העולם ממתין בכיליון עיניים.. האם הסכם בין וושינגטון לטהראן קרוב?

ד"ר ראאד אל-דבעי: ההסכם הפוטנציאלי לא יוכל לסיים את הגורמים העיקריים למחלוקת בין הצדדים, לאור המשך הפערים העמוקים בנוגע לתיקים אסטרטגיים מורכבים.. עריב אל-רנטאווי: הכללת לבנון בכל מזכר הבנות צפוי עשויה להוות הזדמנות חשובה לתמיכה ביציבות ולפתיחת הדלת לביסוס הפסקת אש.. ד"ר קוסאי חאמד: כל הסכם פוטנציאלי בין וושינגטון לטהראן יישאר, על פי הנתונים הנוכחיים, הסכם שברירי וכפוי שנכפה על ידי הנסיבות הפוליטיות והביטחוניות של שני הצדדים. ד"ר ג'מאל חרפוש: רצינות במשא ומתן אינה בהכרח מעידה על התקרבות להסכם סופי, והתיקים המהותיים עדיין מהווים מכשולים בפני כל הבנה מקיפה. סאמר ענבתאווי: הצלחת ההסכם הצפוי תישאר תלויה ביכולתה של ארצות הברית לחייב את ישראל ליישם את ההבנות הנוגעות ללבנון ולשאר הזירות האזוריות. ד"ר אוסאמה עבדאללה: השלב הנוכחי מייצג מבחן הדדי של כוונות יותר מאשר מסלול לקראת הסכם היסטורי, למרות רצינות המהלכים הפוליטיים הקיימים. רמאללה - מיוחד ל"אל-קודס" - מתרבים הסימנים הפוליטיים והתקשורתיים לגבי התקרבות וושינגטון וטהראן לגיבוש הבנה חדשה, בזמן שמה שמתרחש אינו מגיע עדיין לרמה של הסכם סופי ומקיף, אלא נכלל במסגרת מסלול משא ומתן מורכב שמטרתו לנהל את המתיחות ולהפחית את הסבירות להתפרצות אזורית. מספר סופרים, אנליסטים פוליטיים ופרופסורים באוניברסיטאות, בשיחות נפרדות עם "אל-קודס", מציינים כי מניעי שני הצדדים קשורים להכרה גוברת בעלות ההסלמה, לעומת הצורך בהסדרים שיבטיחו את יציבות השיט הבינלאומי ושוקי האנרגיה, כאשר תיקים מהותיים נותרים תלויים ועומדים, כולל תוכנית הגרעין, טילים בליסטיים, השפעה אזורית, והיחסים עם ישראל, בנוסף לסוגיות מצר הורמוז ובאב אל-מנדב והסנקציות הכלכליות. הם מציינים כי כל הבנה פוטנציאלית עשויה להתרחב ולכלול זירות אזוריות שונות, מה שמשקף את הקשר בין משברי המזרח התיכון ואת שזירתם מהמפרץ ועד הים האדום, דרך עזה ולבנון. יש הרואים בהכללת החזיתות האזוריות בכל הסכם פוטנציאלי שינוי בגישה הבינלאומית, המבוסס על הכרה באיראן ככוח אזורי משפיע שאין להתעלם מתפקידו, לעומת שאיפה אמריקאית לנהל את ההשפעה במקום עימות ישיר. אולם, מסלול זה, על פי הערכות אחרות, נותר שברירי ופתוח לאפשרות של נסיגה, לאור המשך הפערים בין העמדות האמריקאיות והאיראניות, והתערבות הגורם הישראלי במשוואות קבלת ההחלטות האזוריות. הסופרים, האנליסטים והפרופסורים באוניברסיטאות מסכימים כי ההסכם, אם יושג, לא יהווה פתרון סופי לסכסוך, אלא מעבר משלב העימות הפתוח לשלב חדש של שליטה על כללי העימות וניהול מאזני הכוחות. כמו כן, המשך מוקדי המתיחות בלבנון, סוריה, עזה והגדה המערבית משאיר את אפשרויות ההסלמה פתוחות, לאור שוני העמדות של הכוחות הבינלאומיים והאזוריים. מסלול רציני.. אבל פרופסור למדעי המדינה