טהראן נפרדת מח'אמנאי בהלוויה המונית, בהיעדרות בולטת של המנהיג החדש ושאלות על אחדות האליטה

צעיפי אבל עוטפים את בירת איראן, טהראן, שהתעוררה לקול טקסי לוויה מפוארים למנהיג העליון לשעבר, עלי ח'אמנאי, במחזה שמטרתו להפגין את לכידות מוסדות המדינה לאחר סדרה של טלטלות ביטחוניות וצבאיות אלימות. הלוויה הזו מגיעה בעקבות התנקשות בח'אמנאי בתקיפות אמריקאיות-ישראליות משותפות שבוצעו בפברואר האחרון, מה שהעמיד את המשטר האיראני בפני מבחן אמיתי של עמידותו ויכולתו לנהל את תקופת המעבר.

מיליונים נהרו לרחובות הבירה כדי להשתתף בתהלוכת הלוויה שיצאה לדרך שלושה ימים לאחר טקס הפרידה במוסלה הגדולה של טהראן, שם זרמו ההמונים מסביב לשעון. הרשויות הרשמיות צופות כי היקף ההשתתפות העממית יגיע לכעשרים מיליון איש, בדומה למחזה הפרידה ממייסד הרפובליקה האסלאמית, חומייני, לפני ארבעה עשורים.

למרות ההתגייסות העממית הגדולה, היעדרותו של המנהיג החדש, מוג'תבא ח'אמנאי, מהופעה פומבית, משכה את תשומת הלב, מה שעורר גל של ספקולציות לגבי הסיבות האמיתיות מאחורי היעלמות זו. בעוד שמקורות לא רשמיים ייחסו זאת לצעדי אבטחה מחמירים להגנת ההנהגה החדשה, החוגים הרשמיים שמרו על שתיקה, מה שפתח פתח לשאלות לגבי הסדרי השלטון בתוך המדינה.

ההיעדרות לא הוגבלה למנהיג החדש בלבד, אלא התרחבה לכלול דמויות בולטות באליטה הפוליטית האיראנית, כאשר נצפתה אי-נוכחותם של הנשיאים לשעבר חסן רוחאני, מוחמד ח'אתמי ומחמוד אחמדינז'אד. משקיפים ראו בהיעדרות קולקטיבית זו שיקוף לעומק הפערים הפוליטיים בתוך מסדרונות השלטון, למרות הניסיונות הרשמיים הנמרצים לייצא תמונה של אחדות לאומית.

על פי לוח הזמנים שפורסם, תהלוכת הלוויה לא תעצור בגבולות הבירה, אלא תעבור לעיר הקודש קום מדרום לטהראן כדי לקיים טקסים נוספים ההולמים את מעמדו של המנוח. גופת המנוח צפויה לעזוב את אדמת איראן בדרכה לנג'ף וכרבלא בעיראק ב-8 ביולי הנוכחי, לביקור במקומות הקדושים לפני החזרה לקבורה סופית.

העיר משהד, עיר הולדתו של המנהיג המנוח, תהיה התחנה האחרונה במסע ארוך זה, שם ייטמן ב-9 ביולי ליד מקדש האימאם עלי רזא. תחנות גיאוגרפיות מרובות אלו מייצגות ניסיון לקשר את הממד הדתי עם הפוליטי ולאשר את השפעתה חוצת הגבולות של הרפובליקה האסלאמית ברגע אזורי רגיש ביותר.

מבחינה פוליטית, ניצל יו"ר הפרלמנט האיראני, מוחמד באקר קאליבאף, את ההזדמנות כדי לאשר את עקרונות מדיניות החוץ, תוך הדגשה של דחיית ההכרה בישראל או חתימת הסכם שלום עם וושינגטון. עם זאת, קאליבאף השאיר פתח לאפשרות של יישום הבנות עם ארצות הברית, בתנאי שהבנות אלו יבטיחו את שימור מה שכינה "הישגי השטח" ויציבות האזור.

התפתחויות אלו מגיעות לאחר תקופה קשה שעברה איראן, שכללה מלחמה שנמשכה 12 ימים עם ישראל בקיץ 2025, ולאחריה גל של הפגנות פנימיות נרחבות בתחילת השנה הנוכחית. אירועים עוקבים אלו, עד למלחמה ישירה עם וושינגטון ותל אביב, העמידו את המשטר האיראני בפני אתגרים קיומיים חסרי תקדים מאז הקמתו.

דיווחים עיתונאיים בינלאומיים, המצטטים מקורות יודעי דבר, הצביעו על פילוג חריף בתוך חוגי קבלת ההחלטות בטהראן בין זרם פרגמטי הקורא לפתיחות כלכלית כדי להבטיח את יציבות המשטר, לבין זרם קיצוני הדוחה ויתורים. הזרם האחרון רואה בהמשך העימות את הערובה היחידה לשמירה על קלפי המיקוח האיראניים בכל משא ומתן עתידי בנוגע לתיק הגרעין או להשפעה האזורית.

בסיום הטקסים, האתגר הגדול ביותר העומד בפני ההנהגה האיראנית הוא כיצד להפוך את מחזה הלוויה המיליוני לנכס פוליטי שיחזק את לגיטימיות המנהיג החדש. עם המשך העמימות האופפת את צורת השלב הבא, החוגים הבינלאומיים ממתינים להחלטות הבאות של טהראן שיקבעו את מסלול הסכסוך או ההרגעה במזרח התיכון.

אין שלום עם ארצות הברית ואין הכרה בישראל, וכל מסלול דיפלומטי חייב לשמור על הישגי השטח ולהבטיח את שלמות הטריטוריאלית של מדינות האזור.