יחסי וושינגטון עם הרשות… האם הם סוללים דרך לגישה חדשה בנושא הפלסטיני?

ד"ר דלאל עריקאת: ערכו של כל שינוי נמדד ביכולתו להפוך את הפסקת המלחמה למסלול מדיני המבטיח את זכויות העם הפלסטיני ולא רק הסדרים דומים לעסקת המאה.

אכרם עטאאללה: השוני ששרר ביחסים בין טראמפ לנתניהו בעקבות השלכות המלחמה עם איראן וירידת התוצאות המדיניות שלה, עשוי ליצור בוושינגטון גישה חדשה לנושא הפלסטיני.

ד"ר רהאם עודה: סביר שייחתם מזכר הבנות בין "מועצת השלום" לרשות, שיקבע מפת דרכים לניהול עזה במקביל לפתיחה מחדש של משרד הארגון בוושינגטון.

מוחמד ג'ודה: וושינגטון מתמודדת עם דילמה מרכזית הקשורה להיעדר גורם פלסטיני המסוגל לנהל את שלב "היום שאחרי" בעזה, מה שדוחף אותה לחפש שותף אמין.

ד"ר חוסיין א-דיק: וושינגטון לא מצאה חלופה מדינית שאפשר להתמודד איתה, מכיוון שאש"ף הוא הנציג הלגיטימי של העם הפלסטיני, מה שדחף אותה לפתוח מחדש את ערוצי התקשורת.

נועמן תאופיק אל-עאבד: חששות מניצול מגעים אלה כדי להציג מסלול משא ומתן ללא תוצאות ממשיות בשטח, מה שעלול לשמש לשיווק הנורמליזציה עם ישראל.

רמאללה – מיוחד ל"אל-קודס" –

על רקע הדיווחים שהתפרסמו בעיתון "הטיימס אוף ישראל" על חיזוק היחסים בין ארצות הברית לרשות הלאומית הפלסטינית, ההערכות מצביעות על כך שתנועה זו עשויה לשקף מגמה אמריקאית לשלב מחדש את הרשות בהסדרי "היום שאחרי" המלחמה ברצועת עזה, באופן שיבטיח נוכחות של גורם פלסטיני שאפשר להתמודד איתו בנושאי ממשל ושיקום, תוך חשש שזה יבוא על חשבון החייאת מסלול הנורמליזציה באזור.

סופרים, אנליסטים פוליטיים, מומחים ופרופסורים באוניברסיטאות, בשיחות נפרדות עם "אל-קודס", רואים כי מגמה זו קשורה גם למסלול הרחבת הסכמי אברהם, שכן הפעלה מחדש של היחסים עם הרשות עשויה לתרום למתן כיסוי מדיני שיקל על קידום הנורמליזציה האזורית, ויפחית את מורכבות הנושא הפלסטיני בתוך המשוואות החדשות באזור.

התרחישים, לדברי הסופרים, האנליסטים, המומחים ופרופסורים באוניברסיטאות, נעים בין פתיחות הדרגתית שתעלה את רמת התיאום והתמיכה המדינית והכלכלית ללא הסדר כולל, לבין אפשרות להעניק לרשות תפקיד בניהול עזה במסגרת הסדרים זמניים בפיקוח בינלאומי, לעומת האפשרות שהיחסים יישארו במסגרת ניהול המשבר אם ההבנות האזוריות ייכשלו.

הם רואים כי מהלכים אלה עשויים לשקף שלב של מיקום מחדש מדיני של הרשות הפלסטינית בתוך החשבונות האמריקאיים, כאשר עתיד עזה משתלב עם הנורמליזציה האזורית ללא הכרעה ברורה לגבי צורת השלב הבא.

הרשות היא צד שאי אפשר לעקוף

פרופסור לדיפלומטיה ופתרון סכסוכים באוניברסיטה הערבית-אמריקאית, ד"ר דלאל עריקאת, סבורה כי המידע המופץ על כוונת ארצות הברית לחזק את יחסיה עם הרשות הפלסטינית נושא מידה של דיוק מבחינת הכיוון הכללי, גם אם פרטיו הסופיים אינם מאושרים, ורואה כי הדיונים המתנהלים נכללים בהקשר מדיני רחב יותר הקשור לעתיד רצועת עזה, שיקום והרחבת הסכמי אברהם.

