בגוף מותש משיתוק ועקירה... צעיר עזתי קורא בקוראן ברחובות הרצועה

בסמטאות רצועת עזה הצפופות בעקורים, בולט הצעיר אחמד עיוש כסימן היכר בין ההריסות והאוהלים, כשהוא נע בצעדים כבדים וגורר גוף שהותש מנכות ושנות מלחמה. עיוש, הסובל משיתוק חלקי אורכי בצדו הימני מאז ילדותו, סירב להיכנע לפינות האוהלים הנשכחות, ובחר שקולו יהיה מלווה לעוברי אורח באזורים הדרומיים והמרכזיים של הרצועה.

מסע הסבל של אחמד החל בשכונת זייתון במזרח העיר עזה, שם נמחקו חלומותיו לאחר שביתו נהרס כליל כתוצאה מההפצצות. אובדן זה לא היה רק אובדן של קירות בטון, אלא היה תחילתו של מסע עקירה מר וקשה שהסתיים בו ובאשתו באוהל צנוע באזור אל-מוואסי בחאן יונס, שם החיים חסרים את המרכיבים הבסיסיים ביותר של יציבות.

יומיומו של אחמד מתחיל עם קרני השחר הראשונות, כשהוא מכין את ציודו הפשוט המורכב ממיקרופון קטן וסוללת טעינה. הוא יוצא לרחובות ולמעברים הצרים, משמיע פסוקים מהקוראן הקדוש, מנסה להשרות שלווה בנפשות שהכבידו עליהן דאגות ופחדים, והופך את נכותו לאנרגיה רוחנית המשוטטת בדרכים.

מקורות דיווחו כי עיוש עובר מרחקים ארוכים המגיעים עד 15 קילומטרים ביום, נע בין ריכוזי העקורים למרות קשיי התנועה וכאבי גופו. הוא מסתמך בסיוריו על רצון חזק העולה על יכולותיו הפיזיות המוגבלות, על רקע הפסקות חשמל מתמשכות המקשות על טעינת סוללת המכשיר המלווה אותו כצלו.

עיוש אומר שרעיונו אינו מקצוע או אמצעי פרנסה, אלא מסר התנדבותי שהוא מקווה לקבל עליו שכר ושכר, וניסיון לדחוף אנשים לסבלנות ולתשובה. הוא רואה שקול הקוראן בדרכים מעניק לעוברים ושבים רגעים של רוגע נפשי בתוך רעש המלחמה והצפיפות החונקת העוטפת את חיי העקורים.

תגובת העוברים ושבים לאחמד משקפת את צורך האנשים ברוחניות על רקע המשברים, כאשר חלקם מבקשים ממנו לעצור מול אוהליהם כדי להאזין, בעוד אחרים מסתפקים בחיוך תודה. קבלה עממית זו מעניקה לו את המוטיבציה להמשיך בדרכו היומיומית, למרות העייפות העצומה שהוא חש כשהוא חוזר לאוהלו בכל ערב.

הצעיר העזתי מקפיד לבחור קריאות של קוראים בעלי קולות נעימים וזוכים לקבלה רחבה, כמו השייח' היית'ם א-דח'ין, יאסר א-דוסרי והזאע אל-בלושי. אחמד רואה שקולות אלה נוגעים בלבבות ודוחפים אנשים ליראת שמיים, מה שמחזק את מטרת יוזמתו בהפצת שלווה בקרב העקורים.

מאחורי סצנה רוחנית זו, מסתתרים פרטים של חיי מחיה קשים, כאשר אחמד חי עם אשתו באוהל שאינו מגן מחום ולא מקור, וללא מקור הכנסה קבוע. בני הזוג מסתמכים על סיוע דל הניתן על ידי ארגוני צדקה או סכומים קטנים הניתנים על ידי אנשי חסד, בקושי מכסים את מחיר המזון ועלויות טעינת הסוללה.

שורשי נכותו של אחמד נעוצים בתאונת נפילה כואבת מהקומה השנייה כשהיה ילד שלא עבר את גיל חמישה עשר חודשים. תאונה זו שינתה את מסלול חייו לנצח, אך לא שברה את נחישותו, שכן הוא נאבק לפני המלחמה לעבוד כמוכר בשמים ברחובות עזה כדי להבטיח את פרנסתו בכבוד.

היום, לאחר שאיבד הכל, לא נשאר לאחמד אלא המיקרופון שלו ודרך ארוכה שהוא עובר בכל יום, מתריס נגד מבטי חוסר האונים ותנאי המלחמה הקשים. עיוש מייצג מודל של עמידות פלסטינית המתבטאת בתמונות הפשוטות והמשפיעות ביותר, ומאשר כי הנכות האמיתית היא נכות הנפש ולא הגוף.

עם שקיעת השמש, אחמד חוזר לאזור אל-מוואסי מותש כוחות, יושב באוהלו ומתכונן ליום חדש של מסע. צעיר זה אינו מחפש תהילה או גבורה מזויפת, אלא מסתפק בכך שקולו יישאר נוכח במרחב עזה, מזכיר לכולם שהתקווה עדיין אפשרית למרות כל ההרס הזה.

כל היום אני משוטט, אני רוצה לזכות בשכר מאלוהים ולהיות סיבה להדרכת אנשים ולזרוע שלווה בלבבותיהם.