הבסיס הסודי של ישראל בעיראק: כיצד הפכה הפלישה האמריקאית לשער לכאוס אזורי

מסר מוושינגטון

סעיד עריקאת – 10/5/2026

ניתוח חדשותי

החשיפה שפורסמה ב"וול סטריט ג'ורנל" ביום ראשון, על הקמת בסיס צבאי סודי של ישראל בתוך שטח עיראק במהלך המלחמה נגד איראן, לא הייתה רק פרט ביטחוני חולף, אלא נראתה כסיכום מרוכז של מסלול ארוך של קריסה אסטרטגית שפגעה באזור מאז הפלישה האמריקאית לעיראק בשנת 2003. הדיווח, שדיבר על שימוש בבסיס כנקודת תמיכה לוגיסטית ומבצעית לתעופה הישראלית בעומק עיראק, חושף עד כמה הפכה הריבונות העיראקית למרחב פרוץ שבו מצטלבים פרויקטים של הגמוניה, מלחמות מודיעין וחיסולים אזוריים.

על פי הדיווח, ישראל הקימה את הבסיס במדבר במערב עיראק לפני פרוץ המלחמה, והשתמשה בו לתמיכה בפעולותיה האוויריות נגד איראן, בנוסף לפריסת צוותים מיוחדים שתפקידם היה לחלץ טייסים ולהבטיח אספקה צבאית. החמור בסיפור הוא שכוחות ישראליים הפגיזו חיילים עיראקים שהתקרבו למקום לאחר שחשדו בפעילות חריגה, מה שהוביל להרוגים ופצועים. אם נתונים אלה נכונים, משמעותם היא שעיראק כבר אינה רק זירת סכסוך באמצעות שליחים, אלא הפכה למעשה לשטח פתוח לפעולות צבאיות ישראליות ישירות, על רקע חוסר האונים של המדינה העיראקית וקריסת מושג הריבונות הלאומית.

הדיווח מדגיש גם אמת עמוקה יותר: שהמלחמה האחרונה נגד איראן לא הייתה רק עימות בין שתי מדינות, אלא הרחבה של מבנה אזורי שנוצר על ידי הפלישה האמריקאית לעיראק. מאז הפלת משטרו של הנשיא סדאם חוסיין, עיראק נכנסה למערבולת של פירוק שיטתי של מוסדות המדינה, ועיצוב מחדש של המפה הביטחונית והפוליטית על בסיס עדתי ומיליציוני, מה שפתח את הדרך להתערבויות אזוריות ובינלאומיות חסרות תקדים. ארצות הברית הציגה את הפלישה אז כפרויקט להפצת דמוקרטיה, אך התוצאה בפועל הייתה יצירת ריק עצום שהפך לפלטפורמה קבועה למלחמות וסכסוכים חוצי גבולות.

לא ניתן להפריד את קיומו של בסיס ישראלי סודי בתוך עיראק מהקשר זה. ישראל, שראתה בעיראק בעבר מדינת עימות מרכזית בעלת משקל צבאי, מתייחסת אליה כיום כאל מרחב ביטחוני שביר שניתן לחדור אליו ולהשתמש בו במלחמתה עם איראן. שינוי זה לא היה אפשרי אלמלא ההרס המבני שפקד את המדינה העיראקית לאחר הכיבוש האמריקאי. גבולות עיראק נשחקו, מוסדות הביטחון התפצלו, וההשפעה החיצונית התרחבה לרמות חסרות תקדים, בעוד האזרח העיראקי המשיך לשלם את המחיר בביטחונו, יציבותו ועתידו.

מאז הפלישה האמריקאית לעיראק בשנת 2003, המזרח התיכון נכנס לשלב של קריסה אסטרטגית שלא נעצרה עד היום. ארצות הברית לא הסתפקה בהפלת משטר פוליטי, אלא תרמה לפירוק מדינה שלמה ומוסדותיה הצבאיים והביטחוניים, מה שפתח את הדלת לכאוס, עדתיות, ועליית מיליציות וארגונים קיצוניים. קריסה זו יצרה סביבה אידיאלית להתערבויות חיצוניות, מאיראן ועד ישראל, והפכה את עיראק לזירת סכסוך פתוחה. מה שמתרחש היום של בסיסים סודיים ומלחמות משתלבות אינו אירוע מבודד, אלא תוצאה ישירה של מסלול ארוך של מדיניות אמריקאית שעיצבה מחדש את האזור בכוח, ללא כל תפיסה אמיתית של יציבות או ריבונות.

