הערכה כלכלית: מזכר ההבנות האמריקאי-איראני מעניק לטהראן רווחים אסטרטגיים גורפים

הערכה כלכלית עדכנית שנערכה על ידי צוות מומחים לענייני המזרח התיכון הראתה כי מזכר ההבנות שנחתם לאחרונה בין ארצות הברית לאיראן נוטה באופן משמעותי לטובת טהראן. הדו"ח ציין כי המסמך בן 14 הסעיפים מעניק לאיראן יתרון ברור ב-9 סעיפים מרכזיים, בעוד שוושינגטון השיגה רווחים מפורשים רק בשני סעיפים, כאשר שלושה סעיפים נותרו במסגרת ניטרליות פרוצדורלית.

האנליסטים ראו בסעיף הראשון, הנוגע להפסקת הפעולות הצבאיות בכל החזיתות, כולל בזירה הלבנונית, ניצחון פוליטי עבור איראן. התחייבות זו מטילה על ארצות הברית אחריות ישירה להכיל את בעלת בריתה ישראל ולמנוע ממנה לתקוף, ובכך מספקת כיסוי ביטחוני לבעלות בריתה של טהראן באזור תחת מטריית ההסכם הבינלאומי החדש.

בנוגע לכבוד הריבונות והשלמות הטריטוריאלית, ההערכה הבהירה כי סעיף זה מגביל את הצד האמריקאי יותר מאשר את מקבילו האיראני. מבחינה מעשית, לטהראן אין את היכולת הטכנית או הצבאית לתקוף שטחים אמריקאיים, מה שהופך את התחייבות וושינגטון לאי-התערבות או אי-תקיפה לויתור ביטחוני מהותי המשרת את יציבות המשטר האיראני.

המקורות התעכבו גם על סעיף 4, המחייב את ארצות הברית להסיר את המצור הימי במלואו ולסגת מכוחותיה מסביבת איראן בתוך פרק זמן מוגדר של 30 יום. מומחים סבורים כי עמימות המונח 'סביבת איראן' עשויה להעניק לטהראן הזדמנות לדרוש נסיגות רחבות יותר, ובכך לצמצם את ההשפעה הצבאית האמריקאית בנתיבי המים החיוניים באזור.

בנוגע לניווט במצר הורמוז, ההערכה קבעה כי הנוסח הנוכחי משרת את האג'נדה האיראנית, שכן טהראן מתחייבת להבטיח מעבר בטוח למשך 60 יום בלבד ללא עמלות. מסגרת זמן קצרה זו פותחת את הדלת למשא ומתן עתידי עם מדינות המפרץ ועומאן, ובכך מחזקת את עמדת המיקוח של איראן בניהול אחד מנתיבי המים החשובים בעולם.

סעיף 6, הנוגע לשיקום, מהווה אבן יסוד ברווחים הכלכליים של טהראן, שכן הוא קובע תוכנית פיתוח במימון של לא פחות מ-300 מיליארד דולר. למרות שמקורות המימון ומנגנוניו ייקבעו בהסכם הסופי, עצם אישור סכום עתק זה מהווה הכרה בינלאומית בצורך לתמוך בכלכלה האיראנית המותשת משנים של בידוד.

בהקשר קשור, הדו"ח הדגיש את חשיבות סעיף 7, הקובע את סיום כל צורות הסנקציות האמריקאיות, כולל אלו שהוטלו על ידי הקונגרס או האו"ם. התחייבות מקיפה זו להסרה הדרגתית של הסנקציות הראשוניות והמשניות מהווה מענה לדרישותיה ההיסטוריות של טהראן, ופותחת את הדרך לחזרתה המלאה למערכת הפיננסית והמסחרית העולמית.

מצד שני, סעיף 8 בלט כאחד הרווחים הבודדים של וושינגטון, שבו איראן אישרה כי אינה שואפת לפתח או להחזיק בנשק גרעיני. עם זאת, ההערכה ציינה כי מנגנוני היישום עדיין חסרים פרטים מדויקים, כאשר סוגיות גרעיניות מהותיות נדחות לסבבי משא ומתן עוקבים, מה שעשוי להפחית את הערך האמיתי של התחייבות אמריקאית זו.

בנוגע למצב הנוכחי של תוכנית הגרעין, הדו"ח קבע כי סעיף 9 משרת את איראן מכיוון שהוא מונע מוושינגטון להטיל סנקציות חדשות או לחזק את נוכחותה הצבאית בתמורה להקפאת הפעילויות הגרעיניות ברמתן הנוכחית. איזון זה מונע הסלמה אמריקאית מבלי לכפות פירוק אמיתי של התשתית הגרעינית שאיראן פיתחה בשנים האחרונות.

מזכר ההבנות כלל גם פטורים מיידיים ליצוא נפט ופטרוכימיקלים איראניים, מה שתואר על ידי אנליסטים כרווח חיוני ומהיר עבור טהראן. פטורים אלו אינם מוגבלים למכירת נפט גולמי בלבד, אלא מתרחבים לכלול שירותי בנקאות, ביטוח ותחבורה, ובכך מבטיחים זרימת מטבע חוץ לקופת המדינה האיראנית באופן חוקי וסדיר.

בנוגע לנכסים מוקפאים, ההסכם העניק לטהראן זכות מלאה לגשת לכספיה המוגבלים בחו"ל ולהשתמש בהם לתשלום התחייבויותיה או להעבירם בחופשיות. סעיף זה מסיים שנים של מאבק משפטי ופיננסי סביב הכספים האיראניים המוחזקים בבנקים בינלאומיים, ומחזיר לטהראן שליטה מלאה על משאביה הפיננסיים המושבתים.

הסעיפים הנוגעים למנגנוני היישום ולמסלול המשא ומתן הסופי בשוויץ סווגו כצעדים פרוצדורליים ניטרליים שמטרתם לארגן את תהליך המעבר. עם זאת, הסעיף האחרון, הקובע את אימוץ ההסכם בהחלטה מחייבת של מועצת הביטחון של האו"ם, מהווה ערובה משפטית גדולה עבור איראן, שמטרתה למנוע הישנות של תרחיש הנסיגה האמריקאית החד-צדדית שהתרחש בשנת 2018.

ההערכה הגיעה למסקנה כי רווחים אלו, למרות גודלם על הנייר, עדיין קשורים ליכולתה של המדינה האיראנית להפוך אותם למציאות מוחשית שתטפל במשברים הפנימיים. מקורות יודעי דבר אישרו כי סבב המשא ומתן הבא בשוויץ יהיה מכריע בהפיכת הבנות אלו להסכם סופי ומקיף שיסיים עשורים של מתיחות בין הצדדים.

ההסכם האמריקאי-איראני נוטה באופן גורף לטובת טהראן, כאשר רוב סעיפי מזכר ההבנות מעניקים לאיראן רווחים פוליטיים, כלכליים וביטחוניים גדולים יותר מאשר לארצות הברית.