עריקאת מבהירה כי הממשל האמריקאי, ובהשפעת שותפים אזוריים ובראשם סעודיה, רואה ברשות הפלסטינית צד שאי אפשר לעקוף בכל הסדרים הקשורים ל"יום שאחרי" המלחמה, בין אם בעזה ובין אם במסגרת כל מסלול מדיני אזורי חדש, ומציינת כי מה שמופץ עד כה נוגע לדיונים ומגעים ולא להחלטות סופיות, וזה תואם את המגמות האמריקאיות שהופיעו בחודשים האחרונים.

היא מזהירה מפני התייחסות להדלפות אלה כעובדות מוגמרות, שכן הן עשויות לשמש גם ככלי לחץ ומסרים מדיניים המופנים לגורמים שונים הכוללים את הרשות הפלסטינית, ישראל והמדינות הערביות, בנוסף לדעת הקהל האמריקאית, ומדגישה כי הממשל האמריקאי הקודם והנוכחי מאמץ גישה כוללת בניהול הנושא הפלסטיני, וכי כל מסלול מדיני הקשור להחלטות או"ם קודמות מציב את תפקיד הרשות במסגרת קיימות הפסקת האש והמעבר למסלול אסטרטגי לקראת יציבות.

פתיחות מוגבלת

באשר לתרחישים האפשריים, עריקאת מבהירה כי התרחיש הראשון הוא "פתיחות מוגבלת" באמצעות שיפור היחסים בין וושינגטון לרשות הפלסטינית, על ידי פתיחה מחדש של ערוצי התקשורת, הגברת התמיכה הכלכלית, וחיזוק התיאום המדיני ללא הגעה להכרה מדינית משמעותית או יוזמות מהותיות, וזהו התרחיש הסביר ביותר בשלב הנוכחי.

התרחיש השני, לדברי עריקאת, הוא "שותפות מדינית רחבה יותר" במקרה של הצלחת ארצות הברית בביסוס הסדרי "היום שאחרי" המלחמה בעזה וקישורם להרחבת הסכמי אברהם, כאשר הרשות הפלסטינית עשויה להשתלב מחדש בזירה המדינית והאזורית בתמורה ליישום רפורמות פנימיות, עם אפשרות לפתיחה מחדש של משרד אש"ף בוושינגטון או הקונסוליה האמריקאית בירושלים, באופן שיבטיח שמירה על פתרון שתי המדינות כמסגרת התייחסות.

עריקאת מציינת כי התרחיש השלישי הוא המשך ניהול המשבר, וזוהי אפשרות קיימת לאור הממשלה הישראלית הנוכחית, הרחבת ההתנחלויות והיעדר הרצון המדיני להסדר סופי, מה שעלול להשאיר את היחסים האמריקאיים-פלסטיניים במסגרת שיפורים טקטיים ללא שינוי אסטרטגי, עם המשך התייחסות לסוגיה הפלסטינית כנושא ביטחוני והומניטרי יותר מאשר כסוגיית שחרור והגדרה עצמית.

עריקאת מדגישה כי השאלה המהותית אינה נוגעת רק לאפשרות שיפור היחסים בין וושינגטון לרשות, אלא האם יחסים אלה יתורגמו לרצון מדיני אמריקאי לטפל בשורשי הסכסוך ולסיים את הכיבוש, או שהם יישארו מסגרת לניהול המשבר וסידור מחדש של הכלים.

עריקאת מאשרת כי ערכו של כל שינוי נמדד ביכולתו להפוך את הפסקת המלחמה למסלול מדיני המבוסס על החוק הבינלאומי וזכות העם הפלסטיני להגדרה עצמית, ולא רק הסדרים זמניים או כלכליים במסגרת גישות קודמות הדומות לעסקת המאה.

איתות מדיני חיובי

הסופר והאנליסט הפוליטי אכרם עטאאללה רואה כי היחסים בין הרשות הלאומית לארצות הברית החלו לחוות תנופה מחודשת מאז הסכמת הרשות לתוכנית נשיא ארה"ב דונלד טראמפ להפסקת המלחמה ברצועת עזה, מה שהממשל האמריקאי ראה כאיתות מדיני חיובי שפתח את הדלת לפתיחה מחדש של חלק מערוצי התקשורת.

עטאאללה מבהיר כי אחד מהאינדיקטורים הבולטים להתקרבות זו הוא הסכמת הנשיא טראמפ להזמנת נשיא מצרים עבד אל-פתאח א-סיסי לנשיא מחמוד עבאס להשתתף בפסגת שארם א-שייח' לפני מספר חודשים, שבה הוכרזה היוזמה בנוכחות טראמפ, ומציין כי התפתחויות אלה היוו תחילת יחסים חדשים בין שני הצדדים.

