משבר כספי הסליקה חונק את הכלכלה הפלסטינית: תרחישי עמידות ואתגרי קריסה פיננסית

הרשות הפלסטינית נאבקת כיום באחד המשברים הפיננסיים המורכבים ביותר מאז הקמתה, וזאת בשל המדיניות הישראלית השיטתית של עיכוב וקיזוז חלקים נרחבים מכספי הסליקה. כספים אלו, המהווים את עמוד השדרה של התקציב הכללי, הפכו לכלי לחץ פוליטי וכלכלי המשפיע ישירות על יכולתה של הממשלה ברמאללה לנהל את ענייני האזרחים.

כספי הסליקה, שהם המסים והמכסים שישראל גובה עבור הפלסטינים בהתאם להסכמים כלכליים בינלאומיים, מהווים את מקור הנזילות העיקרי בשיעור העולה על מחצית מההכנסות הכלליות. עם המשך העצירה המלאה או החלקית של העברת סכומים אלו, נכנסו המוסדות הרשמיים למצב של חוסר יכולת לשלם משכורות מלאות לעובדי המגזר הציבורי במשך חודשים ארוכים.

המשבר אינו עוצר בגבולות המשכורות בלבד, אלא מתרחב וכולל התכווצות חדה בפעילות הכלכלית הכללית בגדה המערבית, במקביל לירידה בסיוע החיצוני. מציאות זו דחפה את הממשלה הפלסטינית לאמץ מדיניות צנע קשה, ולשלם חלקים מהתשלומים הכספיים לעובדים כדי לשמור על מינימום קיום של המוסדות.

מקורות כלכליים דיווחו כי האפשרויות העומדות בפני מקבלי ההחלטות הפלסטינים החלו להיעלם בהדרגה לאחר מיצוי כלי ההלוואות מהבנקים המקומיים. כמו כן, הצטברות הפיגורים הכספיים לטובת המגזר הפרטי והספקים מאיימת בהפסקת שירותים חיוניים בתחומי הבריאות, האנרגיה והקבלנות.

מומחים סבורים כי השאלה המהותית כיום אינה נוגעת לסיבות המשבר הידועות מראש, אלא לטווח הזמן שבו הרשות יכולה לעמוד לפני הגעה לשלב של קריסה מוחלטת. הממשלה מיצתה את יכולתה לתמרן פיננסית באמצעות דחיית התחייבויות, והכלכלה המקומית אינה מסוגלת לייצר משאבים חלופיים שיפצו על האובדן הגדול בנזילות.

בנוסף למשבר כספי הסליקה, הכלכלה הפלסטינית סובלת ממכה קשה נוספת שהתבטאה באובדן עשרות אלפי עובדים את מקומות עבודתם בתוך הקו הירוק מאז אוקטובר 2023. קבוצה זו הזרימה מיליארדי דולרים מדי שנה לשווקים המקומיים, וירידת הכנסותיה הובילה להיחלשות כוח הקנייה ולעלייה חסרת תקדים בשיעורי העוני והאבטלה.

הנתונים מצביעים על כך שההוצאה הממשלתית השנתית, המהווה כשליש מהפעילות הכלכלית, נפגעה קשות, מה שהשתקף לרעה בתנועת הסחר הפנימי. קשר הדוק זה בין ההוצאה הציבורית וחיוניות השוק הופך כל הפרעה בזרימת כספי הסליקה לרעידת אדמה הפוגעת בכל המגזרים היצרניים והשירותיים.

בצל תמונה עגומה זו, עולים חששות רציניים לגבי יציבות המגזר הבנקאי הפלסטיני, שנחשף במידה רבה לחובות הממשלה וחובות העובדים. ההערכות מראות כי כשבעה מיליארד דולר של אשראי קשורים באופן ישיר או עקיף לממשלה, מה שהופך כל כשל ארוך טווח לאיום על היציבות הפיננסית.

במישור הבינלאומי, הממשלה הפלסטינית עושה מאמצים נמרצים לגייס תמיכה מתורמים, כאשר היא מסתמכת כיום על מענקים אירופיים מוגבלים ותמיכה מהבנק העולמי לניהול עניינים דחופים. עם זאת, תמיכה זו נשארת בגדר 'משככי כאבים' שאינם מטפלים בשורש הבעיה, שהוא השליטה הישראלית על המשאבים הפיננסיים הפלסטיניים.

הקריאות הפלסטיניות למדינות ערב התחדשו בדבר הצורך בהפעלת רשת הביטחון הפיננסית שאושרה בפסגות הערביות הקודמות ולא נכנסה לתוקף ממשי ובר קיימא. משקיפים סבורים כי מתן רשת זו הפך לצורך דחוף למניעת הפיכת המשבר הפיננסי לפיצוץ חברתי או ביטחוני שיהיה קשה לשלוט בו בשטחים הכבושים.

הקהילה הבינלאומית, מצדה, נדרשת ללחוץ על הצד הישראלי לשחרר את הכספים המעוכבים ללא תנאי, בהתאם להסכמים שנחתמו. שמירה על מוסדות המדינה הפלסטינית דורשת זרימה סדירה של משאבים, ולא מענקים עונתיים שאינם מכסים את המינימום של ההוצאות התפעוליות והשירותיות.

בינתיים, הממשלה הפלסטינית ממשיכה בניסיונותיה לרפורמה פיננסית ומינהלית כדי לבלום הוצאות ולהפחית את הגירעון, למרות התוצאות המוגבלות בהיעדר שליטה על המעברים והמשאבים. רפורמות אלו נועדו לשלוח מסרים מרגיעים לקהילה הבינלאומית ולתורמים שהרשות עושה כל שביכולתה בניהול המשאבים הזמינים.

עתיד המשבר נותר תלוי במידת התגובה הבינלאומית והלחצים שניתן להפעיל על ממשלת הכיבוש כדי לעצור את שוד הכספים. ללא השבת כספי הסליקה במלואם, הרשות הפלסטינית תמשיך להסתובב במעגל קסמים של משברים כלכליים המאיימים על יציבות האזור כולו.

לסיכום, העמידות הפלסטינית מול לחצים כלכליים אלו תלויה בלכידות החזית הפנימית ובמתן חלופות ערביות ובינלאומיות אמיתיות. המשך המצב הקיים מציב את הכלכלה הפלסטינית בפני אתגר קיומי, הדורש פתרונות פוליטיים יסודיים שיסיימו את התלות הכלכלית הכפויה שהוטלה על ידי פרוטוקול פריז לפני עשורים.

המשך עיכוב כספי הסליקה ללא מתן חלופות פיננסיות חיצוניות יקשה על דיבור על פתרון אמיתי למשבר, והקהילה הבינלאומית נדרשת לשאת באחריותה.