מוות שקט מאיים על חולי תלסמיה בעזה: מחסור חמור בדם והיעדר תרופות מצילות חיים

במסדרונות המרכז הרפואי שיפא בעיר עזה, מתגלמת הטרגדיה של מאות פלסטינים הסובלים ממחלת התלסמיה, הנאבקים על חייהם בתנאי בריאות מורכבים ביותר. החולה סדיקה אבו ג'ראד, בת 32, סובלת מהשלכות המחלה התורשתית הזו, ששללה ממנה את היכולת לנוע, והיא מוצאת את עצמה כבולה לכיסא גלגלים בתוך בית חולים שחסר לו את המרכיבים הבסיסיים ביותר לטיפול הולם.

האירועים הבינלאומיים של סולידריות עם חולי תלסמיה עוברים השנה בנטל כבד על תושבי הרצועה, שכן הכאב אינו מוגבל עוד לתסמינים הפיזיים של המחלה הכרונית, אלא התרחב לכלול מסע טיפולי מפרך המאופיין בשעות המתנה ארוכות ובמחסור חמור בציוד רפואי בסיסי. גורמים רפואיים מאשרים כי היעדר מיטות פנויות ומקומות מנוחה מתאימים מגביר את סבלם של החולים הנאלצים להישאר תקופות ארוכות להשלמת טיפולי עירוי דם.

תלסמיה מוגדרת כהפרעה גנטית כרונית הדורשת מהחולים לעבור עירויי דם קבועים כל שבועיים או שלושה שבועות כדי לשמור על רמות המוגלובין. תהליך חיוני זה נועד למנוע סיבוכים חמורים שעלולים להוביל למוות, אך המשכיותו ללא תרופות משלימות מציבה אתגרים בריאותיים נוספים הקשורים להצטברות מינרלים בגוף.

המקורות מבהירים כי עירויי דם חוזרים ונשנים מובילים בהכרח להצטברות ברזל באיברים חיוניים, מה שהופך את החולים זקוקים באופן דחוף וקבוע לתרופות לסילוק ברזל. תרופות אלו נחשבות חיוניות למניעת נזק ללב, לכבד ולבלוטות האנדוקריניות, והן תרופות שסובלות מהפסקה כמעט מוחלטת בבתי המרקחת ובבתי החולים ברצועת עזה מזה תקופות ארוכות.

רופאים ברצועה מזהירים כי כל עיכוב בעירוי דם או הפסקה בטיפול משלים עלולים להוביל מיד לכשל בתפקודי הלב, נזק לכבד וחולשה חיסונית כללית. כמו כן, מופיעים אצל החולים סימני עייפות חמורה ועיוותים בעצמות ובמפרקים, מה שהופך תנועה וביצוע פעילויות יומיומיות פשוטות לכמעט בלתי אפשריים.

עבור רבים מהחולים, המשבר אינו מוגבל עוד רק לזמינות התרופות, אלא התרחב לכלול את חוסר היכולת לבצע בדיקות מעבדה תקופתיות. מזה כשלוש שנים, בתי החולים הממשלתיים חסרים את היכולת לבצע בדיקות מלאות, מה שמאלץ את החולים לפנות למעבדות פרטיות בעלויות כספיות גבוהות החורגות מיכולתם הכלכלית, על רקע המצב הכלכלי הקורס.

מוחמד יאסין, חולה תלסמיה בן 30, מתאר את המצב הנוכחי כקטסטרופלי בכל מובן המילה, ומציין כי החולים מנהלים קרב יומיומי על הישרדותם. יאסין מדגיש כי המחסור החמור ביחידות דם מאיים על חייהם של מאות, במיוחד עם התפשטות תת-תזונה שהחלישה את מערכת החיסון והפכה אותה לבלתי מסוגלת להתנגד למחלה.

דיווחים מהשטח מצביעים על כך שחלק מהחולים נאלצו להמתין עד שלושה חודשים לקבלת יחידת דם אחת, מה שהוביל לירידה ברמות הדם לרמות קריטיות. רמות אלו הגיעו אצל חלקם לפחות מ-5 גרם, שלב רפואי מסוכן המחייב התערבות מיידית למניעת דום לב או כניסה לתרדמת.

על פי נתוני עמותת ידידי חולי התלסמיה, מספר החולים ברצועת עזה הצטמצם ל-237 חולים בלבד, לאחר רישום עשרות מקרי מוות בחודשים האחרונים. איברהים עבדאללה, רכז העמותה, דיווח כי לפחות 38 חולים נפטרו כתוצאה ממחסור ביחידות דם, תת-תזונה חמורה והידרדרות המערכת הבריאותית הכוללת.

בנוסף למחסור בדם, העמותה סובלת מאובדן מסננים מיוחדים לתהליכי עירוי ותרופות יומיות לסילוק ברזל, מה שהוביל להידרדרות מתמשכת וחסרת תקדים במצבם הבריאותי של החולים הנותרים. למרות ניסיונות חוזרים ונשנים להעביר מקרים קריטיים לטיפול בחו"ל, רוב הבקשות הללו נדחות על ידי רשויות הכיבוש בטענה לזמינות הטיפול מקומית.

מצידו, ד"ר מוחמד אבו נדה, מנהל מרכז עזה לסרטן, אישר כי הצוותים הרפואיים עושים מאמצים כבירים לספק יחידות דם ככל הניתן, אך הכמויות הזמינות אינן מכסות את הצורך האמיתי. הוא ציין כי איכות הדם הזמין לעיתים אינה עומדת בסטנדרטים הנדרשים למקרים מורכבים מסוימים, מה שמגביר את הסיכון לרגישות או לחוסר תגובה.

אבו נדה הדגיש כי העדיפות העליונה כעת צריכה להיות התמקדות בהכנסת תרופות מיוחדות בדחיפות דרך המעברים הבינלאומיים, או לאפשר לחולים לנסוע באופן מיידי. הוא הסביר כי ישנם מקרים המחייבים השתלת מח עצם בדחיפות, תהליך שיכול להעניק לחולים הזדמנות אמיתית להחלמה מלאה ולסיים את סבלם מעירויי דם מתמשכים.

ב-8 במאי בכל שנה, העולם מציין את יום התלסמיה הבינלאומי להעלאת המודעות ותמיכה בחולים, אך יום זה עובר על עזה כזעקת מצוקה שלא מצאה הד מספק עד כה. החולים דורשים את זכויותיהם הבסיסיות לקבלת תרופות קבועות ויחידות דם בטוחות, הרחק מהמחלוקות הפוליטיות שעליהן הם משלמים בחייהם ובגופם המותש.

גורלם של מאות חולים בעזה נותר תלוי במידת היענות הקהילה הבינלאומית וארגוני הבריאות העולמיים לספק ציוד רפואי דחוף. עם המשך המצור וקריסת התשתיות הרפואיות, סכנת המוות ממשיכה לרדוף את כל הסובלים ממחלה תורשתית זו, בהיעדר כל אופק קרוב לסיום הסבל האנושי המתמשך הזה.

יחידת דם עבורנו אינה רק טיפול זמני, אלא צורך מתמשך להישרדות שאי אפשר לוותר עליו.