גורמים פנימיים אמריקאיים

עטאאללה מציין כי גורמים פנימיים אמריקאיים, במיוחד הצורך בקולות בוחרים בבחירות אמצע הקדנציה של המפלגה הרפובליקנית, בנוסף לתפקיד הקהילה הפלסטינית הפעילה בארצות הברית, תרמו לקירוב עמדות בין וושינגטון לרשות הפלסטינית בשלב האחרון.

עטאאללה מציין כי השוני ששרר ביחסים בין טראמפ לראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו, בעקבות השלכות המלחמה עם איראן וירידת התוצאות המדיניות שלה, עשוי ליצור בוושינגטון גישה חדשה לנושא הפלסטיני, בנוסף לתפקיד הערבי הגובר הלוחץ לכיוון הפעלה מחדש של תפקיד הרשות, בין אם באמצעות פסגה ערבית קודמת או באמצעות הצגת רפורמות לרשות וקישורן לחזרת ניהולה לרצועת עזה.

עטאאללה מצביע על כך שאינטראקציות אלה עשויות לפתוח את הדלת לתרחישים מוגבלים של שינוי במדיניות האמריקאית, במיוחד לאור השתכנעות גוברת בקרב גורמים אזוריים ובינלאומיים שאין חלופה מעשית לרשות הפלסטינית בניהול רצועת עזה, תוך התייחסות אליה כ"הרע במיעוטו" עבור ארצות הברית ושותפיה הערבים.

עטאאללה סבור כי התפתחויות אלה אינן אומרות העלאה משמעותית של ציפיות הפלסטינים, אך הן עשויות לשקף תחילת שינוי הדרגתי בחלק מהמדיניות האמריקאית, המונע על ידי הצטלבות אינטרסים אזוריים ושינויים בזירה המדינית הפנימית בוושינגטון ובתל אביב.

מטרות שאינן חדשות

הסופרת והאנליסטית הפוליטית ד"ר רהאם עודה סבורה כי ההצעות הנוגעות לתפקיד אפשרי של הרשות הפלסטינית ברצועת עזה לאחר יישום רפורמות פנימיות אינן חדשות, אלא מבוססות על תפיסות רשמיות קודמות במסגרת "מועצת השלום", שעליה דובר כמנגנון מעבר לניהול הרצועה בשלב הבא.

עודה מבהירה כי שליח מועצת השלום לעזה, מלאדנוב, הצהיר ביותר מפעם אחת כי המועצה תמסור את ניהול הרצועה בסופו של דבר לרשות הלאומית הפלסטינית, בתנאי שתתחייב לסדרת רפורמות פנימיות הכוללות פיתוח ביצועים מוסדיים וחיזוק יעילות מנגנוני הביטחון והמנהל.

עודה מציינת כי הכרזת הנשיא מחמוד עבאס על קביעת מועד לבחירות למועצה המחוקקת ולנשיאות היוותה אינדיקטור חיובי בהקשר זה, ושיקפה את רצינות הרשות ללכת לקראת רפורמות מדיניות ודמוקרטיות, מה שתרם לפתיחת הדלת בפני הממשל האמריקאי והערכה מחדש של היחסים עם הרשות, לקראת תמיכה בה ושיקומה לקבלת ניהול רצועת עזה בעתיד.

עודה סבורה שאין חלופה מעשית או ריאלית לרשות הפלסטינית לניהול רצועת עזה לאחר סיום תפקידה הזמני של מועצת השלום, ומזהירה כי היעדרה עלול להוביל לריק מדיני וביטחוני שיפתח את הדרך לשליטת מיליציות, וזהו תרחיש שאף אחד מהגורמים הבינלאומיים או האזוריים המעורבים בנושא אינו רוצה בו.

חתימת מזכר הבנות עם הרשות

לדברי עודה, התרחיש הסביר הוא חתימת מזכר הבנות בין מועצת השלום לרשות הפלסטינית, שיקבע מפת דרכים לשלבי ניהול עזה, במקביל לפתיחה מחדש של משרד אש"ף בוושינגטון, באופן שיאפשר לממשל האמריקאי לעקוב אחר הנושא באופן ישיר באמצעות הערוצים הדיפלומטיים עם נציג הרשות בבירה האמריקאית.

