יושב ראש הפרלמנט האיראני, מוחמד באקר קאליבאף, הדגיש כי ניהול מצר הורמוז כפוף באופן בלעדי להסדרים שקובעת טהראן, ואישר את דחיית ארצו לכל תכתיבים או איומים אמריקאים בעניין זה. עמדה זו מחזקת את המגמה האיראנית שמטרתה לבסס ריבונות על אחד מנתיבי המים החיוניים והחשובים בעולם, המהווה עורק חיים לאספקת האנרגיה העולמית.
מקורות יודעי דבר דיווחו כי המגמה האיראנית הנוכחית חורגת משליטה צבאית בלבד, שכן טהראן שואפת להפוך את המצר לקלף לחץ אסטרטגי מקיף. מהלכים אלה עשויים לכלול הטלת דמי מעבר או שימוש בו כפלטפורמה להשגת רווחים פוליטיים וביטחוניים בתיקי המשא ומתן המורכבים עם המעצמות הבינלאומיות, מה שמעניק לאיראן יכולת תמרון גבוהה.
בכירים בטהראן מתארים כעת את מצר הורמוז כנשק אסטרטגי שאינו פחות משמעותי מהחזקת פצצה גרעינית, לאור יכולתו לשתק את התנועה הימית הבינלאומית. משקיפים רואים כי האיום בסגירת המצר משפיע באופן מיידי על שוקי האנרגיה העולמיים ועל ביטחון המזון, מה שמאלץ את המעצמות הגדולות למהר ולפתוח ערוצי תקשורת עם איראן כדי למנוע התפוצצות.
במסגרת מאבק הנרטיבים, טהראן מנסה לבסס את תדמיתה כ'שומרת' הבלעדית של המצר, בהסתמך על יכולות משמרות המהפכה בתחום הפיקוח והאבטחה בשטח. מנגד, ארצות הברית דוחה תיאור זה מכל וכל, ומתעקשת כי הורמוז הוא נתיב מים בינלאומי שחייב להישאר פתוח לתנועת הסחר העולמית ללא הגבלות איראניות.
הנוכחות הצבאית האמריקאית המוגברת באזור המפרץ קשורה לרצונה של וושינגטון לשמור על קרבתה לחופי איראן כדי לפקח מקרוב על הטקטיקות הצבאיות. דיווחים מאשרים כי נוכחות זו אינה מכוונת רק להגנת בעלות ברית, אלא גם להבטחת התערבות מהירה במקרה שטהראן תנסה לשנות את כללי ההתקשרות בנתיב המים הרגיש.
במהלך העשורים האחרונים, האזור היה עד למלחמות מודיעין שקטות והתנגשויות מוגבלות בין הכוחות האיראניים והאמריקאים במימי המפרץ. מפקדים לשעבר במשמרות המהפכה ציינו כי פרטים רבים על עימותים ימיים אלה עדיין חסויים, מה שמשקף את עומק המתיחות השוררת ביחסים בין שני הצדדים.
מצדה, הממשל האמריקאי רואה בשליטה האיראנית על המצר איום שלא ניתן להשלים עם המשכיותו, ופועל לסלק קלף זה באמצעות שילוב של לחצים צבאיים וכלכליים. וושינגטון שואפת לכפות מציאות חדשה שתחזיר את המצב לקדמותו לפני גל ההסלמה האחרון, אך מאמצים אלה לא הניבו נסיגה איראנית משמעותית עד כה.
המאמצים הדיפלומטיים לפתרון המשבר נתקלים במכשולים גדולים, שכן המשא ומתן מתנהל באמצעות מתווכים בינלאומיים ובאופן עקיף, מה שמאט את קצב ההבנות. היעדר דיאלוג ישיר מסבך את מנגנוני יישום כל הסכמים פוטנציאליים, ומגביר את פער חוסר האמון בין טהראן לוושינגטון בנוגע לעמידה בהתחייבויות בינלאומיות.
לסיכום, נראה כי ארצות הברית שואפת לשנות את סעיפי ההבנות הקיימות באופן שישרת את האינטרסים האסטרטגיים שלה ויצמצם את השפעתה הימית של איראן. מגמה זו מגבירה את חומרת הסכסוך הפתוח, והופכת את עתיד מצר הורמוז לנקודת משען מרכזית בכל עימות עתידי או הסדר כולל באזור המזרח התיכון.
מצר הורמוז ייפתח רק על פי ההסדרים האיראניים, ולא תחת איום אמריקאי.





שתף את דעתך
טהראן מעלה את רף האתגר: מצר הורמוז שווה ערך לנשק גרעיני בחישובי הרתעה