באוניברסיטת א-נג'אח הלאומית, ד"ר ראאד אל-דבעי, סבור כי הנתונים הפוליטיים הנוכחיים מצביעים על קיומו של מסלול רציני בין ארצות הברית לאיראן להשגת הסכם מסגרת שיסדיר את היחסים בין שני הצדדים ויגביל את אפשרויות ההסלמה, אך הוא אינו מגיע לרמה של הסדר סופי או סיום יסודי של הסכסוך הקיים ביניהם. אל-דבעי מסביר כי המגמה לכיוון סוג זה של הסכמים משקפת השתכנעות גוברת בוושינגטון ובטהראן כי המשך המתיחות והעימות הפתוח נושא עמו עלות אסטרטגית, ביטחונית וכלכלית גבוהה, העולה על עלות השגת הבנה זמנית המבטיחה ניהול המחלוקות במקום הכרעה בהן. אינטרסים של שני הצדדים אל-דבעי מציין כי ארצות הברית שואפת בעיקר למנוע את התרחבות העימות באזור, במיוחד לאחר ההתפתחויות הצבאיות האחרונות ומה שלווה להן מאיומים על השיט הבינלאומי, בנוסף לשמירה על יציבות שוקי האנרגיה העולמיים שהושפעו ישירות מהמתיחויות האזוריות. אל-דבעי מבהיר כי איראן רואה בהסכם הזדמנות להקל את הסנקציות הכלכליות שהוטלו עליה, להחזיר חלק מנכסיה הפיננסיים המוקפאים, ולשמור על מעמדה והשפעתה האזורית, תוך ניצול קלפי המיקוח שברשותה באזור. חיפוש אחר נוסחת הבנה חדשה אל-דבעי מדגיש כי הלחצים הבינלאומיים הקשורים לביטחון האנרגיה ותנועת הסחר העולמית דחפו את כל הצדדים לחפש נוסחת הבנה חדשה המבוססת על ניהול הסכסוך וקביעת כללי עימות ברורים יותר בשנים הקרובות. אל-דבעי מציין כי ההסכם הפוטנציאלי לא יוכל לסיים את הגורמים העיקריים למחלוקת בין שני הצדדים, לאור המשך הפערים העמוקים בנוגע לתיקים אסטרטגיים מורכבים הכוללים את תוכנית הגרעין האיראנית, הטילים הבליסטיים, ביטחון מצר הורמוז ובאב אל-מנדב, הסנקציות הכלכליות, והיחסים עם ישראל, בנוסף להשפעה האיראנית האזורית ותפקיד בעלות בריתה באזור. הזדמנות לאיראן לכפות את חזונה בנוגע לדיבורים על הכללת כל החזיתות בהסכם, אל-דבעי סבור כי עניין זה נושא משמעויות אסטרטגיות חשובות, שכן הוא משקף את הצלחת איראן לכפות את חזונה המבוסס על ראיית ביטחונה הלאומי והשפעתה האזורית כתיק אחד בלתי ניתן לחלוקה. לדברי אל-דבעי, מנקודה זו, טהראן מסרבת להפריד בין תיק הגרעין לבין הסוגיות הקשורות ללבנון, עיראק, סוריה, המפרץ והים האדום, ואף להסדרים הביטחוניים הקשורים לישראל. אל-דבעי מציין כי הכללת תיקים אלה במסגרת משא ומתן אחת משקפת הכרה אמריקאית מעשית במעמדה של איראן ככוח אזורי משפיע המחזיק בכלי השפעה ישירים במספר זירות במזרח התיכון, במיוחד לאחר הצלחתה בניצול קלפי לחץ אסטרטגיים הקשורים לשיט ולאנרגיה. מעבר משלב העימות הפתוח אל-דבעי מדגיש כי כל הסכם שיכלול את כל החזיתות לא יסיים את הסכסוכים או יטפל בשורשיהם, אלא יעביר משלב העימות הפתוח לשלב חדש של ניהול מאזני הכוחות האזוריים. אל-דבעי מציין כי המשך הכיבוש הישראלי של שטחים בלבנון, סוריה, רצועת עזה והגדה המערבית משאיר את גורמי המתיחות והסכסוך קיימים, מה