האסירים הפלסטינים בבתי הכלא של הכיבוש: מדיניות התעללות שיטתית וסכנות חוקי ההוצאה להורג

ממשלת הכיבוש הישראלית פתחה חזית חדשה המכוונת לגופם של האסירים הפלסטינים, כאשר ההתעללות הפכה ממעשים בודדים מאחורי הקירות לחומר ראווה המשודר בערוצים העבריים. הזרמת תקשורת מסיתה זו מגיעה במקביל למאמצים נמרצים לאימוץ חוקי עונש מוות לאסירים, ומשפטים חריגים ללוחמי יחידת העילית של גדודי עז א-דין אל-קסאם.

הנתונים הנוכחיים מצביעים על כך שמספר האסירים הפלסטינים בבתי הכלא של הכיבוש הגיע לכ-10,000 אסירים, רובם מהגדה המערבית וירושלים. לעומת זאת, שלטונות הכיבוש ממשיכים לסווג את אסירי רצועת עזה כ'לוחמים בלתי חוקיים', ומחזיקים אותם במסלולי מעצר מעורפלים החסרים את הסטנדרטים הבינלאומיים המינימליים של שקיפות.

ישראל מסווגת רשמית 1249 אסירים תחת הקטגוריה של לוחמים בלתי חוקיים על פי נתוני פברואר 2026, אך מספר זה אינו משקף את המציאות בפועל. ישנם מאות נעדרים מרצועת עזה ששלטונות הכיבוש מסרבים לחשוף את גורלם, על רקע חששות מהוצאות להורג בשטח או היעלמות כפויה במרכזי מעצר צבאיים.

דוחות זכויות אדם שפורסמו על ידי ארגון 'המוקד' אישרו את היעלמותם של מאות עזתים לאחר מעצרם על ידי צבא הכיבוש, כאשר עתירות משפטיות נענו בהכחשה של קיומם של רישומי מעצר עבורם. עמימות זו אופפת את גורל העצורים במתקנים כמו 'שדה תימן', שבהם נרשמו מקרי מוות כתוצאה מעינויים קשים ותנאי מעצר מחפירים.

התנועה האסירית תיעדה את מותם של 88 שהידים בתוך בתי הכלא ובמקומות המעצר מאז ה-7 באוקטובר 2023 ועד אמצע פברואר 2026. מבין שהידים אלה, 52 אסירים מרצועת עזה נהרגו כתוצאה מעינויים שיטתיים, מניעת טיפול רפואי, ומדיניות הרעבה קיצונית המיושמת על ידי הנהלת בתי הכלא.

שר הביטחון הלאומי איתמר בן גביר מוביל קמפיין אגרסיבי לאישור חוק עונש מוות לאסירים פלסטינים, תוך שימוש בסצנות דיכוי ככלי תעמולה פוליטית. הקטעים שהודלפו מראים יחידות דיכוי המאלצות אסירים לכרוע ולהתבזות תחת איום מוות, בניסיון לשקם את תדמית ההרתעה הישראלית שהתנפצה באוקטובר.

חוק עונש המוות אינו עוד דרישה של הימין הקיצוני בלבד, אלא הוא זוכה לתמיכה רחבה בכנסת ישראל, כאשר עבר בקריאה טרומית בנובמבר האחרון. חוק זה נועד להפוך את מערכת המשפט לזרוע נקמנית המכשירה הרג פלסטינים תחת כיסוי חוקי העוקף את כל ההליכים והראיות הרגילים.

במקביל לכך, הכיבוש אישר את חוק משפט 'עילית הקסאם' המהווה שינוי משפטי מסוכן המקים מערכת חריגה המשלבת ביטחון ואידיאולוגיה פוליטית. משפטים אלה יתקיימו בפני בתי דין מיוחדים עם שידור פומבי של הדיונים, מה שהופך את ההליך המשפטי לחלק מהמלחמה הפסיכולוגית נגד העם הפלסטיני.

משקיפים רואים כי התחרות הפוליטית בתוך הישות הישראלית ניזונה מהתעללות באסירים, כאשר הקואליציה והאופוזיציה מתחרות להוכיח מי יותר נחוש וקיצוני. בן גביר משתמש בתיק האסירים כדי לפצות על כישלונו בתיקי הביטחון הפנימי, ומשיג רווחים פופוליסטיים מהירים בסקרי דעת הקהל על חשבון סבלם של העצורים.

האסיר הפלסטיני בתודעה הישראלית הפך לסמל של תהליך שיקום 'היוקרה הלאומית' שהתנפצה ב-7 באוקטובר. ההנהגה הישראלית, באמצעות הזרמת סצנות אכזריות, שואפת להטעין את מצב הנקמה הקולקטיבית, ולהסיט את תשומת לב הציבור מהכישלונות הצבאיים והפוליטיים שפקדו את המדינה העברית.

לאחר הכרזת הפסקת האש באוקטובר 2025 במסגרת תוכנית בינלאומית, תקוות שחרור האסירים במסגרת עסקאות חילופין קרובות הסתבכו. גורלם של אלפי עצורים, במיוחד מרצועת עזה, הפך תלוי בהליכים הישראליים החד-צדדיים הנוטים להחמיר את העונשים ולהפעיל עונשי מוות בפועל.

המערכת המשפטית הישראלית ויתרה על המינימום של יושרה פרוצדורלית, כאשר בית המשפט העליון דחה עשרות עתירות לשיפור תנאי המחיה בתוך בתי הכלא. עורכי דין וארגוני זכויות אדם הפכו חסרי אונים להשיג זכויות בסיסיות כלשהן לאסירים, על רקע שליטת רוח הנקמה על כל המערכת המשפטית.

דוחות של האו"ם מתארים את המתרחש בבתי הכלא כ'התעללות שיטתית המחייבת הפסקה מיידית', ומזהירים מפני ההשלכות של היעדר שקיפות במרכזי המעצר הצבאיים. הפיכת שהידי התנועה האסירית למספרים ברישומי ההיעלמות הכפויה מסבכת את מאמצי האחריות הבינלאומית ומטשטשת את מאפייני הפשעים שבוצעו נגדם.

ארגוני זכויות אדם פלסטינים מזהירים כי המשך מדיניות הדיכוי וההרעבה עלול לדחוף את המצב בתוך בתי הכלא לפיצוץ קרוב. עם הפיכת מתקני המעצר ל'מרכזי הוצאה להורג שקטים', האסירים מוצאים את עצמם בפני אפשרויות אפסיות להגן על כבודם וחייהם מול מכונת הדיכוי הישראלית הגוברת.

השילוב בין עונש מוות למשפטים מיוחדים מצייר מחדש את האסיר כחומר ריבוני שדרכו הימין בוחן את יכולתו לכפות את הגדרתו להרתעה.