התפיסה, לדברי עודה, כוללת גם הכנסת כוחות בינלאומיים למה שמכונה "האזור הצהוב", וניסיון לדחוף את תנועת חמאס למסור את נשקה לטובת ניהול ועדה לאומית, בנוסף לבחינת מנגנונים להעברת כספי הסליקה הפלסטיניים המוקפאים לתמיכה בפעולות מועצת השלום בעזה, עם הקצאת חלק מהם לתשלום משכורות עובדי הרשות.

אפשרות לתחילת פריסה הדרגתית של כוחות בינלאומיים

בתרחיש אחר, עודה מציינת אפשרות לתחילת פריסה הדרגתית של כוחות בינלאומיים ברצועת עזה עם הפעלת ועדת ניהול עזה, עד לקיום הבחירות הפלסטיניות, שלאורן יקבע הממשל האמריקאי את שותפו הפלסטיני העתידי, בעוד שהשליח הבינלאומי עשוי לשמור על יחסים מתואמים עם הרשות הנוכחית ללא הגעה להסכם סופי לפני הבחירות.

כיוונים הגיוניים

הסופר והאנליסט הפוליטי מוחמד ג'ודה סבור כי ההתייחסות למה שמוצג לגבי מגמות המדיניות האמריקאית החדשה להתמודדות חיובית עם הרשות הפלסטינית אינה צריכה להצטמצם למידת הדיוק של המידע שפורסם בעיתון "הטיימס אוף ישראל", אלא למידת התאמתו למסלול הכללי של המדיניות האמריקאית בשלב הנוכחי, ומציין כי מגמות אלה נראות הגיוניות בהקשר של ההתפתחויות האזוריות לאחר מלחמת עזה.

ג'ודה מבהיר כי ארצות הברית מתמודדת עם דילמה מרכזית הקשורה להיעדר גורם פלסטיני המסוגל לנהל את שלב "היום שאחרי" בעזה, מה שדוחף אותה לחפש שותף מדיני ומנהלי אמין.

במקביל, ג'ודה סבור כי הרחבת הסכמי הנורמליזציה האברהמיים דורשת השארת הסוגיה הפלסטינית בתוך החשבונות המדיניים, ולא עקיפתה לחלוטין בכל הסדרים אזוריים חדשים.

לדברי ג'ודה, הדיבור על חיזוק היחסים עם הרשות הפלסטינית אינו משקף בהכרח שינוי מהותי במדיניות האמריקאית או מגמה לקראת הסדר סופי, אלא עשוי להיות כלי פונקציונלי להשגת שתי מטרות עיקריות: ניהול המצב ברצועת עזה, ויצירת סביבה אזורית שתאפשר את המשך מסלול הנורמליזציה עם המדינות הערביות.

ג'ודה מציין כי הכוונה בחיזוק היחסים אינה בהכרח הכרה במדינה פלסטינית או פתיחת מסלול מדיני מכריע, אלא מתבססת לרוב על העלאת רמת התיאום המדיני, הביטחוני והכלכלי, ושיקום הרשות כדי שתהיה שותף מקובל בכל הסדרים עתידיים אזוריים ובינלאומיים.

ארבעה מסלולים עיקריים

באשר לתרחישים האפשריים, ג'ודה מציג ארבעה מסלולים עיקריים; הראשון הוא מתן תמיכה מדינית וכלכלית גדולה יותר לרשות ושילובה ההדרגתי בהסדרי "היום שאחרי" המלחמה בעזה ללא שינוי מהותי במבנה הסכסוך. השני, לדברי ג'ודה, מבוסס על הפיכת הרשות לצד מרכזי בניהול עזה בעתיד באמצעות נוסחאות מנהליות חדשות הנתמכות ערבית, למרות המכשולים הקשורים ללגיטימיות הפלסטינית ולעמדה הישראלית.

התרחיש השלישי, לדברי ג'ודה, קשור לניסיון לקשור את מסלול הנורמליזציה הערבית לצעדים מדיניים מוגבלים לטובת הפלסטינים, בתמורה למתן ויתורים חלקיים מצד ישראל, וזהו מסלול שנותר תלוי במאזני כוחות מדיניים מורכבים, בעוד שהוא מציין כי התרחיש הרביעי הוא כישלון מגמות אלה כתוצאה מסירוב ישראלי או פלסטיני או עקב הסלמה בשטח שתפגע בכל הסדרים אפשריים.

ג'ודה סבור כי מהות העניין אינה קשורה רק לרצונה של וושינגטון, אלא למידת נכונותם של הגורמים האזוריים, כולל ישראל, הרשות, הפלגים והמדינות הערביות, להשתלב במסלול מדיני משולב, וזה עדיין לא הוכרע עד כה.

