"תקן היד האחת".. יוזמה של המהנדס שאדי שרי להחזרת האמון לענף הבנייה בפלסטין

רמאללה- מיוחד ל"אל-קודס"- בשוק שגדוש בחומרי בנייה ובו המוצרים דומים עד כדי התמזגות, השאלה שרבים מהמהנדסים והצרכנים כאחד שואלים הופכת לדחופה יותר: כיצד ניתן לבטוח במה שבונים בו את הבית או הפרויקט, אם אותו חומר מגיע מעשרות ערוצים, עם שמות דומים, איכויות שונות, ואסמכתאות לא ברורות?

שאלה זו לא נשארה בגדר דיון תיאורטי עבור המהנדס הפלסטיני הצעיר שאדי שרי מקלקיליה, המתגורר בעיר רמאללה. הוא בחר להפוך את ניסיונו האקדמי והמקצועי לפרויקט רעיוני ויישומי המנסה לכייל מחדש את היחסים בין המוצר לשוק, ובין הספק לצרכן, באמצעות מה שכינה יוזמת "תקן היד האחת".

בין ידע והבנה ניהולית של השווקים

המהנדס שאדי שרי, העובד בענף הבנייה והתשתיות, לא הסתפק במסלול ההנדסי המסורתי. מאז שסיים את לימודיו בהנדסת מכונות באוניברסיטת א-נג'אח הלאומית בשנת 2009, ולאחר מכן קיבל תואר שני במנהל עסקים מאוניברסיטת ביר זית בשנת 2022, הוא צבר מסלול המשלב ידע טכני והבנה ניהולית של השווקים. כיום הוא ממשיך את לימודיו לתואר דוקטור בניהול אסטרטגי באוניברסיטת סביליה בספרד, בניסיון לקשר חשיבה הנדסית עם היגיון ניהול מערכות ושווקים.

צבירת ניסיון

במשך למעלה מעשור וחצי, עבד שרי בתכנון מערכות מכניות למבנים, ניהול ביצוען ופיקוח עליהן, במסגרת פרויקטים שתוארו כרגישים וגדולים בפלסטין. אך מה שאפיין את נוכחותו לא היה רק באתרי העבודה, אלא גם באולמות ההדרכה ובפלטפורמות החינוכיות, שם הפך לשם מוכר בתחום ההדרכה ההנדסית בפלסטין ובעולם הערבי.

הוא העביר קורסים מתקדמים בתכנון הנדסי ובמערכות מכניות למבנים למאות מהנדסים וסטודנטים, באמצעות לשכת המהנדסים, מספר אוניברסיטאות פלסטיניות, ומרכזים מקצועיים מתמחים.

עם הזמן, נוכחותו של שאדי, כפי שהוא מאשר בשיחה עם "ے", הפכה למעין "מקור מודעות" בענף הבנייה, במיוחד עם העלייה במספר העוקבים שלו בפלטפורמות המדיה החברתית, שם הוא מציג תוכן הנדסי פשוט המסביר טעויות נפוצות בבנייה, מבקר פרקטיקות שגויות, ומכוון לשימוש נכון בחומרים מבחינת בחירה, יישום וביצוע.

הדאגה מהשוק הלא מוסדר

אך מאחורי נוכחות דיגיטלית זו, הייתה דאגה שחזרה על עצמה בשיחותיו: השוק הלא מוסדר, ריבוי מקורות למוצר אחד, והיעדר אסמכתא ברורה שאליה יכול הצרכן או המהנדס לפנות במקרה של ספק או מחלוקת.

שרי אומר, בליבת הרעיון שפיתח מאוחר יותר, "הבעיה בשווקים קטנים או לא מאורגנים אינה טמונה במחסור בחומרים, אלא בריבוי מה שדומה להם ללא יכולת להבחין ביניהם".

שרי מדגיש כי מוצר אחד עשוי להיות מוצע על ידי יותר מיבואן או מפיץ אחד, אך ללא תקן ברור המבטיח יציבות איכות או אחידות מפרט. וכאן מתחילה הבעיה.

לידת יוזמת "תקן היד האחת"

ממציאות זו, נולדה יוזמת ורעיון "תקן היד האחת" בתחילת שנת 2026, לא כרעיון תיאורטי, אלא כתגובה ישירה לליקוי שהוא רואה יום יום בשוק, וזהו ליקוי שאינו קשור רק למחירים או לתחרות, אלא לשאלת האמון עצמה.

שרי אומר: "הרעיון מבוסס על עיקרון פשוט בצורתו, אך עמוק בהשפעתו: שלכל מוצר תהיה גורם אחד ברור ומוסמך לאספקה או הפצה, כך שניתן יהיה לעקוב אחר מקורו בדיוק, לתת דין וחשבון לגורם האחראי עליו, ולהבטיח את עמידתו במפרטים הטכניים המוסכמים".

