הפלסטינים לא יפסיקו להתנגד לדיכוי

מלחמת ההשמדה האכזרית נגד העם הפלסטיני ברצועת עזה לא פסקה, אלא הפכה למלחמת התשה אנושית, הומניטרית וכלכלית לעיני כל העולם המכנה את עצמו 'תרבותי'. ישראל לא הפסיקה להכריז על מטרתה המפורשת בכל מלחמת השמדה שהיא מנהלת: טיהור אתני של הפלסטינים. התקפות כנופיות המתנחלים הטרוריסטים על ערי הגדה המערבית, עיירותיה וכפריה לא נסוגו, אלא הסלימו בהנהגת הפשיסטים סמוטריץ' ובן גביר, אשר כמה צעדים ענישתיים רכים רק הגבירו את אכזריותם ופרובוקטיביותם, מכיוון שהם, למעשה, לא היו אלא זריית חול בעיניים, וניסיון להצדיק את ההתחמקות מהטלת סנקציות משמעותיות ואמיתיות על ממשלת ישראל עצמה, שהיא זו המממנת, מגנה ותומכת בכנופיות ההתנחלות הטרוריסטיות. ההתעללות האכזרית באסירים ואסירות פלסטינים הנלקחים כבני ערובה על ידי הכיבוש לא פסקה, למרות שנחשף היקף הדיכוי שהם עוברים, מרעב, דרך עינויים והתעללות ועד הוצאות להורג בשטח, ובכלל זה פשעי אונס מחפירים שתועדו ופורסמו. אין חוק בינלאומי שישראל כיבדה, ואין הסכם שיושם, כולל הסכם הפסקת האש בעזה, ואין גבול שלא נפרץ. המחסומים הצבאיים בגדה המערבית אינם עוד עניין חולף או חירום, אלא הפכו למציאות קבועה הכוללת יותר מ-1300 מחסומים צבאיים ו-250 שערים אלקטרוניים המבתרים את הגדה המערבית והופכים מאות מכפריה ועיירותיה לבתי כלא נצורים. ישראל לא הפסיקה להכריז על מטרתה המפורשת בכל מלחמת השמדה שהיא מנהלת: טיהור אתני של הפלסטינים. מספר היישובים שפונו על ידי כנופיות הטרור ההתיישבותי, ובחסות ובהגנת צבא הכיבוש, עלה על מאה. נמשך גירושם של למעלה מ-40 אלף פליטים פלסטינים ממחנות טול כרם, נור שמס וג'נין, והם הפכו, כמו רוב תושבי עזה העמידים, לפליטים הראשונים בהיסטוריה המגורשים ממקומות מקלטם, מכיוון שהכיבוש רוצה להשלים את הנכבה המקורית שלו משנת 1948 בנכבה רחבה ומקיפה יותר המכוונת לכל הקיום הפלסטיני בפלסטין. לא רק למעלה משני מיליון בני אדם ברצועת עזה סובלים מהמצור החונק המתמשך, עם מניעת יציאתם של למעלה מ-20 אלף פצועים וחולים לטיפול, אלא שתושבי הגדה המערבית חיים טרגדיה נוספת בשם "הגשר", המעבר היחיד הזמין להם החוצה, ולחזרה מבחוץ אם עזבו אותו למטרות עבודה, לימודים או טיפול, הנפתח רק לכמה שעות בודדות חמישה ימים בשבוע, ואז האחראים עליו מתחכמים בהשפלת כבודם וחייהם של האנשים על ידי סגירתו מתי שירצו ואיך שירצו. המערכת הישראלית, המפעילה שילוב של כיבוש הפטור מכל התחייבויות כלפי החוק הבינלאומי, כולל אמנת ז'נבה, ומכל כבוד לזכויות האדם הבסיסיות ביותר, ומכל הגבלות על שימוש באלימות פלילית עד כדי רצח ללא חשבון או אחריות, יחד עם מערכת אפרטהייד גזענית שעברה בדיכוי שלה את כל מה שדמה לה היסטורית, ויחד עם מרכיבי הפרויקט הרחב והמסוכן ביותר, שהוא הקולוניאליזם ההתיישבותי ההחלפתי, ומטרתו להשתלט על כל האדמות הפלסטיניות, לגרש את תושביהן ולנסות לחזור על פשע השמדת האוכלוסיות הילידיות במושבות אמריקה ובמקומות אחרים. האכזריות עברה את הגבולות, אך היא לא הצליחה, במשך 120 שנה, ולא תצליח לשבור את רצון העם הפלסטיני או להטעות את תודעתו המוצקה. הסכנה הגדולה טמונה בגישת הרדמת העולם כדי להפוך אותו למקבל מציאות זו ורגיל אליה, ובניסיון לאלץ את הקורבנות הפלסטינים לקבל את הדיכוי ולחיות עמו. לכן, אנו רואים את כל העוינות הזו לרעיון הטלת סנקציות וחרם על המערכת הישראלית, ואנו רואים את כל ההתקפה הזו מצד התנועה הציונית, סוכניה, עוזריה, שותפיה ונכנעיה על רעיון ההתנגדות לדיכוי ולעוול, יהיה אשר יהיה צורתו. הסיבה ברורה, מכיוון שהתנגדות לדיכוי ולעוול מקלקלת את הניסיון לבססו ולהסתגל אליו, ומכיוון שביסוסו הוא מה שעוזר לתנועה הציונית ולמערכת הישראלית ליישם את מטרתן העיקרית של הצבת אנשים בתנאים בלתי נסבלים מבחינה אנושית, כלכלית וחברתית, המובילים לטיהור אתני של עם שלם בהדרגה. אסור להרשות להתרגל למציאות, ואסור להחמיץ אף הזדמנות ביחסים עם העולם מבחינה תקשורתית, פוליטית ודיפלומטית, מבלי להביך אותו וללחוץ עליו בדרישה לנקוט בצעדים ענישתיים נגד העוול המתמשך שעבר כל גבול. קיימת הזדמנות חסרת תקדים, שנוצרה לאחר חשיפת מימדי מלחמת ההשמדה ברצועת עזה, התעצמות חסרת תקדים ומדהימה של התמיכה העממית העולמית בעם הפלסטיני ובצדקתו, מה שפותח דלת רחבה לניצול תמיכה זו בלחץ על פרלמנטים, ממשלות ומנהיגים, לחץ שהראה השפעה מוחשית במדינות רבות, כמו ספרד ואירלנד, ואף בתוך ארצות הברית, אם כי הוא נתקל, כצפוי, בהתקפות נגד מצד הלובי הציוני, הנתמך על ידי הממשל האמריקאי, כפי שקרה בסלובניה וקולומביה. והחשוב מכל הוא הצורך לדבוק בגישה ובתרבות של דחיית דיכוי ועוול והתנגדות להם, ולחסום את הדרך בפני כל בעלי האינטרסים והמרוויחים המנסים לחנוק כל תקווה, ושואפים לעוות, לזייף ולסלף כל מאמץ לאומי חיובי. האכזריות עברה את הגבולות, אך היא לא הצליחה, במשך 120 שנה, ולא תצליח לשבור את רצון העם הפלסטיני או להטעות את תודעתו המוצקה המוכיחה מדי יום את מידת חוכמתו, פיקחותו ופטריוטיותו הבלתי חדירה.