דבר שאינו מפתיע

פרופסור למדעי המדינה ומומחה לענייני ארה"ב ויחסים בינלאומיים, ד"ר חוסיין א-דיק, סבור כי מה שפורסם בעיתון "טיימס אוף ישראל" לפיו ארצות הברית שוקלת לחזק את יחסיה עם הרשות הפלסטינית במסגרת מאמציה לקדם את הסדרי "היום שאחרי" המלחמה ברצועת עזה והרחבת הסכמי הנורמליזציה האזוריים, אינו דבר מפתיע.

א-דיק מבהיר כי המגעים בין ההנהגה הפלסטינית לארצות הברית לא נפסקו לחלוטין בשנים האחרונות, למרות המתיחות המדינית וההחלטות על הפסקת הסיוע וסגירת ערוצי תקשורת רשמיים, ומציין את המשך המגעים דרך השגרירות האמריקאית והתערבויות חוזרות ונשנות בנושאים הקשורים לכספים הפלסטיניים המוחזקים בישראל, בנוסף לפגישות שקיימו גורמים אמריקאים עם נציגי ההנהגה הפלסטינית.

פתיחה מחדש של ערוצי התקשורת

א-דיק מציין כי וושינגטון, למרות מדיניותה הקודמת כלפי הרשות הפלסטינית, לא מצאה חלופה מדינית שאפשר להתמודד איתה, בהתחשב בכך שאש"ף והרשות הלאומית הפלסטינית הם הנציג הלגיטימי של העם הפלסטיני, מה שדוחף את הממשל האמריקאי לפתוח מחדש את ערוצי התקשורת לאחר שהבין כי כל הסדרים מדיניים או אזוריים אינם יכולים להתבצע בנפרד מהצד הפלסטיני הרשמי.

א-דיק מציין כי השלב הבא עשוי לכלול שלושה תרחישים עיקריים, כאשר הראשון הוא חזרת היחסים הפלסטיניים-אמריקאיים באופן הדרגתי לאור לחצים ערביים מתמשכים על וושינגטון לשוב ולהתערב עם הרשות הפלסטינית.

שלב של רגיעה והסדרים

התרחיש השני, לדברי א-דיק, קשור לכניסת האזור לשלב של רגיעה והסדרים מדיניים, מה שמחייב נוכחות של הרשות הפלסטינית בכל הסדרים אזוריים חדשים מכוח יחסיה עם המדינות הערביות והאירופיות, וזה עשוי להשתקף בצורת התקרבות מדינית ודיפלומטית הדרגתית עם הממשל האמריקאי.

א-דיק מציין את התרחיש השלישי שהוא הישארות המצב הקיים ללא התפתחות ביחסים, אך הוא נותר אפשרות חלשה, במיוחד עם הגברת הפערים בין העמדות האמריקאיות והישראליות במספר נושאים אזוריים.

א-דיק מבהיר כי ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו שאף מאז חזרתו לשלטון בשנת 2009 להשיג שתי מטרות עיקריות: התמודדות עם איראן והרחבת מעגל הנורמליזציה עם המדינות הערביות, ובראשן סעודיה.

נורמליזציה ותלות במסלול המדיני של הסוגיה הפלסטינית

א-דיק סבור כי כל התקדמות במסלול הנורמליזציה הסעודית-ישראלית תישאר קשורה לקיומו של אופק מדיני לסוגיה הפלסטינית ולהבטחות שיובילו להקמת מדינה פלסטינית, למרות שהממשל האמריקאי לא הציג עד כה כל יוזמה ברורה בכיוון זה.

באשר לעתיד רצועת עזה, א-דיק מדגיש כי ארצות הברית מבינה כעת את מוגבלות האפשרויות המוצעות לניהול הרצועה לאחר המלחמה, לאור כישלון היוזמות הקודמות ואי השגת כל פריצת דרך אמיתית.

א-דיק מציין כי וושינגטון רואה רק שתי אפשרויות: חזרת הרשות הפלסטינית לעזה או הטלת שלטון צבאי ישראלי ישיר, וזוהי אפשרות שישראל אינה רוצה לשאת בעלויותיה המדיניות, הכלכליות והביטחוניות, מה שהופך את חזרת הרשות הפלסטינית לאפשרות הריאלית ביותר למרות המשך הסירוב הישראלי לכך.

