הילרי קלינטון: תוכנית טראמפ לעזה היא האפשרות היחידה הזמינה למרות הסתייגויות בינלאומיות

הילרי קלינטון, מזכירת המדינה האמריקאית לשעבר, הדגישה כי הקהילה הבינלאומית עומדת בפני שיתוק דיפלומטי כתוצאה מדחיית פתרונות אפשריים בחיפוש אחר חלופות אידיאליות שאינן קיימות כיום. במאמר שפרסמה, הבהירה כי תוכניתו של הנשיא דונלד טראמפ, הכוללת 20 סעיפים בנוגע לרצועת עזה, נותרה המסגרת היחידה בעלת השפעה פוליטית ומשאבים מספקים ליישום בשטח.

קלינטון ציינה כי תוכנית זו, אף שייתכן שלא תזכה לקבלה רחבה מכל הצדדים הבינלאומיים, נתמכת בהחלטת מועצת הביטחון של האו"ם. היא גם הצביעה על השתלבותה עם מפת הדרכים שהוצגה על ידי ניקולאי מלאדנוב ו'מועצת השלום', שמטרתה לקשור את נושא השיקום לשינויים מהותיים בניהול הרצועה.

מזכירת המדינה לשעבר הזהירה כי היעדר מתמשך של מסלול מדיני ברור יוביל בהכרח להחמרת המשבר ההומניטרי בעזה ולהישארות השפעת חמאס באמצעות רשתות חלוקת הסיוע. היא סברה כי הישארות המצב הקיים משמעותה הקפאת השקעות והיעדר אופק אמיתי לשיקום, מה שמותיר את האזרחים בתנאי חיים קשים ללא סוף ברור.

קלינטון הדגישה כי תושבי רצועת עזה מבינים שתהליך בנייה אמיתי דורש בהכרח פירוז ומעבר לשלב מדיני חדש שאינו כולל את שלטון חמאס. היא סברה כי הצד הישראלי לא יבצע צעד של נסיגה מהאזורים שכבש בתוך הרצועה אלא אם כן יתממש שינוי ביטחוני וניהולי מקיף זה.

במסגרת ניתוחה את המצב הבינלאומי, תיארה קלינטון את ירידת העניין בנושא עזה בחודשים האחרונים כ'טעות אסטרטגית' שעלולה לאיים על יציבות האזור כולו. היא הדגישה כי הקיפאון הנוכחי משרת רק את הכוחות הקיצוניים, בעוד שהוא מחליש את הכוחות המתונים והופך את ההגעה להסדרים מדיניים בעתיד לעניין קשה ומורכב ביותר.

קלינטון הודתה בקיומם של ספקות והסתייגויות לגיטימיות בקרב ממשלות רבות לגבי סעיפי התוכנית, במיוחד בכל הנוגע לרצף הצעדים המדיניים ולירידה באמון בתפקיד ההנהגה האמריקאי. עם זאת, היא קראה לממשלות אלו להתגבר על הספקות ולהצטרף ליוזמה המוצעת במקום להמתין באופן פסיבי ליוזמות שאולי לעולם לא יגיעו.

היא גם ציינה כי הפלסטינים והישראלים כאחד מחפשים מוצא ממערבולת המשברים המתמשכים, כאשר תושבי עזה שואפים ליציבות בעוד הישראלים דורשים סיום האיומים הצבאיים. היא סברה כי כל שינוי אמיתי בעזה הוא השער ההכרחי לאיחוד מחדש של הפלסטינים תחת הנהגה מדינית בעלת יעילות ואמינות בינלאומית.

קלינטון סיימה את חזונה בהדגשה כי האחריות מוטלת כעת על המדינות הערביות ואירופה להפעיל לחץ משותף שיבטיח את קידום התהליך המדיני. היא הבהירה כי לעיכוב בקבלת החלטות מכריעות יש מחיר הומניטרי ומדיני יקר, והדגישה כי עמדה ניטרלית בצל קיפאון זה תורמת להעצמת הכוחות הרדיקליים ביותר.

הקהילה הבינלאומית אינה עומדת בפני בחירה בין תוכנית אידיאלית לתוכנית גרועה, אלא בין שיפור מסגרת קיימת למרות חסרונותיה, לבין השארת הזירה לכוחות קיצוניים יותר.