רשויות הכיבוש הישראליות הטילו את מס ארנונה על תושבי הכפר אל-נומאן, מזרחית לבית לחם, למרות שהם מחזיקים בתעודת זהות של הרשות הפלסטינית.

ג'מאל אלדראווי, ראש המועצה המקומית בכפר, אמר ל-Al-Quds.com: "רשויות הכיבוש ממשיכות בשיטות שלהן לבודד את הכפר מהמציאות הפלסטינית שלו, והצעדים הללו החלו לפני יותר מעשרים שנה כשהם הקיפו אותה בחומת האפרטהייד והקימו באמצעה שער ברזל המגדיר את אוכלוסייתה הבוגרת". מספרם עומד על כמאתיים איש. מתי הם יוצאים מהכפר ומתי נכנסים אליו תוך הפעלת אמצעים נוקשים נגדם ו הגבלת תנועתם כלפי סביבתם בנפת בית לחם.

הוא הוסיף: מאז, הכפר כבר הפך לכלא עבור תושביו, שהקשר שלהם עם הסביבה כבר לא קל בכל הרמות, כולל גישה למקומות עבודתם במוסדות פלסטיניים או שליחת ילדיהם למוסדות חינוך המזוהים עם הרשות. , ובמקביל הם אינם מסוגלים להגיע לאזורים השייכים לרשות הפלסטינית עבור ירושלים.

והוא ציין כי כוחות הכיבוש מתמודדים עם העובדה שהקרקע שייכת לעיריית ירושלים, אך ללא התושבים המחזיקים בזהות הפלסטינית, ולכן אילצו אותם לשלם את מס ארנונה, המכונה ארנונה, ואת האנשים. המשיכו לסרב לשלם מס זה עד שרשויות הכיבוש החלו לנקוט נגדם צעדים, לרבות מניעת יציאתם מהכפר ומשיכת אישורים שניתנו לעובדים העובדים במפעלים ובתי מלאכה בישראל, או מניעת קבלת היתרים לקבלת טיפול. בבתי חולים בירושלים לאזרחים הזקוקים לטיפול בבתי חולים בירושלים.

אלדראווי אמר: "העניין התפתח לאחרונה, עם פשיטה על בתי אזרחים על ידי עובדי אגף המס והמכס הישראלים, יחד עם עובדי עיריית ירושלים וכוחות מהנקראים משמר הגבול וספירת ריהוט הבית בשנת על מנת להחרים אותם. מול הלחצים הנוראים הללו, החלו התושבים לשלם את מס ארנונה בכוח". והם מרגישים שהם לבד, תוהים על תפקידו של משרד ירושלים או על תפקידה של הממשלה הפלסטינית כולה. להגן ולהגן על התושבים, לא רק כדי לא לשלם את כספי המס המופקע הזה, אלא כדי לא להכריח אותם לעזוב, ולאחר מכן לשלטונות הכיבוש לתפוס את הכפר כולו ולספח אותו לגבולות העירייה. ירושלים והבאת מתנחלים במקומם לגור בכפר זה, ששטחו כ-1474 דונם, מתוכם 1294 דונם ניתנים לעיבוד, בעוד השטח המאוכלס בבתי אזרחים הוא כ-31 דונם.

והוא ציין שרשויות הכיבוש מנסות לתפוס את הכפר, לספח אותו לגבולות עיריית ירושלים ולהביא במקומם מתנחלים לגור בכפר זה, ששטחו כ-1474 דונם, מתוכם 1294 דונם. דונומים ניתנים לעיבוד.

מציין כי הכפר צמוד לכפר סור באהר בירושלים הכבושה, אך ללא כבישים המובילים לכפר זה ובכך לגבולות עיר הקודש.

אלדראווי הסביר כי הסכומים שאגף המכס והמיסים הישראלי ועיריית ירושלים החלו לגבות מאזרחים הם רטרואקטיביים ולפני שנים, מה שמעיד שהצד הישראלי מבקש מכל הפרקטיקות הללו הוא לכפות מדיניות עובדה מוגמרת, ליישם עקירה בכפייה. , ולפנות את הכפר שכבר חשוף למדיניות האפרטהייד והעקירה הכפויה, הם כבר מרגישים בודדים ומוכרים עם המדיניות המסוכנת הזו.