תיקונים לחוקים אמריקאיים הנוגעים לפלסטינים

א-דיק מתייחס לתנועה בקונגרס האמריקאי הכוללת תיקונים להצעות חוק שיידונו בתקופה הקרובה, ביניהם פתיחה מחדש של הקונסוליה האמריקאית המיועדת לפלסטינים בירושלים, חידוש מימון סוכנות הסעד והתעסוקה לפליטים הפלסטינים "אונר"א", והקצאת כ-400 מיליון דולר לשיקום עזה, בנוסף להצעות לחידוש היחסים הדיפלומטיים עם הרשות הפלסטינית. מנגד, א-דיק מציין קיומם של תיקונים נגדיים המקודמים על ידי תומכי ישראל, ביניהם אימוץ השם "יהודה ושומרון" במקום הגדה המערבית.

למרות שהוא סבור כי סיכויי אישור הצעות אלה עדיין מוגבלים, א-דיק רואה כי עצם הצגתן משקף קיומה של תנועה אמריקאית מחודשת כלפי הנושא הפלסטיני ומיקום מחדש אפשרי במדיניות האמריקאית בשלב הבא.

קושי ביישום כל תוכנית ללא שיתוף הרשות

הסופר, החוקר המדיני והמומחה ליחסים בינלאומיים נועמן תאופיק אל-עאבד סבור כי ארצות הברית מבינה כעת את הקושי ביישום כל תוכנית מדינית באזור ללא שיתוף הרשות הלאומית הפלסטינית, בהיותה ישות מוכרת בינלאומית שנוצרה כתוצאה מהסכמים מדיניים, וזוכה להכרה ממספר מדינות אירופיות, בנוסף להיותה זרוע של אש"ף.

אל-עאבד מבהיר כי היעדר הרשות מכל הסדרים בגדה המערבית וברצועת עזה מקשה על השגת תוצאות המשרתות את החזון האמריקאי, כולל תוכניות נשיא ארה"ב דונלד טראמפ או כל גישות עתידיות הקשורות לאזור, וסביר להניח שמתקיימים דיאלוגים בין וושינגטון לרשות הפלסטינית, במיוחד לאור קיומם של גורמים אזוריים פעילים, ובראשם סעודיה, הדוחפים לשיתוף הרשות בכל מסלול רפורמי או מדיני.

הוא מציין כי מגעים אלה, אם הדיווחים העיתונאיים לגביהם נכונים, אינם בהכרח מעידים על שינוי מדיני מהותי, אלא עשויים להצטמצם לנושאים כלכליים ומנהליים מוגבלים, ומציין כי אין עד כה כל אישור רשמי פלסטיני או אמריקאי לגבי תוצאות מוחשיות של דיאלוגים אלה.

אל-עאבד שולל את יכולתו של הממשל האמריקאי הנוכחי לכפות כל מסלול מדיני אמיתי לאור קיומה של ממשלת בנימין נתניהו, המאמצת מדיניות נוקשה כלפי הגדה המערבית ורצועת עזה, ומתמודדת עם לחצים פנימיים הקשורים לבחירות הישראליות הקרובות, מה שהופך מתן ויתורים מדיניים לעניין קשה ביותר.

אל-עאבד מציין כי בתוך הממשל האמריקאי עצמו קיימים זרמים מרובים, חלקם אינם תומכים בשיתוף הרשות הפלסטינית בכל הסדר עתידי, אלא מאמצים עמדות תואמות או נוקשות יותר עם החזון הישראלי, ומצטט את הצהרות השגריר האמריקאי בישראל כדוגמה למגמה זו.

חששות מניסיון לנצל מגעים אלה מדינית

אל-עאבד מזהיר מפני קיומם של חששות מניסיון לנצל מגעים אלה מדינית כדי להציג מסלול משא ומתן ללא תוצאות ממשיות בשטח, מה שעלול לשמש לשיווק הנורמליזציה עם ישראל, וסבור כי הרשות הפלסטינית אינה צריכה ליפול ל"מלכודת הסמליות המדינית" ללא הבטחת תוצאות אמיתיות המשרתות את הסוגיה הפלסטינית.

אל-עאבד סבור כי מה שמתרחש, אם יוכח, אינו חורג מניהול מוגבל של המציאות הפלסטינית באמצעות תמיכה כלכלית והשארת הרשות במצב של "חיים מדיניים לא יציבים", ללא כל התקדמות מהותית במסלול המדיני, לאור המשך העמדה הישראלית המסרבת לכל הסדר, ואי אפשרות מתן ויתורים לאור הנסיבות הפנימיות של הבחירות בישראל.