בין הישרדות למוות.. סיפור עמידתה של משפחה ירושלמית מול התפשטות ההתנחלויות בכפר בית איכסא

בכפר בית איכסא הנצור, צפון-מערבית לעיר ירושלים, מתגלמים משמעויות העמידה בסיפורם של האזרח מאהר זאיד ובנו כמאל, המתמודדים עם עזות המתנחלים ותקיפותיהם הבלתי פוסקות. האב ובנו מוצאים את עצמם במאבק יומיומי נגד ניסיונות לעקור אותם מאדמת אבותיהם בכוח הנשק, בהגנה של צבא הכיבוש ובחוקיו הצבאיים השרירותיים.

מלחמת עזה באוקטובר 2023 לא היוותה מכשול בפני מאהר להמשיך לעבוד באדמתו, אלא הכפילה את מאמציו להכשיר שמונה דונמים ולזרוע בהם סוגים שונים של עצים, קטניות וירקות עלים. הוא ראה בכל שתיל שנטע מסמר חדש שהוא תוקע בארון הקבורה של תוכניות הגירוש שמטרתן לרוקן את הכפר מתושביו המקוריים.

לפני כשלושה חודשים, החלו פרקים חדשים של סבל כאשר מתנחל פרץ לאדמה בניסיון פרובוקטיבי, ולמרות הזמנת המשטרה והצבא להוציאו, היעדרותו לא נמשכה זמן רב. המתנחלים חזרו בהגנה צבאית מוגברת, וחסמו את הדרכים המובילות לאדמה בערימות עפר, והכריזו על איסור גישת בעליה אליה.

הלם גדול פקד את המשפחה כאשר צבא הכיבוש הודיע להם רשמית כי אדמתם הפכה ל'אדמת מדינה', מונח שבו משתמש הכיבוש כדי להכשיר את השוד. מיד עם פרסום ההחלטה, הוקמו אוהל ובית נייד במקום, ומתנחל החל לרעות את צאנו בשטחים שפעם פרנסו את משפחת זאיד.

מאהר מתאר בכאב כיצד הפכה אדמתו לאזור צבאי סגור, שבו המתנחל משוטט ונהנה, בעוד בעלי הזכות מנועים מלהיכנס אליה, בין אם ברגל ובין אם באמצעות טרקטורים חקלאיים. למרות ניסיונותיו החוזרים ונשנים ללכת בדרכים חלופיות כדי להגיע, חיילי הכיבוש רדפו אחריו במטח של רימוני הלם וגז מדמיע.

באותה דרך, הולך המהנדס החקלאי הצעיר כמאל זאיד, שהשקיע את ידיעותיו וניסיונו בפיתוח חוות כבשים וחקלאות מודרנית על אדמת משפחתו. אך חלומותיו של הצעיר התנגשו עם עזותם של החיילים החמושים, שהרסו את מתקניו והוציאו אותו מהמקום באיומי נשק פעמים רבות.

כמאל אומר בעצב שהמצב הפך גרוע מכל דמיון, וכאשר ניסה לפנות לתיאום הפלסטיני כדי לתאם גישה לאדמתו, התשובה הייתה מאכזבת. נאמר לו שהצד הישראלי 'עסוק' ואינו מגיב לשיחות, מה שמותיר אותו לבד מול מתנחל שהשתלט על חלומו ובנה את ביתו עליו.

כפר בית איכסא חי בבידוד כמעט מוחלט, כאשר הכיבוש מטיל עליו מצור צבאי המורכב מהתנחלויות, כבישים עוקפים וגדר הפרדה. לתושבים יש רק כניסה אחת העוברת דרך מחסום צבאי הדוק, מה שהופך את הפרטים הפשוטים ביותר בחיי היומיום שלהם למסע מפרך של התעללות והמתנה.

מאז הקמת המחסום הצבאי לפני כ-15 שנה, השתנו תנאי הכפר והחמירו, כאשר היציאה מהבית הפכה להרפתקה מסוכנת. כמאל מדגיש שההיצרות השיטתית נועדה לדחוף את התושבים לעזיבה מרצון, אך ההתעקשות להישאר נשארת המצב השולט למרות כל האתגרים.

מאהר מצביע בידו על מאחז שבו גרים רק חמישה מתנחלים, אך בזכות הגנת הצבא הם השתלטו על שטחים נרחבים מאדמות הכפר. חמשת אלה גרמו למניעת גישה לכ-80% מתושבי בית איכסא לרכושם ההיסטורי שירשו מאבותיהם.

שטחה ההיסטורי של בית איכסא עולה על 14 אלף דונם, אך שלטונות הכיבוש הגבילו את ההתפשטות העירונית של התושבים לשטח צר שאינו עולה על 650 דונם בלבד. מצור גיאוגרפי ודמוגרפי זה נועד לחנוק את הכפר שבו מתגוררים כ-2000 פלסטינים העומדים איתן מול הייהוד.

המוטו של משפחת זאיד ותושבי הכפר הוא 'או הישרדות או מוות', כשהם דוחים את רעיון ההגירה או העזיבה, יהיו התקיפות חמורות ככל שיהיו. עבור מאהר וכמאל, האדמה אינה רק שטח לחקלאות, אלא היא הזהות והקיום שאי אפשר לוותר עליהם בשום פנים ואופן.

הם רוצים שנמות.. כן, נמות, אבל לא נעזוב אדמה שירשנו מאב לאב, יהיו שיטות התקיפה מגוונות ככל שיהיו.