הקוראן: מראת האדם במאזן האלוהי
ההתגלות האלוהית כהגדרה המקסימלית של האדם מבוראו
מאז שהאדם החל להיות מודע לקיומו, הוא התמודד עם השאלה העמוקה ביותר במסעו: מי אני?
שאלה זו לא הייתה חיפוש אחר שם, זהות או תיאור חיצוני, אלא חיפוש אחר האמת הנסתרת מאחורי קיומו: מה טבעו? מהן יכולותיו? מהם גבולותיו? ומהי המטרה המעניקה לחייו משמעות?
האדם הצליח לגלות רבות על העולם סביבו. הוא הבין את חוקי הטבע, חקר את מעמקי החומר, בנה תרבויות, ופיתח כלים אדירים שאפשרו לו להשפיע על סביבתו. אך למרות כל ההתקדמות הזו, הוא נותר מול השאלה הקשה ביותר: האם האדם הצליח להכיר את עצמו כפי שהכיר את הדברים סביבו?
האדם מנסה להכיר את עצמו בעודו חלק מעצמי זה. הוא לומד את מוחו באמצעות מוחו, ומנתח את עצמו באמצעות כלים שהם עצמם חלק מהרכבו, ולכן ידיעתו על עצמו נשארת מוגבלת, לא משנה כמה התקדמה. הוא יכול להכיר כמה מביטוייו, אך אינו יכול להקיף את כל ממדיו; כי הוא אינו רק קיום חומרי, אלא יצור מורכב המשלב גוף, שכל, רוח, רצון ומשמעות.
ומכאן עולה הצורך בידיעה המגיעה מחוץ לגבולות האדם, ידיעה הנובעת ממי שיצר את האדם ויודע את אמיתותו.
וכאן נכנס הקוראן הקדוש.
הקוראן אינו רק ספר המציג לאדם אוסף של חוקים או הנחיות, אלא הוא דיבור אלוהי החושף לאדם מי הוא. זו אינה הגדרה של האדם הנובעת מהאדם, אלא הגדרה הנובעת מבורא האדם.
כי אלוהים יתעלה הוא היודע את מה שברא:
﴿האם לא ידע מי שברא והוא העדין, הבקיא?﴾
ולכן הקוראן מייצג את ההגדרה העליונה של האדם מבוראו; כי זו ההגדרה שאינה מבוססת על התבוננות אנושית מוגבלת, אלא על הידע האלוהי המקיף את אמיתות האדם.
הקוראן חושף לאדם את מקורו, טבעו, חולשתו, יכולותיו, אחריותו ומטרתו. הוא אינו רואה אותו רק כיצור החי בעולם, אלא כיצור בעל מעמד ושליחות; יצור שנברא מסוגל לידע, לבחירה, לזיכוך ולנשיאת האמון.
ומכאן ניתן לראות את הקוראן כמראת האדם במאזן האלוהי.
כאשר האדם עומד מול הקוראן, הוא אינו רואה את התמונה שצייר לעצמו, ולא את התמונה שהחברה יצרה עליו, אלא רואה את התמונה שבוראו חושף לו. הוא רואה שהוא מכובד, אך אחראי. מסוגל, אך מוגבל. חופשי, אך נתון לדין וחשבון. יש לו את היכולת להתעלות, אך הוא נושא גם את הפוטנציאל לנפילה.
אך מראה זו אינה חושפת רק את האדם, אלא חושפת גם את טבע היחסים בין הבורא לנברא.
הקוראן הוא דיבור אלוהי מוחלט מבחינת מקורו, אך הוא יורד לאדם מוגבל מבחינת יכולתו לקבל. ולכן אחת מתכונות התגלות זו היא שהיא הגיעה במידת האדם.
וכאן יש להבין את המשמעות בדייקנות; אין הכוונה שהקוראן מוגבל בגבולות האדם, כי אלוהים יתעלה ודיבורו נעלים מגבולות הנבראים, אלא הכוונה היא שהחוכמה האלוהית דרשה שהדיבור האלוהי יגיע לאדם בצורה שהאדם יכול לקבל, להבין ולהגיב אליה.
