אלף ימים של תוקפנות על עזה: מחיר כבד של הרס ותורי רעב רודפים את העקורים

רצועת עזה השלימה את יומה האלף תחת עול אחת המלחמות האכזריות בהיסטוריה המודרנית, ללא כל סימנים באופק לפריצת דרך אמיתית שתסיים את הסבל ההומניטרי ההולך וגובר. למרות שמונה חודשים שחלפו מאז כניסתו לתוקף של הסכם הפסקת האש, המציאות היומיומית עדיין מראה הידרדרות מתמדת על רקע סגירת המעברים והשבתה מוחלטת של פרויקטי השיקום.

מקורות בשטח במחנה חאן יונס ובאזורי עקירת האזרחים באל-מוואסי תיעדו המשך של הרס מוחלט והיעדר כל צעדים ממשיים לפינוי הריסות או פתיחת דרכים חסומות. התושבים שם מתמודדים עם הפסקת אש המתוארת כשברירית, כאשר הפרות צבאיות חוזרות ונשנות הופכות את החזרה לאזורי המקור לחלום רחוק ורצוף סכנות תמידיות.

בעדויות חיות מלב הסבל, אישרה אזרחית עקורה כי התקוות שתלו בהפסקת האש התפוגגו עם היעדר מתמשך של מים נקיים ושירותים בסיסיים, ואף הגעת פגזים למתחמי האוהלים. מציאות מרה זו הותירה את התושבים במצב של ציפייה וחרדה תמידית, בתוך חוסר ביטחון שאמור היה להינתן על ידי ההבנות הבינלאומיות.

בנוגע לביטחון תזונתי, "מטבחי תמחוי" הפכו למפלט היחיד לאלפי משפחות הסובלות ממחסור חמור במוצרי מזון עקב ההגבלות שהוטלו על המעברים. אזרחים, כולל ילדים ונשים, עומדים שעות ארוכות תחת השמש הקופחת בהמתנה לארוחה שאולי לא תספיק לבני המשפחה, ולעתים קרובות הכמויות אוזלות לפני שהתור מגיע אליהם.

אזרחים בתורי הסיוע דיווחו כי הם נאלצים להמתין משעות הבוקר המוקדמות כדי להבטיח את פרנסתם היחידה, כאשר אוהליהם ריקים לחלוטין מכל מוצרי מזון בסיסיים. תמונות אלו ממחישות את היקף האסון ההומניטרי שבו חיים כשני מיליון בני אדם שגורלם קשור למה שהרשויות הישראליות מאפשרות להכניס דרך המעברים הסגורים חלקית.

על פי נתונים רשמיים שפורסמו על ידי משרד הבריאות, המחיר האנושי הגיע למספרים מזעזעים, כאשר נרשמו למעלה מ-73 אלף הרוגים פלסטינים, רובם המכריע נשים וילדים. כמו כן, מספר הפצועים והנפגעים עלה ליותר מ-173 אלף בני אדם, רבים מהם סובלים מנכויות קבועות על רקע מערכת בריאות רעועה ומצורה.

סוגיית הנעדרים עדיין מדממת את לבבות המשפחות העזתיות, כאשר ההערכות מצביעות על כ-11 אלף בני אדם תחת הריסות הבתים ההרוסים ללא יכולת לחלץ את גופותיהם. דוחות של ארגוני ביטחון תזונתי בינלאומיים מאשרים כי 1.6 מיליון בני אדם ברצועה, במיוחד באזורים הצפוניים, מתמודדים עם רעב אמיתי ומחסור חמור בתרופות ובדלק.

בנוגע לתשתיות, איגוד העיריות חשף היקף הרס חסר תקדים שפגע במתקנים חיוניים, כאשר למעלה מ-4 מיליון מטרים אורך של כבישים ראשיים ומשניים נהרסו וגורפו. הרס שיטתי זה הפך את התנועה בין הערים והמחנות לתהליך קשה ומסוכן, והוביל לבידוד של קהילות שלמות מסביבתן.

מגזר המים לא היה חסין מפגיעה, כאשר כמיליון מטרים אורך של רשתות חלוקה יצאו מכלל שימוש, בנוסף להרס מיליון מטרים אורך של רשתות ביוב. כמו כן, הפעולות הצבאיות פגעו ב-725 בארות מים, מה שהוביל למשבר צמא חמור ולזיהום סביבתי המאיים בהתפשטות מגיפות ומחלות בקרב העקורים.

ההפסדים לא נעצרו באבן, אלא פגעו גם בכוח האדם הפועל בשטח, כאשר 300 עובדים ומהנדסים מצוותי העיריות נהרגו בעת מילוי תפקידם בניסיון לתקן את מה שההרס גרם. כמו כן, העיריות איבדו למעלה מ-500 כלי רכב כבדים ודחפורים, מה ששיתק את יכולתן להתמודד עם הצטברות פסולת או פתיחת דרכים חיוניות.

בתוך תמונה קודרת זו, אזור אל-מוואסי החופי בולט כמרכז עקירה ראשי החסר את התשתיות הבסיסיות ביותר, כאשר מאות אלפים חיים באוהלים רעועים על החול. הבעיות הבריאותיות והסביבתיות מחמירות באזורים אלו כתוצאה מזיהום מי תהום והיעדר רשתות ביוב, מה שמציב את הקהילה הבינלאומית בפני אחריות היסטורית לסיים את המצור הזה.

ציפינו שלאחר 8 חודשים של הפסקת אש יפונו ההריסות ויוסעו הכבישים, אך אנו לא מוצאים מים נקיים לשתייה, והפגזים עדיין רודפים את אוהלינו.