פוריין פוליסי: הסכמי אברהם לא הביאו שלום אלא סללו את הדרך לעידן של מלחמות אזוריות

מגזין 'פוריין פוליסי' אישר בניתוח מעמיק כי הסכמי אברהם, שקודמו כפתח לשלום אזורי כולל, הובילו למעשה לתוצאות הפוכות לחלוטין. המגזין הבהיר כי הסכמים אלו תרמו להרחבת שיתוף הפעולה הצבאי והביטחוני בין הכיבוש הישראלי למדינות המפרץ, מה שהכניס את האזור לשלב חדש של סכסוכים ומתיחות גוברת.

הכותבים מתיו דוס וזורי לינצקי ציינו כי התפיסה שהציג דונלד טראמפ בשנת 2020 לגבי 'מזרח תיכון חדש' לא התממשה. במקום יציבות, הסכמים אלו סיפקו כיסוי פוליטי למדיניות ישראלית קשוחה יותר, ותרמו לדחיקת הסוגיה הפלסטינית לשוליים באופן חסר תקדים בסדר היום האזורי והבינלאומי.

הניתוח ציין כי הגישה שאומצה על ידי ההסכמים התבססה על הרעיון של 'שלום מבחוץ פנימה', באמצעות דחיפת מדינות ערב לנורמליזציה תחילה. עם זאת, העובדות הוכיחו כי אסטרטגיה זו עודדה את הכיבוש להסלים את תוקפנותו בעזה ולהרחיב את ההתנחלויות בגדה המערבית ללא הרתעה אמיתית מצד שותפיו החדשים.

במישור הצבאי, המגזין חשף כי מכירות הנשק הישראלי למדינות שחתמו על ההסכמים רשמו קפיצות אדירות, והגיעו לשני מיליארד דולר עד שנת 2024. שיתוף פעולה זה כלל מערכות הגנה אווירית מתקדמות, טכנולוגיות אבטחת סייבר ומל"טים, מה שהפך את הברית ממסגרת דיפלומטית לגוש צבאי ברור.

הדו"ח ציין כי העברת ישראל לתחום האחריות של פיקוד המרכז האמריקאי (CENTCOM) הייתה צעד אסטרטגי מכריע לשילובה הצבאי עם מדינות האזור. שינוי זה אפשר הקמת רשת הגנה טילים ומודיעין מאוחדת, שמטרתה העיקרית היא להתמודד עם ההשפעה האיראנית, אך יחד עם זאת הגבירה את הסבירות לעימות ישיר.

בנוגע לסוגיה הפלסטינית, המגזין תיעד הידרדרות חמורה במצב בשטח, כאשר התקפות המתנחלים עלו ב-123% בתוך שנתיים ממועד חתימת ההסכמים. מקורות אישרו כי הכיבוש השתמש בנורמליזציה ככלי לבידוד הפלסטינים ולהחלשת העמדה הערבית המסורתית הדורשת פתרון צודק ומקיף לפני כל התקרבות.

הניתוח התייחס גם לירידה בתמיכה הכספית הערבית במוסדות הפלסטיניים, כאשר איחוד האמירויות הערביות קיצצה באופן חד את תרומתה לאונר"א והגיעה למיליון דולר בלבד בשנת 2020. מגמה זו שיקפה רצון להתאים את המדיניות האזורית לחזון ממשל טראמפ שחתר לייבש את מקורות התמיכה בפליטים הפלסטינים.

המגזין הבהיר כי שיתוף הפעולה הצבאי הגיע לרמות חסרות תקדים באמצעות תמרונים ימיים ואוויריים משותפים בין ישראל, איחוד האמירויות ובחריין. דיווחים הצביעו גם על הפעלת מרכזי מודיעין משותפים באזורים אסטרטגיים כמו האי סוקוטרה התימני, מה שמשקף את עומק החדירה הביטחונית הישראלית לאזור.

לפי 'פוריין פוליסי', מתקפת השבעה באוקטובר והמלחמה שלאחריה בעזה חשפו את שבריריות ההבטחות הביטחוניות של ההסכמים. למרות שהברית האזורית סייעה ביירוט חלק מהתקפות איראן, הדבר לא מנע מהאזור להידרדר לסף מלחמה אזורית כוללת המאיימת על היציבות העולמית.

הניתוח חשף כי מנהיגי ההתנגדות הפלסטינית, ובראשם יחיא סינוואר, ראו בהסכמי אברהם סכנה קיומית המאיימת על חיסול הסוגיה. החשש הגדול ביותר היה טמון באפשרות שמדינות ערביות גדולות נוספות יצטרפו למסלול הנורמליזציה, מה שעלול להוביל לבידוד מוחלט של הפלסטינים מעומקם הערבי.

ממשל ביידן, למרות זהירותו הראשונית, אימץ את ההסכמים מאוחר יותר וראה בהם מסגרת לוגיסטית המקלה על פעולות צבאיות נגד יריבים משותפים. מקורות אישרו כי וושינגטון תגמלה את המדינות המעורבות בעסקאות נשק ענקיות, כמו עסקת מטוסי ה'אף-35' לאיחוד האמירויות, כדי לחזק את מעורבותן במערכת הביטחונית החדשה.

המגזין סבר כי שש השנים האחרונות הוכיחו כי המזרח התיכון הפך פחות יציב ויותר חמוש ממה שהיה לפני שנת 2020. המלחמות המתמשכות בעזה ובלבנון, והמתיחות הישירה בין טהראן לתל אביב, מאשרות כי דילוג מעל זכויות הפלסטינים אינו יכול להוביל לשלום בר קיימא.

הניתוח הגיע למסקנה שישראל הצליחה לבסס את עצמה ככוח אזורי דומיננטי בזכות הסכמים אלו, אך הדבר בא על חשבון ביטחון שכנותיה. הוא הוסיף כי ההסתמכות על בריתות צבאיות במקום פתרונות פוליטיים שורשיים הפכה כל אופק לשלום אמיתי לבלתי מושג בנסיבות הנוכחיות.

לסיכום, 'פוריין פוליסי' הדגיש כי שיווק הסכמי אברהם ככלי לשגשוג היה רק כיסוי לסידורים ביטחוניים התקפיים. הוא אישר כי המשך ההתעלמות משורשי הסכסוך הפוליטי בפלסטין יהפוך את האזור לזירה פתוחה למלחמות התשה ארוכות טווח, הרחק מחלומות היציבות שהובטחו לעמים.

ההבטחות שהציעו הסכמי אברהם להפוך את חיי עמי האזור לשלווים ומשגשגים יותר הפכו למציאות דמיונית בלבד.