כפר הנביא שמואל, הממוקם צפונית-מערבית לעיר ירושלים הכבושה, מנהל מאבק קיומי מר שחורג מגבולות האדמה ומגיע לעומק הזהות הפלסטינית. לאחר שהכפר היה חוליה אסטרטגית המקשרת בין ירושלים לרמאללה, הפכו אותו צעדי הכיבוש למובלעת מבודדת המאוכלסת על ידי כ-400 פלסטינים החיים תחת מצור הדוק ומגבלות צבאיות חונקות.
בפרק האחרון של התקפה זו, הוציאו רשויות הכיבוש החלטה להפקיע כ-110 דונם מאדמות הכפר והעיירה הסמוכה בית איכסא, תוך התמקדות ישירה בסביבת מסגד הנביא שמואל ההיסטורי. הפקעות אלו כוללות אדמות ווקף ומקומות קדושים היסטוריים, מה שמעלה חששות רציניים משינוי הנוף הגיאוגרפי והדמוגרפי של האזור בתירוץ של פיתוח תיירותי.
מקורות מקומיים דיווחו כי הכיבוש שואף באמצעות צעד זה להדק את השליטה על המסגד, שקומתו התחתונה הוסבה בעבר לבית כנסת יהודי. מהלכים אלו מגיעים בהקשר של מדיניות שיטתית להשתלטות על אתרים ארכיאולוגיים פלסטיניים, והחלפת הנרטיב ההיסטורי האסלאמי בנרטיב התיישבותי הכופה מציאות חדשה בכוח הנשק.
מצדו, הזהיר ועד הכפר הנביא שמואל כי הכיבוש העניק לתושבים זמן קצר להתנגד להחלטות ההפקעה בפני בתי המשפט הישראליים, הליכים הנחשבים פורמליים בהיעדר צדק. הוועד הבהיר כי התוכנית נועדה להפוך את האזור למתקן תיירותי שיכלול בתי מלון ומסעדות המשרתים את המתנחלים, ובכך להנציח את היהוד הקבוע של הסביבה.
שורשי הסבל בכפר חוזרים לשנת 1971, אז עברו התושבים עקירה כפויה מסביבת המסגד לצד המזרחי, ולאחר מכן החלה סדרה של הגבלות. שטח אדמות הכפר הצטמצם מ-4500 דונם לכ-2261 דונם בלבד כתוצאה מההתפשטות ההתיישבותית ובניית גדר ההפרדה הגזענית שקרעה את האזור.
בשטח, תושבי הנביא שמואל חיים במה שדומה ל'כלא פתוח', שכן הם אינם יכולים להיכנס או לצאת אלא דרך מחסום 'הכיס' הצבאי. רשויות הכיבוש כופות על התושבים להחזיק כרטיסים מגנטיים מיוחדים המסווגים אותם כ'תושבים חדשים', ותנועתם היומיומית כפופה למצב רוחם של החיילים המוצבים בכניסות היחידות לכפר.
אזרחים מהכפר אישרו כי המגבלות הצבאיות פגעו בפרטי החיים הפשוטים ביותר, כולל איסור על קבלת קרובי משפחה מדרגה ראשונה או הכנסת מכשירי חשמל ורהיטים ללא תיאום ביטחוני מוקדם. מצור זה הוביל לבידוד חברתי וכלכלי של הכפר, והפך את חיי המשפחות העמידות לסדרה של אתגרים יומיומיים קשים.
בהקשר קשור, עבודות חפירה קודמות שבוצעו על ידי רשויות הכיבוש עצמן חשפו קיומם של שרידים מתקופות אסלאמיות וצלבניות, מבלי למצוא כל הוכחה התומכת בטענות ההיסטוריות הישראליות. למרות זאת, מוסדות הכיבוש ממשיכים לזייף עובדות היסטוריות כדי להצדיק את השליטה על האתר והפיכתו ל'גן לאומי' השייך לעיריית הכיבוש.
משקיפים רואים כי אישור הכנסת הישראלית של פרויקט 'רשות המורשת ביהודה ושומרון' מהווה אור ירוק להאצת תהליכי הסיפוח הזוחל בגדה המערבית. מגמה משפטית חדשה זו מעניקה למוסדות האזרחיים ההתיישבותיים סמכויות נרחבות לניהול אתרים ארכיאולוגיים פלסטיניים הרחק מהמסגרות הצבאיות המסורתיות, ובכך מקלה על כפיית הריבונות הישראלית.
כפר הנביא שמואל רוכש חשיבות אסטרטגית עליונה בהיותו מהווה 'צומת קישור' גיאוגרפי, והשליטה עליו נחשבת לחלק מהותי מפרויקט 'ירושלים רבתי'. פרויקט זה נועד לקשר את הגושים ההתיישבותיים הגדולים המקיפים את ירושלים, כמו 'גבעת זאב' ו'מעלה אדומים', כדי ליצור רצף גיאוגרפי התיישבותי הקורע את הרצף הפלסטיני.
מקורות זכויות אדם ציינו כי מה שקורה בנביא שמואל אינו מבודד ממה שקורה באתרים אחרים כמו סבסטיה ומערת המכפלה, שם 'חוקי העתיקות' משמשים ככלי פוליטי מובהק. מדיניות זו נחשבת למבחנים בשטח לכפיית מציאות דומה בעתיד על מסגד אל-אקצא המבורך בלב ירושלים הכבושה.
החקלאים בכפר מתמודדים עם קשיים רבים בניצול אדמותיהם הנותרות, שכן הם נמנעים מהקמת כל גדר או מתקן חקלאי להגנת יבוליהם. צמצום כלכלי זה נועד בראש ובראשונה לדחוף את התושבים לעזוב את אדמותיהם מרצון לאחר שחייהם בכבוד הפכו לבלתי אפשריים תחת צעדי 'המנהל האזרחי' השרירותיים.
הפיכת המסגד לבית כנסת ובידוד התושבים מאחורי גדרות ומחסומים משקפים את הפן המכוער ביותר של מדיניות האפרטהייד שמפעילות רשויות הכיבוש בירושלים. למרות כל הלחצים הללו, תושבי הנביא שמואל נאחזים בקיומם, ורואים בעמידתם בבתיהם את קו ההגנה האחרון על זהות המקום והיסטוריונו העתיק.
לסיכום, תיק הנביא שמואל נותר עדות לניסיונות למחוק את הזיכרון הפלסטיני ולזייף את הגיאוגרפיה, בתוך שתיקה בינלאומית כלפי הפרת האמנות המגנות אתרי מורשת. הכפר ממשיך להתנגד לתוכניות 'הסיפוח השקט' שמנהיגה ממשלת הימין הקיצוני, במטרה לשמר את מה שנותר מהמרחב הפלסטיני בסביבת העיר הקדושה.
הכיבוש משתמש בחוקי המורשת והעתיקות ככלים לשליטה על אתרים פלסטיניים והגדרה מחדש של זהותם בהתאם לנרטיב הישראלי.
שתף את דעתך
הנביא שמואל.. כפר ירושלמי נבלע על ידי ההתנחלות תחת מעטה 'מורשת'