המלחמה נגד איראן הראתה גם שישראל פועלת ככוח אזורי חוצה גבולות, הנע צבאית ומודיעינית בתוך כמה מדינות ערביות, תוך ניצול מצב הפירוק הערבי והקריסה האזורית. במקום להכיל סכסוכים, האזור פנה לעבר מיליטריזציה נוספת של הפוליטיקה, כאשר תקיפות אוויריות, התנקשויות ופעולות חשאיות הפכו לכלים רגילים לניהול מאזנים. באקלים זה, החוק הבינלאומי נעדר לחלוטין, בעוד יכולתן של מדינות ערב לאכוף את ריבונותן או להגן על שטחן מפני חדירה נחלשת.

הדיווח חושף גם את היקף הקשר בין הפרויקטים האמריקאי והישראלי באזור. גם כאשר ישראל נראית כפועלת באופן עצמאי, הסביבה המאפשרת לה זאת היא למעשה תוצר של ההגמוניה האמריקאית ארוכת השנים. ארצות הברית, שכבשה את עיראק במשך עשור שלם ועיצבה מחדש את מבנה הביטחון שלה, יצרה למעשה את המעברים שבהם משתמשת ישראל כיום בעימותיה האזוריים. לכן, הדיבור על בסיס ישראלי בעיראק אינו נוגע רק לישראל, אלא גם למורשת האמריקאית הכבדה שהאזור עדיין משלם עליה מחיר עד היום.

הנזק שגרמו ארצות הברית וישראל לאזור לא היה רק צבאי, אלא פגע ברעיון המדינה הלאומית עצמו. לאחר 2003, הגבולות הערביים הפכו רכים, הצבאות מותשים, וההחלטה הפוליטית הייתה תלויה במאזנים חיצוניים. עיראק הייתה הדוגמה הטרגית ביותר, אך לא היחידה. המלחמות העוקבות בסוריה, לבנון, עזה ותימן שיקפו כיצד האזור הפך לרשת של משברים קשורים המזינים זה את זה. ישראל ניצלה פירוק זה כדי להרחיב את השפעתה הביטחונית, בעוד וושינגטון השתמשה בנרטיב "המלחמה בטרור" כדי להצדיק נוכחות צבאית קבועה. התוצאה הייתה מזרח תיכון מפוצל יותר, שביר יותר, ופחות מסוגל לייצר יציבות.

בסופו של דבר, נראה שזה לא רק מבצע צבאי סודי, אלא סמל למסלול שלם של קריסה אזורית. כאשר אדמה ערבית הופכת לזירה לבסיסים זרים, מלחמות לא מוכרזות ופעולות הפצצה הדדיות, משמעות הדבר היא שהסדר האזורי שהאזור הכיר במשך עשורים התפרק למעשה. עיראק, שהייתה פעם אחד מעמודי התווך של האיזון הערבי, הפכה לאחר הכיבוש האמריקאי לזירה פתוחה שבה מתמודדות המעצמות הגדולות והאזוריות, בעוד המדינה נסוגה לאחור. ומה שחשף העיתון האמריקאי הוא רק פרק חדש בירידה ארוכה זו.

יש לציין שישראל וארצות הברית הציגו תמיד את התערבותן באזור תחת סיסמאות של ביטחון, יציבות והגנה עצמית, אך התוצאה בפועל הייתה ההפך הגמור. מיליוני הרוגים ועקורים, ערים הרוסות, כלכלות קורסות, וסביבה פוליטית המבוססת על פחד, קיטוב ומלחמות תמידיות. החמור מכך הוא שמדיניות זו רוקנה את מושגי הריבונות והחוק הבינלאומי ממשמעותם, שכן תקיפות צבאיות, התנקשויות והתערבויות חשאיות הפכו לעניינים רגילים שאינם נתקלים באחריות אמיתית. הבסיס הישראלי הסודי בעיראק אינו אירוע מבודד, אלא ביטוי ברור למזרח תיכון שעוצב מחדש בכוח, שבו מלחמות פתוחות הן הכלל, לא היוצא מן הכלל.