הבורא יתעלה יודע את טבע הנברא שאליו הוא פונה. הוא יודע את יכולתו לתפוס, את כוח שכלו, את נכונות לבו, ואת גבולות סבלנותו. ולכן הגיעה ההתגלות בצורה הפונה לאדם בשפתו, מתחשבת בניסיונו, ופותחת לו אופקים של ידע מבלי להעמיס עליו מה שאינו יכול לשאת.
ומכאן, רמת ההתגלות חושפת את רמת הנברא שאליו פונים.
העובדה שהאדם פונה בדיבור אלוהים, נדרש להבינו, ומוזמן להתבונן בו, חושפת את מעמדו המיוחד במאזן האלוהי. האדם אינו רק יצור חומרי, אלא יצור שניתנה לו היכולת לקבל את הדיבור האלוהי ולהגיב אליו.
ובמידה שאלוהים יתעלה חשף לאדם באמצעות הקוראן, נקבעים גבולות התפיסה האנושית האפשריים. הקוראן הוא המרחב שבו נפגש הידע האלוהי המוחלט עם היכולת האנושית המוגבלת.
אלוהים יתעלה לא חשף לאדם הכל, כי האדם אינו יכול לשאת הכל, והוא לא הסתיר ממנו את מה שהוא צריך, כי מטרת ההתגלות היא הדרכה ובניית האדם.
ומשמעות זו מתבטאת בסיפורו של משה עליו השלום כאשר ביקש לראות את אלוהים יתעלה:
﴿אדוני, הראה לי ואראה אותך. אמר: לא תראני, אך הבט אל ההר, אם יעמוד במקומו, אז תראני. וכאשר התגלה אדונו להר, הפך אותו לעפר, ומשה נפל מתעלף.﴾
העניין אינו היעדר היכולת האלוהית לחשוף, אלא גבולות יכולת הקבלה של הנברא. המוגבל אינו מקיף את המוחלט, והנברא אינו תופס את אמיתות הבורא כפי שהיא.
וכך חושף הקוראן לאדם שני דברים בו זמנית: הוא חושף לו את יכולתו לידע, וחושף לו את גבולות ידע זה.
הוא מעניק לו את דרך ההתקרבות, אך תמיד מזכיר לו שהוא נברא ולא מוחלט.
ולכן הקוראן הוא הגבולות המקסימליים להגדרת האדם מבוראו; הוא אינו כל הידע האלוהי על האדם, כי ידע אלוהים אינו מוגבל בדבר, אך הוא הכמות המקסימלית של ההגדרה שניתנה לאדם בצורה שהוא יכול לקבל.
הקוראן מגדיר את האדם לפי מקורו כדי שלא יתגאה, ומגדיר אותו לפי חולשתו כדי שלא יתייאש, ומגדיר אותו לפי כבודו כדי שלא יושפל, ומגדיר אותו לפי אחריותו כדי שלא יחיה ללא מטרה.
ומכאן אנו מבינים את ההבדל בין אנשים בהבנת הקוראן; הספר אחד, אך האדם העומד מולו שונה. וכל אדם לוקח מהים הזה כפי יכולתו. וככל שהאדם מתעלה במודעותו ובזיכוך שלו, כך הוא הופך ליותר מסוגל לראות את עצמו במראה האלוהית הזו.
הקוראן אינו חושף רק את מה שאלוהים רוצה מהאדם, אלא חושף את האדם כפי שהוא בידע אלוהים.
ולכן הקוראן אינו רק ספר שנשלח לאדם, אלא הוא ספר האדם כפי שאלוהים מכיר אותו.
זו המראה שהבורא הציב מול נבראו כדי שיראה את אמיתותו, גבולותיו, גורלו ומטרתו במאזן האלוהי.
האדם אינו מושלם רק כאשר הוא מכיר את העולם סביבו, אלא כאשר הוא מכיר את עצמו כפי שבוראו הגדיר אותו.
שתף את דעתך
הקוראן: מראת האדם במאזן האלוהי