השוואה מקיפה בין גישות טראמפ ואובמה לטיפול בתיק האיראני: מעסקאות גרעין לקרנות פיתוח

הניגוד החד בין הממשל האמריקאי הנוכחי לבין גישת הנשיא לשעבר ברק אובמה בניהול הסכסוך עם טהראן בולט לעין, כאשר דונלד טראמפ מקדם את מזכרו האחרון כהישג העולה על הסכם 2015. משקיפים רואים כי ההשוואה בין שני המסמכים חושפת הבדל מהותי בפילוסופיית המשא ומתן, כאשר וושינגטון עברה מהסכמים בינלאומיים רב-צדדיים להבנות דו-צדדיות ישירות.

מזכר ההבנות עליו חתם טראמפ נחשב למסגרת עבודה ראשונית בלבד, שאינה עולה על עמוד וחצי, וכוללת 14 נקודות מפתח שמטרתן לפתוח את הדלת למשא ומתן למשך חודשיים. לעומת זאת, (תוכנית הפעולה המקיפה המשותפת) עליה חתם אובמה הייתה מסמך טכני ומשפטי מורכב שחרג מ-160 עמודים, והציבה מגבלות זמן ומבנה מדויקות על תוכנית הגרעין האיראנית.

בנוגע לתוכנית הגרעין, טראמפ טוען כי טהראן לא התחייבה בעבר שלא להחזיק בנשק גרעיני, מידע הסותר את נוסח הסכם 2015 שכלל התחייבויות מפורשות בעניין זה. חזונו הנוכחי של טראמפ מתבסס על מסלול דיון כללי למשך 60 יום, ללא הגדרת מגבלות טכניות מיידיות על שיעורי העשרת אורניום או מספר צנטריפוגות.

הדיווחים מצביעים על כך שהמזכר הנוכחי רומז על נכונותה של איראן לטפל במשבר מלאי האורניום המועשר שלה באמצעות מנגנון 'הפחתת ריכוז' באתרי הגרעין שלה. עם זאת, הליך זה נותר תלוי ועומד בהמתנה להסכם סופי, בניגוד להסכם אובמה שהטיל פיקוח בינלאומי קפדני ומיידי על ידי הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית.

תיק הסנקציות הכלכליות מהווה את נקודת המחלוקת הבולטת ביותר בין שתי הגישות, כאשר טראמפ הציע תמריצים מיידיים לטהראן בכך שאפשר לה לחדש את ייצוא הנפט לפני השגת הסכם סופי. גישה זו מהווה היפוך של מדיניות אובמה, שהתנתה את אימות יישום התחייבויותיה הגרעיניות של איראן לפני תחילת כל הקלה הדרגתית בסנקציות שהוטלו.

תוכניתו של טראמפ כוללת סעיף שנוי במחלוקת הקורא להקמת קרן פיתוח כלכלית לאיראן בסך של עד 300 מיליארד דולר, בהשתתפות בעלות בריתה של וושינגטון באזור המזרח התיכון. הצעה זו עוררה ביקורת רחבה בקרב חוגי המפלגה הרפובליקנית, כאשר חלק ראו בה ויתור כספי העולה בהרבה על מה שהציע ממשל אובמה בעבר.

בחזרה להיסטוריה הקרובה, טראמפ מתח ביקורת חריפה על החזרת אובמה של 1.7 מיליארד דולר מנכסים איראניים מוקפאים, ותיאר זאת כעסקה קטסטרופלית. אך הנתונים הנוכחיים מצביעים על כך שהממשל הנוכחי עשוי לשחרר סכומים העולים על כך פי כמה וכמה במסגרת שאיפתו לסיים את מצב המתיחות הצבאית באזור.

המזכר הנוכחי שונה מקודמו בכך שהוא כולל תיקים לא גרעיניים, ובראשם ביטחון השיט במצר הורמוז, שנפגע קשות בארבעת החודשים האחרונים. אובמה התכוון להפריד את התיק הגרעיני מהסוגיות האזוריות כדי להבטיח את הצלחת המשא ומתן, בעוד טראמפ רואה צורך לשלב את כל התיקים בסל אחד.

טהראן מתעקשת במשא ומתן המתנהל על השגת תפקיד ניהולי וריבוני במצר הורמוז, דרישה שלא הייתה על הפרק לפני פרוץ העימותים הצבאיים האחרונים בפברואר. דרישה זו מהווה אתגר גדול למשא ומתן האמריקאי, שכן קבלה שלה עלולה לשנות את מאזן הכוחות הימיים באחד ממעברי האנרגיה החשובים בעולם.

המלחמה שפתחו ארצות הברית וישראל ב-28 בפברואר הותירה חותם עמוק על מבנה המשא ומתן הנוכחי, והפכה את סיום הפעולות הצבאיות לעדיפות עליונה. מזכר ההבנות נועד להפוך את השקט השברירי הזה להסדר בר קיימא, למרות המכשולים הגדולים שעדיין עומדים בדרך להשגת הסכם סופי ומקיף.

במישור הדיפלומטי, טראמפ העדיף לדחוק לשוליים את המעצמות הבינלאומיות הגדולות כמו רוסיה, סין והאיחוד האירופי, והתמקד בערוץ תקשורת ישיר ודו-צדדי עם ההנהגה האיראנית. מסלול זה מעניק לוושינגטון גמישות רבה יותר בתמרון, אך מחליש את הכיסוי הבינלאומי לכל הסכם שיושג בסופו של דבר.

מזכר ההבנות הנוכחי חסר את מנגנוני הפיקוח הקפדניים שאפיינו את הסכם 2015, שכן המסמך לא התייחס בבירור לחזרת פקחים בינלאומיים למתקנים רגישים. מבקרים רואים כי עמימות זו עלולה להעניק לטהראן הזדמנות לתמרן ולפתח את יכולותיה הרחק מעיני הפיקוח הבינלאומי במהלך תקופת שישים הימים שנקבעה.

ממשל טראמפ מתמודד עם לחצים פנימיים מצד ניצים הרואים בעסקאות הכלכליות המוצעות חבל הצלה למשטר האיראני המותש כלכלית. לעומת זאת, הממשל מהמר כי הפתיחות הכלכלית תוביל בהכרח להרגעת השאיפות הצבאיות האיראניות ולהבטחת יציבות מחירי האנרגיה העולמיים שנפגעו מהמלחמה.

השאלה המהותית נותרה לגבי יכולת הצדדים להפוך את המזכר המקוצר הזה להסכם מחייב ומפורט שיענה על שאיפות כל הצדדים המעורבים. עם התקרבות סיום תקופת שישים הימים, העיניים נשואות לבירה וושינגטון כדי לדעת אם טראמפ אכן יצליח לחתום על 'העסקה הטובה ביותר' שהבטיח לבוחריו.

בעוד הסכם אובמה התמקד בהגבלת פעילויות גרעיניות בסטנדרטים מחמירים, מזכר טראמפ פותח את הדלת לזרמי כספים עצומים בתמורה למסלול כללי לבלימת חימוש.