מרוקו עומדת בפני הדילמה של איזון בין הגנה על הברית ה"אסטרטגית" שלה עם ישראל מבלי לנטוש את העניין הפלסטיני , שעדיין זוכה לתמיכה עממית, לאחר עליית הממשלה הימנית ביותר בתולדות ישראל.

בעיה זו התעוררה לאחרונה כאשר המלך מוחמד השישי נזף במפלגת הצדק והפיתוח האסלאמית (אופוזיציה פרלמנטרית), בתגובה לעמדה שבה גינה את ההטיה של הדיפלומטיה המרוקאית לטובת ישראל.

בהצהרה תיאר בית המשפט המלכותי התנהגות זו כ"חסרת אחריות" וכללה "כשלים חמורים" מצד המפלגה, שהאשימה את שר החוץ של מרוקו, נאסר בוריטה, ב"הגנה על הישות הציונית בכמה פגישות אפריקה ואירופה".

הארמון המלכותי אישר כי עמדת מרוקו בסוגיה הפלסטינית היא "בלתי הפיכה".

רבאט גם מאשרת בקביעות את מחויבותה לעניין הפלסטיני, שהוא "אחד מסדרי העדיפויות של מדיניות החוץ של הוד מלכותו המלך, יו"ר ועדת ירושלים", שדואג לשמר את צביונה האסלאמי של העיר.

בהקשר אמר שר החוץ המרוקאי, "הממלכה מגנה ודוחה תמיד כל מעשה חסר אחריות וכל מעשה שעלול להיות מדליק או להשפיע לרעה", בהתייחס להתבטאויותיו האחרונות של שר ישראלי מהימין הקיצוני, בהן. הוא הכחיש את קיומו של העם הפלסטיני.

העיתונאי והסופר המרוקאי ג'מאל עמיאר, שכתב ספר על "מרוקו, ישראל ויהודי מרוקו", סבור כי "כינון יחסים עם ישראל תוך תמיכה בעניין הפלסטיני אינו מהווה סתירה, אם אנחנו מגנים על פתרון שתי המדינות".

מרוקו מגנה על הקמת מדינה פלסטינית בגבולות 1967, עם מזרח ירושלים כבירתה, לצד מדינת ישראל.

רבאט נרמל את יחסיה הדיפלומטיים עם תל אביב בדצמבר 2020, במסגרת הסכם אברהם, שכלל כמה מדינות ערביות בחסות ארצות הברית.

בתמורה קיבל רבאט הכרה מוושינגטון ב"ריבונות מרוקאית" על סהרה המערבית, השטח שנתבע על ידי חזית פוליסריו, בגיבוי אלג'יריה.

עמיאר סבור ש"הסכמי אברהם שינו את העובדות ועדיין משנים הרבה דברים מהר מאוד".

קצב השותפות בין שתי המדינות הואץ מאז, בעיקר בתחום הציוד הצבאי (מל"טים) ואבטחת סייבר, במרוץ חימוש עם אלג'יריה בהקשר של מתיחות בין שתי השכנות.

אם שיתוף הפעולה הכלכלי עדיין רחוק מהשאיפות, חילופי הסחר בין מרוקו לישראל גדלו ב-2022 (+32 אחוז) לטובת ישראל, ומספר התיירים הישראלים שביקרו בממלכה גדל (200,000 מבקרים ישראלים), לפי נתונים רשמיים.

עמיאר מצדו מזכיר כי "השותפות עם ישראל מבוססת על אינטרסים ביטחוניים משותפים ויחסים ישנים שאפשרו בניית אמון בין שתי המדינות".

שותפות זו מבוססת גם על נוכחותם של כ-700,000 ישראלים שמוצאם ממרוקו ושמרו על קשרים חזקים עם ארץ מוצאם.

זכריה אבו אל-דהב, פרופסור ליחסים בינלאומיים באוניברסיטת מוחמד החמישי ברבאט, מצדו סבור כי "קשר אנושי ותרבותי זה מחזק את הרעיון של חיזוק היחסים עם המדינה העברית, ללא קשר לנסיבות הפוליטיות והגיאופוליטיות. "

עם זאת, הגעת זרם של ימין קיצוני לשלטון לישראל, נגד כל חידוש משא ומתן עם הפלסטינים, ואלימות בשטחים הכבושים, לאחר מכשול להתקרבות זו.

"כל הידרדרות מתמשכת ביחסים בין ישראלים לפלסטינים בגדה המערבית או בעזה לא יכולה, כמובן, אלא להשפיע לרעה על יחסה של דעת הקהל ליחסים עם ישראל", מסביר עמאר.

אם התגובה לפעילות המיליטנטית הפרו-פלסטינית נחלשה במרוקו, האהדה למטרה זו עדיין נפוצה.

לאחרונה פנו מאה אישים בחברה האזרחית לממשלת מרוקו בבקשה לשים קץ לנורמליזציה.

זכריה אבו אל-דהב סבור כי "החברה המרוקאית, על כל זרמיה, לא בהכרח משוכנעת בנורמליזציה, שעלולה להיות על חשבון העניין הפלסטיני".

אך האם המשך העימותים בגדה המערבית עלול לערער את יסודות הסכם אברהם?
לדעתו של הפרופסור באוניברסיטה, "בהקשר סוער, המסובך עוד יותר מהמצב במזרח התיכון, כמו חידוש היחסים הדיפלומטיים בין איראן וסעודיה, החזון הופך לבלתי ברור".

הדבר מאושר על ידי העובדה שפסגת הנגב, שהייתה אמורה להפגיש החודש בממלכה את שרי החוץ של ארצות הברית, ישראל, מצרים, מרוקו, איחוד האמירויות ובחריין, נדחתה, לפי מקורות דיפלומטיים.