שהופך את האזור חשוף לסבבים חדשים של הסלמה, במיוחד לאור האפשרות לקיומם של פערים בין מה שארצות הברית עשויה לקבל לבין מה שישראל עשויה לדחות. ההבנה קרובה יותר מאי פעם מנהל מרכז ירושלים למחקרים פוליטיים, עריב אל-רנטאווי, מעריך כי התקרבות להסכם בין ארצות הברית לאיראן, ורואה כי הסימנים הפוליטיים והדיפלומטיים שהצטברו בתקופה האחרונה מרמזים כי ההבנה קרובה יותר מאי פעם, ועשויה לראות אור בתוך שעות או ימים ספורים, אלא אם יתרחשו התפתחויות מפתיעות או שנשיא ארה"ב דונלד טראמפ ייסוג מהמסלול הקיים, לאור עמדותיו ההפכפכות והבלתי צפויות הידועות. אל-רנטאווי מבהיר כי הסביבה הפוליטית סביב המשא ומתן הפכה בשלה יותר מבעבר, ומציין כי שני הצדדים מבינים את היקף הסיכונים הכרוכים בהידרדרות למלחמה כוללת באזור, ומה שהיא עלולה לגרום מבחינת עלויות פוליטיות, כלכליות וביטחוניות כבדות. מדינות התיווך אינן רוצות התפרצות עימות נרחב אל-רנטאווי מציין כי המדינות המעורבות במאמצי התיווך ובמאמצים הדיפלומטיים, ובראשן מדינות המפרץ, מצרים, טורקיה ופקיסטן, אינן רוצות התפרצות עימות נרחב שעלול לגרום להן לשלם מחירים ישירים כתוצאה מהשלכותיו האזוריות. למרות אופטימיותו לגבי האפשרות להגיע להסכם, אל-רנטאווי קורא לזהירות בקריאת התמונה, ומזכיר כי טראמפ הכריז עשרות פעמים בחודשיים האחרונים על התקרבות להסכם מבלי שזה יתורגם למעשה. לדברי אל-רנטאווי, ההסכם נשאר אפשרות קיימת עד לחתימתו הרשמית, בעוד שאפשרויות הנסיגה או הנסיגה לאחור נשארות אפשריות עד לרגעים האחרונים. ההסכם עשוי לכלול את כל זירות המתיחות האזוריות אל-רנטאווי מדגיש כי מעקב מדויק אחר העמדות וההדלפות מצד כל הצדדים מצביע על כך שההסכם הצפוי אינו מוגבל לתיקים דו-צדדיים בין וושינגטון לטהראן, אלא כולל את כל זירות המתיחות האזוריות, במסגרת גישה המבוססת על אחדות החזיתות או הזירות. הוא מציין כי מקורות אמריקאים, איראניים וישראלים דיברו באופן דומה על מגמה זו, בעוד שהמתווך הפקיסטני הדגיש כי המצב בלבנון תופס מקום מתקדם בהבנות הצפויות להיחתם. הכללת לבנון משקפת הצלחה לאיראן אל-רנטאווי סבור כי הכללת לבנון בהסכם הפוטנציאלי משקפת את הצלחת איראן לדבוק בדרישה לקשור את הזירות האזוריות זו לזו, דרישה שהעלתה מתחילת המלחמה ונתקלה אז בספקנות רחבה מצד גורמים ערביים ואזוריים. הוא מציין כי ההתפתחויות בשטח והמשיכות הצבאיות ההדדיות בין איראן לישראל בחודשים האחרונים הראו את רצינותה של טהראן בהגנה על מגמה זו ואת נכונותה לשאת בתוצאותיה. אל-רנטאווי מדגיש כי הכללת לבנון בכל מזכר הבנות צפוי עשויה להוות הזדמנות חשובה לתמיכה ביציבות ולפתיחת הדלת לביסוס הפסקת אש. אל-רנטאווי קורא לכוחות הלבנוניים, ובמיוחד למוסדות הרשמיים, להתמודד עם נתונים אלה כהזדמנות פוליטית שניתן לנצל לטובת לבנון, במקום לעסוק במחלוקות פנימיות או בוויכוחים הקשורים לתפקידה של