קריאה בהסכם האמריקאי-איראני: רגיעה זמנית או ויתורים כפויים?

חשיפת סעיפי ההסכם האמריקאי-איראני האחרון עוררה גל נרחב של קריאות סותרות, כאשר גורמים המזוהים עם טהראן מיהרו לקדם נרטיב של ניצחון, בעוד שקולות אופוזיציה בוושינגטון ראו בכך ויתורים מצד ממשל טראמפ שאינם תואמים את העליונות הצבאית בשטח. פילוג זה משקף מצב של משיכה פוליטית החורגת מנוסח ההסכם אל השאיפות האידיאולוגיות של כל צד.

בתוך איראן, מכתב המיוחס למנהיג העליון מוג'תבא ח'אמנאי חשף פער ברור בדעות בתוך הדרג השלטוני, כאשר המנהיג התנער מתוצאותיו הישירות של ההסכם. ח'אמנאי הבהיר כי אישר את הצעד על בסיס נטילת אחריות מלאה על ידי הנשיא מסעוד פזשכיאן כראש המועצה העליונה לביטחון לאומי, מה שמשקף רצון של ההנהגה העליונה להתנער מכל השלכות שליליות עתידיות.

ההתנגדות לא נעצרה בגבולות ההנהגה העליונה, אלא התפשטה גם למסדרונות הפרלמנט האיראני, שם תיארו חברי פרלמנט קיצוניים את ההסכם כמצב של 'השפלה' לאומית. סגן ראש ועדת הביטחון הלאומי הזהיר כי התנאים הכלולים בו עלולים להפוך את המדינה ל'מושבה אמריקאית', והאשים את צוות המשא ומתן בחציית קווים אדומים והתעלמות מהנחיות ריבוניות.

מצד שני, ישראל נראית זהירה ביחסה למסלול דיפלומטי זה, כאשר מנהיגיה הדגישו כי אינם צד מחייב בהסכם זה. מקורות ישראליים מדגישים כי הצבא לא ייסוג מהעמדות עליהן השתלט בדרום לבנון, אלא ינצל את תקופת הרגיעה לארגון מחדש של השורות והכנת תוכניות לתקיפות צבאיות חסרות תקדים נגד מתקנים איראניים במקרה של הפרת הרגיעה.

משקיפים רואים כי הצבת ההסכם בהקשרו הנכון דורשת הגדרתו כמסגרת צרה שמטרתה להקדיש הפסקת אש על פי כללים כתובים וזמניים. למרות קיומם של תמריצים והישגים מוגבלים לצד האיראני, הם נשארים זעומים מאוד בהשוואה להיקף ההרס העצום וההפסדים הכלכליים שספגה טהראן בתקופה האחרונה.

ההישגים שאיראן השיגה מתוארים כ'כמעט אפסיים' בהתחשב בשיתוק עורק החיים הכלכלי כתוצאה מהמצור הימי האמריקאי. הניסיון האחרון הוכיח את יעילות המצור שהוטל על מצר הורמוז, שגרם לטהראן הפסד של כחצי מיליארד דולר ביום, מה שהציב את המשטר במצב משא ומתן קשה ביותר.

השלב השני של המשא ומתן מהווה את המבחן האמיתי לכוונות הצדדים, כאשר במהלכו יוכרע האם ניתן להגיע להסכם סופי ומקיף או לחזור לנקודת ההסלמה. החשש נותר כי תקופת מעבר זו עשויה להיות רק הזדמנות לוושינגטון ותל אביב לארגן מחדש את הניירות הלוגיסטיים ולהבטיח את הדרישות לכל עימות צבאי עתידי.

לא ניתן להתעלם מדמותו של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ במשוואה זו, שכן יש לו עבר של נסיגה פתאומית מהסכמים בינלאומיים אם ירגיש כל סחבת. אפשרות זו מציבה את הצד האיראני תחת לחץ מתמיד ליישם את ההתחייבויות בדייקנות, מחשש לחזרה למדיניות 'הלחץ המקסימלי' שעלולה להיות הפעם קטלנית יותר עבור הכלכלה המותשת.

הדיווחים מצביעים על כך שהמצור הימי שארה"ב בחנה הוכיח את יכולתה לשתק לחלוטין את היצוא והיבוא האיראני. במקרה של חידוש הפעולות הצבאיות, וושינגטון תהיה בעמדה שתאפשר לה ליישם מצור זה ביעילות רבה יותר, מה שיצמצם את אפשרויות התמרון העומדות בפני מקבלי ההחלטות בטהראן.

מבחינה פנימית, ההסכם מתמודד עם אתגרים מצד גורמים פעילים בשתי המדינות שאינם רוצים לראות כל התקרבות דיפלומטית, שכן כוחות אלה רואים את האינטרסים שלהם קשורים להמשך מצב הסכסוך. גורמים אלה, הנפגעים, עשויים לחתור במרץ לכישלון ההסכם הזמני במהלך תקופת 60 הימים שנקבעה, מה שמציב את התהליך הדיפלומטי כולו על כף המאזניים.

הפרשנויות הסותרות סביב 'ניצחון ותבוסה' משקפות את רצונו של כל צד לשווק את ההסכם לקהלו הפנימי כהישג פוליטי. עם זאת, המציאות מצביעה על כך שההסכם הוא רק מנגנון לביסוס הפסקת אש ולמניעת קריסה כוללת, ולא הסדר סופי שיסיים את מצב העוינות הארוך בין הצדדים.

נראה כי נשיא איראן מסעוד פזשכיאן שם את עתידו הפוליטי על הכף בקבלת האחריות למסלול זה, במיוחד לאור המשך הפעולות הצבאיות של משמרות המהפכה בשטח, שלעיתים סותרות את הנאומים הרשמיים. סתירה זו בסמכויות מחלישה את אמינות ההתחייבויות האיראניות בפני הקהילה הבינלאומית ומגבירה את חשדות הממשל האמריקאי.

לסיכום, ההסכם האמריקאי-איראני הנוכחי נותר 'הסכם הכרח' שנכפה על ידי הנסיבות הכלכליות והשטחיות הקשות, בהמתנה לתוצאות המשא ומתן בשלב הבא. השאלה שנותרה פתוחה היא עד כמה הצדדים יוכלו לעמוד בלחצים הפנימיים ובתמורות הפתאומיות במדיניות החוץ האמריקאית לפני תום המועד שנקבע.

לסיום, הימים הקרובים יחשפו אם הסכם זה הוא גשר לעבר יציבות אזורית חדשה או רק הפוגה קצרה לפני סערה גדולה יותר. הנתונים הנוכחיים מצביעים על כך שכל הצדדים מתכוננים לתרחישים הגרועים ביותר גם כשהם יושבים סביב שולחן המשא ומתן, מה שהופך שלום קבוע למטרה רחוקה בהישג יד כרגע.

באופן עקרוני, הייתה לי דעה שונה, אך לאור התחייבות הנשיא כראש המועצה העליונה לביטחון לאומי, אישרתי את ההסכם.