שאלות הולכות וגוברות בחוגים הפוליטיים לגבי כדאיות ההצעה להקים קרן בינלאומית לשיקום איראן, סעיף שנראה לכאורה כאמצעי לפתות את טהראן לוותר על שאיפותיה הגרעיניות. משקיפים רואים כי מגמה זו נועדה להחליף את שפת הכוח הצבאי בדיפלומטיה כלכלית, באמצעות שילוב המשטר האיראני במערכת העולמית תחת פיתוי הפיתוח והשגשוג.
הרעיון של הכנסת איראן לתחום הכלכלי עשוי להיות הקדמה לשינויים מבניים במדיניות החוץ שלה, שכן ההנחה היא שהפתיחות הכלכלית מציבה כל משטר על מסלול של שינוי בלתי נמנע. עם זאת, הצעה זו בולטת כאחד מביטויי הדוקטרינה הפרגמטית השואפת לצאת ממבוי סתום של שחיקה צבאית שבה היו מעורבות המעצמות הגדולות, במיוחד לאחר גילוי הקושי להביא את איראן לנקודת כניעה מוחלטת.
הדלפות מחוגי קבלת ההחלטות בוושינגטון מצביעות על כך שמדינות המפרץ מועמדות להיות המממנות העיקריות של קרן זו, מה שמעלה שורה של התנגדויות הגיוניות ואסטרטגיות. תרומה מפרצית לשיקום איראן עשויה להתפרש בהקשר הפוליטי כהכרה בניצחון טהראן והפיכתה לכוח דומיננטי וסוכן אזורי, תרחיש שבירות האזור דוחות מכל וכל.
מבחינה כלכלית, מדינות המפרץ ספגו הפסדים של מיליארדי דולרים כתוצאה מהמתחים הצבאיים הישירים שפגעו במתקניהן החיוניים, בנוסף לפגיעה בענפי התיירות ושרשרות האספקה העולמיות. במקום לשלם את חשבון השיקום, מדינות אלו רואות שההיגיון הבריא מחייב אותן לקבל פיצויים הוגנים מאיראן על הנזקים שנגרמו לתשתיותיהן ולכלכלתן הלאומית במהלך שנות הסכסוך.
הנזקים האיראניים אינם מוגבלים להיבטים ישירים, אלא מתרחבים וכוללים את ההרס שפקד מדינות כמו סוריה, תימן ועיראק, מה שהשפיע לרעה על היציבות האזורית כולה. מדינות המפרץ אינן רואות עצמן מחויבות לתקן את הנזקים שנגרמו על ידי פעולות צבאיות ישראליות או אמריקאיות בתוך איראן, במיוחד מכיוון שלא היו צד להתייעצות בהחלטה להצית מלחמות אלו.
חוגי המפרץ מעלים שאלות לגיטימיות לגבי הערבויות שיבטיחו שכספי השיקום לא ישמשו למימון פעילויות ביטחוניות וצבאיות או לתמיכה בזרועות חמושות באזור. בהיעדר חוקי השקעה מודרניים ושקופים באיראן, השקעה בכלכלתה נותרה סיכון בלתי מחושב, וחסרה את מינימום האטרקטיביות ההשקעתית שמחפשות קרנות ריבוניות.
הניסיון לכפות את חשבון השיקום על השכנים מייצג סוג של 'עיוורון אסטרטגי' המתעלם מכך שמדינות המפרץ היו מסוגלות להתמודד עם איראן מסחרית לפני פרוץ העימותים. תנועת השיט דרך מצרי הורמוז התנהלה באופן טבעי, והאזור לא היה זקוק לעסקאות גדולות שיכפו עליו נטל כלכלי בתמורה להחזרת מצב שכבר היה קיים.
העמימות נותרה השלטת לגבי הסעיפים הסודיים שעשויים להיכלל בכל הסכם לסיום המלחמה, והאם קיימות הבנות שלא פורסמו לציבור הרחב לגבי היקף התרומות הכספיות הנדרשות. הפרטים הנוגעים לקרן עדיין נשמרים בסוד, במיוחד בכל הנוגע לתמורה הפוליטית או הביטחונית שתקבלנה המדינות הערביות בתמורה למעורבותן בפרויקט זה.
אנליסטים רואים כי הסכמה מפרצית לתרום לקרן, אם תתרחש, תהיה תוצאה של בחירה בין אפשרויות שכולן רעות, כמו האיום בהסרת הכיסוי הביטחוני האמריקאי מהאזור. כמו כן, קיימים חששות מהטלת אגרות מעבר יקרות בנתיבי מים בינלאומיים במקרה שהמעצמות הגדולות לא יוכלו לאבטח את השיט בכוח צבאי, מה שיציב את מדינות האזור תחת לחץ של סחיטה כלכלית.
מנגד, המעורבות בקרן עשויה להיות מותנית בערבויות בינלאומיות מחמירות הכוללות פירוק הזרועות הצבאיות האיראניות בבירות הערביות ומחויבות מלאה למדיניות שכנות טובה. ערבויות אלו חייבות להיות מנוסחות במסגרת אמנות מחייבות בחסות מועצת הביטחון של האו"ם כדי להבטיח שטראן לא תחזור למנהגיה הקודמים ברגע שכלכלתה תתאושש.
ההימור שהכלכלה תשנה את האידיאולוגיה של המשטר האיראני הוא הימור רצוף סיכונים, במיוחד מכיוון שהניסיון ההיסטורי הוכיח את יכולתם של משטרים אידיאולוגיים לנצל פתיחות כדי לחזק את אחיזתם. לכן, כל תרומה כספית מפרצית חייבת להיות מלווה בוויתורים איראניים מוחשיים בשטח, ולא רק בהבטחות בעל פה במסדרונות הכנסים הבינלאומיים.
בנוסף, מדינות המפרץ, המובילות פרויקטים פיתוחיים עצומים בתוך גבולותיהן, רואות כי סדרי העדיפויות של ההוצאות חייבים להישאר מכוונים לשרת את חזונותיהן הלאומיים השאפתניים. אין זה הגיוני לרוקן עודפים כספיים בבניית כלכלת מדינה שהייתה, ועדיין, מהווה את האתגר הביטחוני הגדול ביותר ליציבות האזור ולשגשוגו העתידי.
לסיכום, תיק שיקום איראן נותר מבחן אמיתי ליכולתן של מדינות האזור לכפות את תנאיהן בהסדרים האזוריים של תקופת שלאחר המלחמה. העניין אינו רק מספרים בקרן השקעות, אלא ניסוח מחדש של מאזני הכוחות, וקביעת זהותו של הגורם שישא בעלות הכאוס שפקד את המזרח התיכון במשך שנים ארוכות.
העמדה המפרצית המאוחדת כלפי סוגיה זו תהיה מכרעת במניעת הפיכת האזור לכספומט ליישוב סכסוכי המעצמות הגדולות. פיתוח אמיתי מתחיל בהפסקת הפגיעה ובכיבוד הריבונות, ולא באמצעות עסקאות כספיות שעשויות להעניק לתוקף פרס על הרפתקאותיו הצבאיות שכולם שילמו עליהן מחיר יקר.
מימון קרן שיקום איראן יאשר את נרטיב ניצחונה במלחמה והפיכתה לכוח דומיננטי באזור, מה שמהווה סכנה אסטרטגית למדינות השכנות.
שתף את דעתך
קרן שיקום איראן: האם מדינות המפרץ ישאו בעלות ההרפתקאות של וושינגטון?