נגד הכיבוש שירה בו פעמיים. בפעם הראשונה הוא נפגע מכדור ישראלי בירך כף רגלו הימנית, ובפעם השנייה הכיבוש האכזרי. כדור פגע ברגל שמאל, דבר שפגע בעצב שנפגע, ועד היום הוא סובל מסיבוכים".

עם עלות השחר, 8/12/2022, כוחות הכיבוש לקחו את באגס מביתו, במהלך מבצע צבאי גדול בראשות היחידות המיוחדות, שהרגו בדם קר שלושה אזרחים במרכז ג'נין, באזור סמוך לבאגס. בית, ולפי עדים, כוחות סמויים בלבוש אזרחי חדרו לאזור הם כבשו את המבנים והמבנים, והיחידות המיוחדות התנקשו בחייו של השהיד סדיקי סדיק זכרנה, וכאשר הצעיר טארק אל-דמג' ניסה להגיע אליו כדי לנסות להצילו. , הוא נפגע מכדורים סמויים, ולכן נפל ליד זכרנה מכוסה בדם, מבלי שהאמבולנסים השלימו את הגעתם אליהם.

במהלכו חלפה במקום קבוצת פועלים קופטים מהאזור בדרכם למקום עבודתם בפנים, וכאשר העובד ראה את עטא שלבי זכרנה, סידקי ואל-דמג' שוכבים על הקרקע, הוא רץ לעברם כדי לעזור להם. , אז החיילים הסמויים ירו בו, אז הוא הצטרף אליהם, ומאוחר יותר השלושה נרצחו, למרות שהם לא היו חמושים ומבוקשים.

בשעה זו הקיפה יחידה נוספת של חיילים סמויים, בגיבוי עשרות חיילי כיבוש, את ביתו של באגיס, ואמו מספרת: "התעוררנו לקול הפיצוץ של שער הבית שלנו, וכמעט יצאתי מהמיטה שלי. כשעשרות חיילים הסתערו על הבית שלנו, שהיה מורכב מ-3 קומות. הם עצרו אותנו ובידדו אותנו, אז הם עלו מיד. הבית של באגס בקומה השלישית.

היא הוסיפה: "הוציאו אותו ממיטתו, ערכו אותו לחקירת שטח במהלך חיפוש בביתנו והרסו את תכולתה כליל. כמו כן החרימו שתי טבעות זהב לאשתו ושלושה טלפונים סלולריים".

והיא ממשיכה: "כשעצרו אותו, ניסיתי לחבק אותו, אבל מנעו מאיתנו, קשרו אותו ולקחו אותו איתם. הרגשתי עצוב על חוסר היכולת שלי להגן על הבן שלי ולהציל אותו מאחיזתם, ובמהלך שלהם. נסיגה הם פוצצו והרסו את הרכב הפרטי שלו".

האם, אום חוסיין, מספרת שהכיבוש לקח את באג'יס למרתפים לחקירה בכלא אל-ג'לאמה, ובמשך יותר מחודש בודדו אותו בעינויים, מנעו מעורך הדין לבקר אותו, ולא היו חדשות עליו. , עד שתסתיים תקופת החקירה והעבירו אותו לכלא מגידו, והוא הובא 5 פעמים לבית הדין הצבאי בסאלם, ומה הוא עדיין מושעה.

כשבאגס נעצר, הוא עזב את אשתו, שהייתה בחודש האחרון להריונה, ואמו מספרת: "הוא חווה תחושות של שמחה שחיכה ללדת את הילד הראשון שלו, וכאשר אשתו נכנסה ללידה, היינו במצב של מצב של עצב וכאב, והיא עברה רגעים קשים וקשים, כשהיא ילדה את ילדה בהיעדרו ובכתה, כי הוא לא חיבק אותה". והאוזניים מלמדות זאת, אבל הגשמנו את רצונו ומשאלתו, וקרא לזה ג'נין, שאותה העריץ ואהב כל כך.

היא הוסיפה, "שמחתי מאוד כשהגעתי לשער הכלא לראות אותו ולבדוק מה שלומו. הסתרתי את כאבי ואת מה שסבלתי במהלך מסע הסבל במחסומים, כדי לגרום לו לשמוח בהולדת עובר ."

והיא ממשיכה: "הכיבוש לא איפשר לילדה לבקר את אביה, אבל הבאתי איתי תמונות שלה, אז הוא מאוד שמח כשראה אותן ושכח את האזיקים. האסירים שיתפו אותו ובירכו אותו, והוא ניסה להסתיר את האמת של רגשותיו הכואבים על כך שלא יכול היה לראות אותה ולחבק אותה".

והיא מוסיפה: "זו הייתה שמחה לא שלמה לבגיס, בגלל מעצרו השרירותי, אז הוא היה סבלני והרים את רוחו, אבל הוא היה חזק ממני, בתקיפותו ובאיתנותו, אז יצאתי מהכלא, ולבי מתפלל. לריבונו של עולם שיכבד אותו בחופש וישוב אלינו ואל ילדו, וכולנו מקווים שהוא יהיה איתנו בעיד הבא".