במובן זה, לדברי שרי, המוצר הופך ממוצר בעל מסלול לא ידוע לפריט שניתן לעקוב אחריו ולאמת אותו בכל שלב משלבי הגעתו לשוק.

בשווקים המסורתיים

בשווקים המסורתיים, מסביר שרי, ריבוי ספקים אמור לחזק את התחרות ולהוריד מחירים, אך במציאות, במיוחד בסביבות לא מוסדרות, ריבוי זה הופך למקור בלבול. במקום תחרות בין מוצרים שונים, נוצרת תחרות בין גרסאות מרובות של אותו מוצר, חלקן מקוריות, חלקן מזויפות, וחלקן אינן כפופות לשום פיקוח אמיתי.

התוצאה, לפי טענה זו, שמציג שרי, אינה רק הפרעה במחירים, אלא אובדן הדרגתי של אמון. הצרכן אינו מסוגל עוד להבחין, והסוחר הרציני מוצא את עצמו בשוק שבו המוניטין מתערבב במקריות, והאיכות בטענות שווא.

מכאן, "תקן היד האחת" אינו מציג את עצמו כקריאה למונופול, אלא כניסיון להגדיר מחדש את התחרות. התחרות האמיתית, כפי שרואה אותה שרי, צריכה להיות בין מוצרים שונים עם אסמכתאות ברורות, ולא בין עותקים דומים ללא מקור ברור, והבהירות כאן היא הבסיס לשוק בריא, ולא צמצום מספר השחקנים בו.

היוזמה בהקשר הפלסטיני

בהקשר הפלסטיני במיוחד, התמונה מסתבכת עוד יותר. השוק מתמודד עם אתגרים מרובים, מחולשת הפיקוח לעיתים, ועד למורכבות הייבוא, ועד לשוני בסטנדרטים בין מוצר למוצר. זה מה שהופך את הצורך במסגרת רגולטורית או רעיונית חדשה לדחוף יותר, במיוחד בענף חיוני כמו הבנייה, שבו טעות בחומר אינה משפיעה רק על השוק, אלא על בטיחות האדם והתשתיות, מדגיש שרי.

הרעיון, כפי שמבהיר שרי, יכול לתרום לבנייה מחדש של מספר מושגי יסוד בשוק: הגנת הצרכן ממוצרים לא אמינים, חיזוק אמון השוק במותגים, העצמת ספקים רציניים להגן על השקעותיהם, והעלאת רמת השקיפות בשרשרות האספקה שלעיתים קרובות אינן נראות לצרכן הסופי.

לדברי שרי, ההשפעה העמוקה ביותר, אולי, היא פסיכולוגית וכלכלית כאחד. כאשר הצרכן יודע שהמוצר שבו הוא משתמש קשור לגורם אחד ברור, החלטת הרכישה הופכת ליציבה יותר, הסוחר הופך למחויב יותר, והשוק פחות חשוף לכאוס.

מנגד, מודל זה, לדברי שרי, מעניק לסוחר המחויב יתרון תחרותי אמיתי, מכיוון שהוא מקשר את שמו ישירות לאיכות המוצר שהוא מציע, ומונע מניפולציה בזהות המסחרית או ניצול מוניטין באמצעות ערוצים לא רשמיים. כאן המוניטין הופך ממרכיב שברירי לנכס כלכלי שניתן להגן עליו.

ניסוח מחדש של מושגים

למרות ש"תקן היד האחת" עדיין בשלבי גיבוש כרעיון ישים, הוא מעלה שאלה רחבה יותר מהיקפו הישיר: האם די בארגון חוקים כדי להסדיר את השווקים, או שנדרש ניסוח מחדש של המושגים השולטים ביחסים בין המוצר לצרכן?

שרי מדגיש כי הצעה זו אינה מציגה את עצמה כפתרון סופי, אלא כפתח לדיון רחב יותר על אופן בניית שוק ברור יותר, בטוח יותר, ומסוגל יותר להגן על הצרכן. שוק שבו האמון אינו מבוסס על השם בלבד, אלא על מערכת שניתן לעקוב אחריה, לבדוק אותה ולתת עליה דין וחשבון.

בין הנדסה, ניהול, הדרכה ותוכן מודעות, פרויקט רעיוני זה נע במרחב המשלב ידע טכני ודאגה ציבורית, ובלבו רעיון פשוט אך מהותי: שהחומר, בבנייה כמו בשוק, חייב תמיד להיות ממוקם במקומו הנכון, עם המפרט הנכון, ובדרך הנכונה, מדגיש המהנדס הפלסטיני שאדי שרי.