הספר 'תפקיד האינטלקטואל בשינויים היסטוריים', שיצא לאור על ידי המרכז הערבי למחקר ולימודי מדיניות, מהווה מקור יסודי בניתוח יחסי האליטה האינטלקטואלית עם המציאות הערבית המשתנה. הספר מאגד עשרים ושתיים תרומות מחקריות, המבקשות כולן לחקור את התפקידים החיוניים של האינטלקטואל בתקופות של משברים גדולים ועיצוב מחדש של המרחב הציבורי.
העבודה יוצאת מנקודת הנחה שהאינטלקטואל אינו רק מומחה טכני או תיאולוג מסורתי, אלא שחקן ערכי בעל יכולת להשפיע על התודעה הקולקטיבית. ההוגה עזמי בשארה רואה בתרומתו כי מושג האינטלקטואל המודרני קשור היסטורית לאחריות של ביקורת השלטון, דבר שהתגבש בבירור בחוויות ה'אינטליגנציה' הרוסית והצרפתית.
בשארה מדגיש כי המרחב הציבורי במדינה המודרנית הוא מרחב פוליטי מובהק, מה שהופך כל עמדה קוגניטיבית שהאינטלקטואל נוקט בה לפעולה פוליטית וחברתית משפיעה. לכן, על האינטלקטואל מוטלת האחריות לפרק את המציאות הקיימת תוך שמירה על עצמאות ביקורתית המונעת את הידרדרותו לתלות עיוורת באידיאולוגיה או בשלטון.
מצידו, החוקר בן סאלם חמיש דן בדיאלקטיקה של הגמוניה והתנגדות, ומציג מודלים אינטלקטואליים איתנים שהתמודדו עם משטרים רודניים וקולוניאליזם. חמיש מדגיש את חוויותיהם של פרנץ פאנון ואדוארד סעיד כדוגמאות לאינטלקטואל הקוסמופוליטי המפרק את שיחי האימפריאליזם ומגן על ריבונות העמים וזכויותיהם לכבוד אנושי.
חמיש רואה כי חובתם של האינטלקטואלים טמונה בזיהוי ובהתנגדות לחוסר איזון מבני במערכת העולמית והמקומית, ובכך לתרום לבניית תרבות של שלום אמיתי. תפקיד זה דורש רצון חופשי המסוגל לבסס זהויות משוחררות היוצרות ערכים חיוביים המקדמים את האדם ומבטיחים לו חירות מלאה.
בהקשר של המהפכות הערביות, חסן טארק מציג קריאה תרבותית החורגת מהפרשנויות הכלכליות הצרות של ההתקוממויות העממיות. טארק מציע את הצורך במעבר מ'האינטלקטואל הזהותי' המופנם ל'אינטלקטואל הדמוקרטי' המבין את ערכי המודרניות האוניברסלית ומגן על האזרחות.
טארק רואה כי המאבק הגדול בשלב המעבר הוא מאבק הרפורמה התרבותית והאינטלקטואלית, המהווה את הכניסה המהותית להשרשת הדמוקרטיה. שינוי זה דורש אומץ להעלות שאלות של חירות וצדק הרחק מהמשיכות האידיאולוגיות שצרכו את האנרגיות הערביות במשך עשורים ארוכים.
עבד אל-והאב אל-אפנדי, לעומת זאת, מתמקד בתכונות האינטלקטואל המחויב לאמירת האמת, במיוחד בהקשר האסלאמי העכשווי המתמודד עם אתגרי המודרניזציה. אל-אפנדי רואה כי האינטלקטואל האסלאמי הנאור ממלא תפקיד מרכזי בגישור על הפער בין המורשת האותנטית לדרישות המדינה האזרחית המודרנית.
אל-אפנדי מדגיש כי הצלחת המעבר הדמוקרטי תלויה בהופעתם של 'אינטלקטואלים מתווכים' הדוחים את ההדרה ההדדית בין הזרמים המתנגשים. אינטלקטואלים אלה הם המסוגלים לגבש חזון המשלב את מהות הדת הפתוחה עם צרכי הפלורליזם הפוליטי והאזרחות בחברותינו העכשוויות.
בביקורת חריפה על האליטה המודרניסטית, אל-נור חמד מציין כי הזנחת הממד הרוחני והדתי הובילה לבידוד האינטלקטואלים מההמונים. פער זה יצר פיצול חריף שהותיר את הפרויקטים הנאורים חסרי תמיכה עממית, והפך אותם לרעיונות מנוכרים שאינם מסוגלים לחולל שינוי אמיתי.
חמד מסביר כי חלל ערכי זה נוצל על ידי תנועות האסלאם הפוליטי שפנו להמונים בשפה מוכרת, למרות כישלונן להציג פתרונות מבניים למשברי המדינה. לכן, חמד קורא להולדת חזון חדש שיחזיר לאינטלקטואל את תפקידו השליחותי על ידי גישור על הפער עם הרגש העממי והטמעת מושגים מודרניים.
המכנה המשותף בין תפיסות שונות אלו הוא ההכרה כי ידע לבדו אינו יוצר אינטלקטואל, אלא חייב להיות משולב בעמדה מוסרית אמיצה. האינטלקטואל נותר שחקן היסטורי שהשפעתו נמדדת ביכולתו לגבש חלופות ריאליות העונות על שאיפות העמים לחירות וצדק חברתי.
הספר מסכם כי תפקיד האינטלקטואל הערבי לא הסתיים, אלא חשיבותו הוכפלה לאור השינויים הגדולים הפוקדים את האזור. היכולת לאזן בין מחויבות לאומית לעצמאות ביקורתית היא המבחן האמיתי העומד בפני האליטה בתהליך בניית התודעה הקולקטיבית.
לסיכום, עבודה קולקטיבית זו מהווה תרומה אינטלקטואלית מוצקה המעלה מחדש שאלות לגבי גבולות נוכחות האינטלקטואל במרחב הציבורי. השאלה נותרה פתוחה לגבי יכולתן של אליטות אלו להפוך את טיעוניהן התיאורטיים לכוח מניע חברתי התורם להכוונת מהלך ההיסטוריה לעבר עתיד מזהיר יותר.
מושג האינטלקטואל מתייחס בהכרח לעמדה נורמטיבית במרחב הציבורי, תוך שימוש במעמד הנובע מעבודה בתחום הידע כדי לנקוט עמדה המשפיעה על מרחב פוליטי זה באופן מובהק.
שתף את דעתך
האינטלקטואל הערבי ויצירת ההיסטוריה: קריאה בתפקידי האליטה בתוך שינויים גדולים