קריאות פוליטיות אחרונות מצביעות על כך שאזור המזרח התיכון עומד בפני שלב מעבר גדול, החורג במימדיו מהרגיעה הצבאית הזמנית בלבד. מקורות דיווחו כי הסכסוך המתמשך בין איראן לבין הברית האמריקאית-ישראלית יצר מציאות חדשה שתשנה את מאזן הכוחות לעשורים הבאים, במיוחד לאור המשך הגורמים השורשיים לסכסוך.
משקיפים סבורים כי ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, מוצא בוואקום האסטרטגי הנוכחי הזדמנות לברוח ממשבריו הפוליטיים הפנימיים. דחף אישי ופוליטי זה עלול להוביל לניסיונות מתמשכים לערער כל רגיעה, מה שהופך את הסיכויים לחזרה להסלמה לגבוהים מאוד בהיעדר הסדר כולל שישים קץ לגורמי המתיחות.
בגזרה הפנימית האיראנית, אנליסטים צופים כי טהראן תראה התלכדות לאומית חסרת תקדים בעקבות בלימת המתקפה הצבאית המשותפת. התלכדות זו תתחזק על ידי התאוששות כלכלית צפויה ותחושת גאווה לאומית, מה שעלול להוביל לחוזה חברתי חדש שימוסס את ההבדלים בין הזרמים השמרניים והרפורמיסטיים תחת מטריית הלגיטימציה שנרכשה.
באזור המפרץ, עלייתה של איראן כשחקן אזורי דומיננטי תכפה גיבוש מחדש כולל של מבנה הביטחון האזורי. הציפיות נוטות לכך שמדינות השכנות ייאלצו להגיע להבנות ישירות עם טהראן כדי להגן על התשתיות החיוניות שלהן, במיוחד לאחר ירידת האמון ביכולתה של וושינגטון לספק מטריית הגנה יעילה לאינטרסים של בעלות בריתה באזור.
שינוי זה מעלה שאלות מהותיות לגבי עתיד הבסיסים הצבאיים האמריקאים ונכסי המודיעין הישראליים באזור. עדיין לא ברור אם טהראן תקבל את עקרון הדו-קיום האזורי עם מדינות שעדיין מארחות נוכחות צבאית וביטחונית של כוחות שהיא רואה כעוינים לאינטרסים הלאומיים שלה.
לגבי מסלול הנורמליזציה, בולטת האפשרות לקריסת 'הסכמי אברהם' כאופציה מציאותית לאור התוצאות שהניב העימות האחרון. המלחמה הוכיחה כי הברית עם ישראל לא היוותה גורם מרתיע, אלא הפכה לנטל אסטרטגי שהפך את המדינות החתומות ליעדים פוטנציאליים לתגובות נקמניות, מה שעלול לדחוף אותן לבחון מחדש את יחסיהן הרשמיים.
וושינגטון עומדת היום בפני אתגר גדול בשיווק נרטיב חדש כדי להניע את גלגלי הנורמליזציה בעתיד, לאחר שהבטחות הביטחון איבדו את זוהרן. הנטייה הערבית להפחית את רמת היחסים עם תל אביב עשויה להפוך למאפיין הדומיננטי בשלב הבא, כאמצעי מניעה כדי להימנע ממעורבות בסכסוכים אזוריים שאינם משרתים את האינטרסים הלאומיים של מדינות אלו.
לבנון, מצדה, לא תהיה רחוקה משינויים אלו, כאשר צפוי שינוי דרמטי במאזן הכוחות הפוליטיים אם הכיבוש הישראלי ייאלץ לסגת. ההכרה באיראן ככוח אסטרטגי משפיע בזירה הלבנונית תהפוך לעובדה מוגמרת, מה שיחייב את הכוחות המקומיים והאזוריים להתמודד עם נתון חדש זה.
הערכות מצביעות על כך שמדינות ערב הקרובות לממשלת לבנון עשויות למהר להציע ויתורים פוליטיים כדי להבטיח את יציבות בעלות בריתן, ללא התניית פירוק נשק ההתנגדות. שינוי זה משקף הבנה גוברת כי הכוח הצבאי של חיזבאללה הפך לחלק בלתי נפרד ממשוואת ההרתעה האזורית שלא ניתן לעקוף בקלות.
בצד הפלסטיני, פלגי ההתנגדות נוטים לחזק את בריתם עם טהראן באופן עמוק ומתמשך יותר. נטייה זו נובעת ישירות מתחושת הנטישה של הפלסטינים מצד הקהילה הבינלאומית והמעצמות האזוריות הגדולות שלא הצליחו לעצור את מלחמת ההשמדה המתמשכת ברצועת עזה.
התקרבות זו עשויה להצביע על שינוי בכללי המשחק, כאשר איראן עשויה להתחיל לטפל בתיק עזה באותה דרך שבה היא מנהלת את חזית דרום לבנון. זה כולל את האפשרות לתגובה ישירה לכל תקיפות ישראליות עתידיות, מה שקושר את גורל הרצועה באופן אורגני לציר ההתנגדות האזורי.
תרחיש זה מציב את תנועת חמאס בפני אתגרים פוליטיים מורכבים ביחסיה עם בעלות בריתה המסורתיות באזור. הזדהות מלאה עם הציר האיראני עלולה להשפיע על יכולתן של מדינות כמו קטאר להמשיך למלא תפקיד מתווך או לארח מנהיגי התנועה, במיוחד תחת הלחצים האמריקאים הגוברים.
מצד שני, ישראל שואפת במרץ להפריד את הסוגיה הפלסטינית מסכסוכיה האזוריים עם איראן ולבנון, בניסיון להשתלט על הזירה הפלסטינית. אולם, המציאות בשטח והבריתות המתהוות מצביעות על כישלון אסטרטגיה זו, עם חפיפת החזיתות והפיכתן ליחידה אחת מול המדיניות הישראלית.
לסיכום, השאלות נותרו פתוחות לגבי מידת מחויבותה של ישראל לכל הסכמי הפסקת אש או נסיגה צבאית. ההיסטוריה הקרובה מצביעה על כך שאי כיבוד התחייבויות עלול להוביל מיד להתחדשות העימות הכולל, מה שמשאיר את האזור במצב כוננות מתמיד בציפייה למה שיניבו המהלכים הדיפלומטיים והצבאיים הבאים.
אזור המזרח התיכון עומד היום בפני שינויים גיאופוליטיים עמוקים וחסרי תקדים, כאשר הגורמים השורשיים לסכסוך נשארים קיימים למרות כל הפוגה זמנית.
שתף את דעתך
חמישה תרחישים המעצבים את פני המזרח התיכון לאחר העימות האיראני-ישראלי