איראן, וסבור כי השלב הבא עשוי לדחוף את כל הצדדים הלבנוניים והערביים לחפש דרכים לנצל את השינוי האזורי החדש הזה. פערים מהותיים עדיין קיימים פרופסור למדעי המדינה באוניברסיטה הפתוחה בירושלים, ד"ר קוסאי חאמד, סבור כי הדיבורים הגוברים על התקרבות להסכם בין ארצות הברית לאיראן אינם בהכרח אומרים ששני הצדדים עומדים בפני חתימה על הבנה סופית ומקיפה, ומציין כי פערים מהותיים עדיין קיימים בין הצדדים למרות המהלכים הפוליטיים והמשא ומתן המתמשכים בתקופה האחרונה. מאמצים להגיע לנוסחה קרובה יותר להבנה חאמד מבהיר כי הסימנים הנוכחיים משקפים קיומם של מאמצים להגיע לנוסחה קרובה יותר להבנה, אולם ההצהרות הסותרות מצד גורמים אמריקאים ואיראניים חושפות את המשך הפער בהבנת אופי ההסכם ותוכנו. הממשל האמריקאי מציג את ההסכם כמסגרת המטילה מגבלות על איראן בתיקים הקשורים לתוכנית הגרעין, נשק, מל"טים וחופש השיט במצר הורמוז, בעוד שטהראן רואה את ההבנה באופן שונה, שכן היא שואפת להשאיר את תיק הגרעין במסגרת המשא ומתן על פי חזונה ותנאיה הפרטיים מבלי לקבל תכתיבים ישירים בעניין. לדברי חאמד, פער זה מקשה על הדיבורים על הסכם יציב המסוגל לסיים את מצב המתיחות בין שני הצדדים, ומעריך כי העניין יוגבל, במקרה של השגת הבנה, למזכר או מסגרת הבנה זמנית שמטרתה לדחות את העימות ולהפחית את אפשרויות ההסלמה במקום לטפל בשורשי המחלוקות הקיימות. המטרה הדחופה ביותר חאמד מציין כי המטרה הדחופה ביותר עבור שני הצדדים היא להבטיח את המשך תנועת השיט ופתיחת מצר הורמוז ולמנוע כל התפתחות שעלולה לאיים על היציבות הכלכלית העולמית, וזה מה שמהווה נקודת מפגש מהותית בין וושינגטון לטהראן. חאמד מציין כי שאר התיקים, ובראשם תיק הגרעין והתיקים האזוריים, יישארו חשופים למחלוקות ולמשיכות פוליטיות. הזירה הלבנונית היא אחד המכשולים הבולטים ביותר חאמד מציין כי הזירה הלבנונית מהווה אחד המכשולים הבולטים ביותר בפני הצלחת כל הבנה עתידית, ומבהיר כי איראן רואה בלבנון חלק מהותי מכל הסדרים אזוריים אפשריים ושואפת לכלול אותה בהבנות עם ארצות הברית. חאמד סבור כי לישראל יש השפעה רבה על סיכויי ההצלחה או הכישלון של הבנות אלה, במיוחד לאור רצונו של ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו לשמור על מרווח רחב של שליטה בחזית הלבנונית, ובמיוחד ללחוץ על ממשלת לבנון לפירוק נשק חיזבאללה, ודחייתו כל הסדרים שעלולים להוביל לחיזוק מה שמכונה אחדות הזירות בין איראן לבעלות בריתה. הסכם שברירי וכפוי חאמד מציין כי כל הסכם פוטנציאלי בין וושינגטון לטהראן יישאר, על פי הנתונים הנוכחיים, הסכם שברירי וכפוי שנכפה על ידי הנסיבות הפוליטיות והביטחוניות של שני הצדדים, בעוד שתיקי לבנון ותוכנית הגרעין נשארים בין הסוגיות הבולטות המסוגלות להצית מחדש את המתיחות והעימות באזור, מה שהופך את הסיכויים להגיע להסדר מקיף ויציב לעניין שעדיין רחוק מהישג יד. מסלול משא ומתן בוגר ורציני יותר פרופסור לשיטות מחקר ומדעי המדינה באוניברסיטת המרכז האקדמי למחקרים בברזיל, ד"ר ג'מאל חרפוש, סבור כי הדיבורים הגוברים על הסכם פוטנציאלי בין ארצות הברית לאיראן חרגו בשלב הנוכחי ממסגרת ההדלפות התקשורתיות והמסרים הפוליטיים ההדדיים באמצעות מתווכים, כדי לשקף מסלול משא ומתן בוגר ורציני יותר בהשוואה לשנים עברו, לאור הכרה הדדית של שני הצדדים בהיקף האתגרים שמציבים המשך המתיחות והסכסוך הפתוח באזור. הוא מבהיר כי הממשל האמריקאי החל לראות בהמשך מצב העימות האזורי כגורם המתיש את האינטרסים האסטרטגיים שלו ומאיים על יציבות בעלות בריתה, בעוד שאיראן מתמודדת עם לחצים כלכליים מצטברים וסנקציות נרחבות שדחפו אותה לחפש מוצא שיאפשר לה להקל את הנטל הכלכלי והפוליטי שהיא מתמודדת איתו, מה שתרם ליצירת סביבה מוכנה יותר למשא ומתן רציני. רצינות אינה מעידה על התקרבות להסכם סופי למרות סימנים אלה, חרפוש מדגיש כי רצינות במשא ומתן אינה בהכרח מעידה על התקרבות להסכם סופי, ומבהיר כי מספר תיקים מהותיים עדיין מהווים מכשולים בפני כל הבנה מקיפה, ובראשם תוכנית הגרעין האיראנית, הסנקציות הכלכליות שהוטלו על טהראן, התפקיד האזורי של איראן, בנוסף לסוגיית הערבויות ההדדיות הקשורות ליישום כל הסכם עתידי. מבחן רצונות חרפוש סבור כי השלב הנוכחי קרוב יותר ל"מבחן רצונות" בין שני הצדדים מאשר לשלב הכרעה סופית. חרפוש מציין כי הנתונים הזמינים כיום משקפים רצון משותף בוושינגטון ובטהראן לעבור מניהול הסכסוך לניהול הבנות, אולם הצלחת מסלול זה תישאר תלויה במידת יכולתם של שני הצדדים להציע ויתורים מחושבים שיבטיחו את שמירת מאזני הכוחות הפוליטיים הפנימיים של כל אחד מהם, בנוסף להתחשבות באינטרסים של בעלות הברית והשותפים האזוריים. בנוגע להערכות המדברות על הסכם שאינו מוגבל רק לתיק הגרעין, אלא מתרחב וכולל את כל זירות המתיחות באזור, חרפוש מבהיר כי הדבר נושא משמעויות אסטרטגיות עמוקות, שכן הוא משקף השתכנעות גוברת בקרב הצדדים המעורבים כי משברי המזרח התיכון קשורים זה לזה, וכי טיפול בכל תיק בנפרד מתיקים אחרים אינו עוד אפשרות ריאלית, לאור שזירת המצבים בעיראק, סוריה, לבנון, תימן, הים האדום ורצועת עזה. שרטוט מחדש של כללי העימות האזורי חרפוש סבור כי הרחבת היקף ההבנות הפוטנציאליות לכלול תיקים אלה מצביעה על מעבר המשא ומתן מרמת ההסכמים הטכניים המוגבלים לרמת שרטוט מחדש של כללי העימות האזורי וארגון ההשפעה בין הכוחות הפעילים, באופן שיגביל את אפשרויות העימות הישיר והעקיף. לדברי חרפוש, לכל הסכם מקיף מסוג זה יהיו השלכות ישירות על הסוגיה הפלסטינית ומאזני הכוחות והבריתות האזוריות, והוא עשוי לייצג תחילתו של שלב חדש שמטרתו לטפל בשורשי המתיחות הכרונית במזרח התיכון ולפתוח את הדלת בפני יציבות יחסית אם יהיה רצון פוליטי הכרחי מצד כל הצדדים. צעד שעשוי לסלול את הדרך לשלב חדש של משא ומתן הסופר והאנליסט הפוליטי סאמר ענבתאווי סבור כי הסימנים הפוליטיים המופצים בימים האחרונים מרמזים על התקרבות להסכם כוונות בין ארצות הברית לאיראן, בצעד שעשוי לסלול את הדרך לשלב חדש של משא ומתן שמטרתו לטפל בתיקים השנויים במחלוקת שנותרו תלויים ועומדים בין שני הצדדים, ואשר מנעו במשך כל השנים האחרונות הגעה להסכם מקיף וסופי. הוא מבהיר כי מה שמדובר עליו כעת אינו מייצג הסדר מלא למשברים הקיימים, אלא מסגרת כללית המבססת מסלול משא ומתן חדש, לאור המשך המחלוקות בנוגע למספר סוגיות מהותיות. ענבתאווי מייחס זאת למשבר האמון העמוק בין וושינגטון לטהראן, ומציין כי הניסיונות הקודמים, ובמיוחד הנסיגה האמריקאית מהבנות קודמות לאחר חתימתן, חיזקו את הספקות האיראניים לגבי ערבויות ליישום כל הסכם עתידי, מה שדחף את שני הצדדים לאמץ נוסחת הצהרת כוונות במקום הסכם מקיף שיכריע את כל התיקים בבת אחת. גורמים שתרמו לדחיפת המשא ומתן לשלב זה ענבתאווי סבור כי שורה של גורמים תרמו לדחיפת המשא ומתן לשלב זה, ובראשם כישלון הממשל האמריקאי בהשגת יעדיו המוצהרים באמצעות מדיניות הלחץ והכוח, בין אם זה קשור להחלשת המשטר האיראני או הוצאת ויתורים אסטרטגיים ממנו. ענבתאווי סבור כי יכולתה של איראן לעמוד צבאית, והפגנת נכונותה להגיב על כל התקפות המכוונות אליה או לאינטרסים שלה, חיזקו את מעמדה במשא ומתן בתקופה האחרונה. הוא מדגיש כי ההנהגה האיראנית שמרה על עקרונותיה הבסיסיים במהלך המשא ומתן, ודבקה בזכויותיה הקשורות להסרת הסנקציות, השבת כספיה המוקפאים, והבטחת אינטרסיה הנפט, בנוסף להדגשת עקרון אחדות החזיתות והזירות כתנאי מהותי לכל הסדר אזורי. ענבתאווי מציין כי ארצות הברית התמודדה מצדה עם אתגרים פוליטיים, כלכליים וצבאיים שהגבילו את יכולתה ללכת לעימות פתוח, לאור ירידת התמיכה הציבורית במלחמה בתוך ארצות הברית, ועליית העלות הכלכלית והגיאופוליטית של כל הסלמה חדשה. ענבתאווי מציין כי איראן ספגה אבדות אנושיות, חומריות וצבאיות כבדות במהלך המלחמה, אולם לכידות החזית הפנימית ואחדות העמדה בין הזרמים הפוליטיים האיראניים השונים חיזקו את יכולתה להמשיך במשא ומתן מעמדה איתנה יותר. התעקשות איראנית לקשור כל הבנה מקיפה לגורל בעלות בריתה ענבתאווי מדגיש כי הכללת ההסכם בכל החזיתות האזוריות, כולל לבנון, עיראק ותימן, הגיעה כתוצאה מהתעקשות איראנית מתמשכת לקשור כל הבנה מקיפה לגורל בעלות בריתה באזור. ענבתאווי סבור כי התיק הלבנוני היווה את אחת הסוגיות המורכבות ביותר במשא ומתן, שכן טהראן התעקשה שכל הסכם יכלול הפסקת התוקפנות הישראלית נגד לבנון ונסיגת כוחות הכיבוש הישראלי מדרום, בעוד שוושינגטון ניסתה בשלבים שונים להפריד בין המסלולים הלבנוני והאיראני. ענבתאווי מדגיש כי הצלחת ההסכם הצפוי תישאר תלויה ביכולתה של ארצות הברית לחייב את ישראל ליישם את ההבנות הנוגעות ללבנון ולשאר הזירות האזוריות, ומציין כי טהראן עדיין רואה באחדות החזיתות תנאי מהותי שאין להתעלם ממנו בכל הסכם עתידי, מה שהופך תיקים אלה לחלק בלתי נפרד ממסלול ההבנה המתנהל בין שני הצדדים. הדיבורים על הסכם מקיף עדיין מוקדמים החוקר הפוליטי והאקדמאי ד"ר אוסאמה עבדאללה סבור כי עוצמת ההדלפות והדיווחים התקשורתיים סביב התקרבות הסכם בין ארצות הברית לאיראן אינה משקפת בהכרח התקרבות להסדר סופי, ומציין כי הדיבורים על הסכם מקיף עדיין מוקדמים, למרות קיומם של סימנים רציניים לרצון הדדי להפחית את המתיחות ולמנוע הידרדרות לעימות צבאי פתוח. עבדאללה מבהיר כי היחסים בין וושינגטון לטהראן התנדנדו במשך שנים בין הסלמה למשא ומתן, אולם השלב הנוכחי שונה בכך ששני הצדדים עברו ממבחן כוח להבנת גבולותיו. האפשרויות הצבאיות לא שינו את ההתנהגות האיראנית לדברי עבדאללה, וושינגטון מבינה כעת כי מדיניות הלחץ המרבי או האפשרויות הצבאיות לא השיגו את יעדיהן בשינוי ההתנהגות האיראנית, בעוד שאיראן מבינה כי המשך העימות הפתוח מטיל עלות כלכלית ושחיקה ביכולתה לפעול אזורית. עבדאללה מציין כי מספר גובר של מרכזי מחקר אמריקאים ואירופאים סבורים כי המזרח התיכון אינו יכול עוד לשאת מלחמה אזורית רחבה, לאור המתיחויות המשתרעות מהמפרץ ועד הים האדום, דרך עיראק, סוריה ולבנון ועד עזה, ולכן, מה שמתרחש קרוב יותר להבנות לניהול הסכסוך ולא לסיומו. המכשול העיקרי עבדאללה מבהיר כי המכשול העיקרי בפני כל הסכם מקיף טמון בשזירת התיקים השנויים במחלוקת, שאינם מוגבלים עוד לתוכנית הגרעין, אלא כוללים את ההשפעה האזורית של איראן, תוכנית הטילים הבליסטיים, היחסים עם ישראל, ורשת בעלות הברית האזוריות, ואלה תיקים שקשה להכריע בהם במסגרת משא ומתן אחת. עבדאללה סבור כי השלב הנוכחי מייצג מבחן הדדי של כוונות יותר מאשר מסלול לקראת הסכם היסטורי, למרות רצינות המהלכים הפוליטיים הקיימים. לעומת זאת, עבדאללה מדגיש כי אם הדיווחים המדברים על הסכם הכולל את החזיתות האזוריות נכונים, הרי שהדבר משקף שינוי אסטרטגי בגישה האמריקאית, מטיפול באיראן כתיק גרעיני להכרה בה ככוח אזורי פעיל שאין להתעלם ממנו. הכללת החזיתות היא הכרה בקשר בין המשברים עבדאללה מציין כי הכללת החזיתות השונות בהסכם משמעותה הכרה בקשר בין משברי האזור, שכן לא ניתן להפריד את המפרץ מעיראק, או את לבנון מהתפקיד האיראני, או את הים האדום מכלל הסכסוך האזורי, מה שעשוי להוביל לגיבוש כללי עימות חדשים שיגבילו את אפשרויות ההתפוצצות. עבדאללה סבור כי הממד הרגיש ביותר קשור לסוגיה הפלסטינית, שעלולה להיכלל או להיגרע מכל הסדרים אזוריים גדולים, לאור תקדימים היסטוריים שהראו נטייה של הכוחות הבינלאומיים לסדר קודם כל את תיקי הביטחון. עבדאללה סבור כי הכללת כל החזיתות בהסכם עשויה לפתוח שלב של "ניהול השפעה" במקום עימות ישיר, כאשר הכוחות הגדולים שואפים להפחית את העלות מבלי לוותר על האינטרסים האסטרטגיים שלהם.