מקורות ישראליים מתמקדים בביצועים הפוליטיים של חמאס לאחר מלחמת עזה

מקורות ישראליים התמקדו בביצועים הפוליטיים שהחלה להציג תנועת ההתנגדות האיסלאמית "חמאס" בשלב שלאחר סיום מלחמת ההשמדה בעזה, ובמיוחד בנאום שמסר חבר מועצת ההנהגה של התנועה חאלד משעל לפני מספר ימים, במהלך כנס של המוסד הבינלאומי לירושלים באיסטנבול.

ציינה רונית מרזן, החוקרת בעניינים פלסטיניים בקבוצת המחקר תמרור-פוליטוגרפיה ואוניברסיטת חיפה, כי "משעל לא הסתפק בנאומו בהצגת עמדה פוליטית או תיאור מצב צבאי בעזה, אלא פעל לשנות את גבולות המאבק הפלסטיני וזהותו, תוך הצגת עזה, ירושלים והמסגד האל-אקצא כציר אחד לסכנה קיומית מקיפה, והצגת הסוגיה הפלסטינית כמאבק אזורי לאומי רחב נגד פרויקט ישראלי-מערבי ששולט בשטח מסוים".

והוסיפה מרזן, במאמר שפורסם באתר זמן ישראל, כי "נאום משעל נראה כאילו הגדיר את האיומים, הזכיר חלופות פוליטיות, והציע מפת דרכים אידיאולוגית אסטרטגית, המבוססת על ההתנגדות ולא על הדיפלומטיה, ככניסה היחידה לשחזור הריבונות, הכבוד והעצמאות, לא רק לפלסטינים, אלא לכל המרחב הערבי-האיסלאמי".

והצביעה על כך כי "משעל לא תיאר את ירושלים והמסגד האל-אקצא כיעד אזורי בלבד, אלא כסמל עליון, שכן שחרורם פירושו שחרור פלסטין, ושחרור פלסטין הוא תנאי לשחרור האומה כולה מהשעבוד, ההשפלה וההנדסה האזורית הישראלית והמערבית, ומזווית זו הוא מציב סדר היררכי ברור של שלבים".

והדגישה כי "ברמה המיידית, הדגיש משעל על הסיוע ההומניטרי, שבירת המצור, ודחיית כל ניסיון לעצב מחדש את עזה, עם הכחשת מוחלטת לכל אפוטרופסות או מנדט או ניהול חיצוני, בביטוי ברור להכרה ריבונית חדה הרואה כי העם הפלסטיני אינו זקוק לניהול אלא להגנה ולדרך לעצמאות, ומתארת כל שיח בינלאומי חלופי כרמייה וכהכחשה לזכות ההגדרה העצמית".

והוסיפה כי "ברמה האסטרטגית, הציב משעל את ההגנה על פרויקט ההתנגדות ונשקיה כעיקרון יסוד, קושר בין הכבוד, הריבונות, העצמאות והכוח הצבאי, ומבטל מראש את הלגיטימיות של המסלול הדיפלומטי והמשפטי כדרך היחידה, תוך הזכרת פסוקי קוראן המעודדים ג'יהאד והתנגדות, והדגשת כי השלום נוצר רק על ידי החזקים, וכי אלף כדורים אינם שווים לכדור מברזל".

ואישרה כי "טענות אלו אינן רק קישוטים רטוריים, אלא מהוות מסגרת אידיאולוגית ברורה, המבוססת על כך שהזכויות אינן נלקחות דרך מועצת הביטחון, אלא בכוח על הקרקע, ובו בזמן מרחיב משעל את היקף הסכסוך כדי לכלול את כל המרחב הפלסטיני, מהגדה המערבית, דרך האסירים בבתי הכלא, ועד פלסטיני 1948, כשטח אחד המאוים בג'וידיזציה, גירוש ופגיעה".

והבהירה כי "מזווית זו, דרש משעל להגשים את האחדות הלאומית הפלסטינית, לא כהמלצה מוסרית, אלא כתנאי הכרחי לניצחון, ללא סמכות בלעדית או הנהגה אחת או החלטות חד-צדדיות, ובו בזמן הציג את עזה כשטח הקרבת ויוזמה, ממנו צמח חרב ירושלים ושיטפון האל-אקצא, תוך המרת העלות האנושית והחומרית הגבוהה לסמל להישג וכבוד, ומאשר את תרומתה הסמלית והצבאית".

והצביעה על כך כי "משעל לא הציג את עזה כשטח סכסוך בלבד, אלא כמרחב עמוס במשמעויות מוסריות ולאומיות, המשקף את כבוד האומה הערבית-האיסלאמית מצד אחד, ואת מצפון האנושות מצד שני, כדי להפוך למראה כפולה החושפת את כבוד האומה וכישלונות מצפון העולם, ולכן היא אינה ראויה לרחמים חולפים או מילוליים, אלא לעמדה, אחריות ומעשה".

והוסיפה כי "משעל קרא לאימוץ אסטרטגיה ערבית-איסלאמית מקיפה המבוססת על דחייה מוחלטת של הנורמליזציה, וראיית ישראל כאויב קיומי לכל האזור, תוך תיאור האומה האיסלאמית, כוחה והתנגדותה כחלופה למערכת הבינלאומית, הדיפלומטיה והיוזמות הפוליטיות".

ואישרה כי "בחירת משעל בדמויותיהם של צלאח א-דין וסיף א-דין קוטוז כדוגמאות לא הייתה מקרית, שכן הן מגלמות במורשת האיסלאמית את דמות המנהיג המשחרר שקם בעת סכנה קיומית ומאחד את האומה ומוביל אותה מהמשבר לניצחון, ועל ידן הוא מאשר את המשכיות ההיסטוריה ואת האפשרות לשחזר את הדגם בהווה".

והוסיפה כי "ברמה הבינלאומית המערבית, קרא משעל לנצל את התנופה של הסרת הלגיטימיות העולמית כדי להטיל מצור משפטי, פוליטי, תקשורתי וכלכלי על הכיבוש, בניסיון להעביר את שטח המאבק מהשוליים למרכז הזירה הבינלאומית, תוך גיוס הרחוב, המעגלים האקדמיים והמערכת המשפטית העולמית, במקביל לעבודה על הפלת היוזמות הפוליטיות שמקדמות צרפת והערב הסעודית, תוך ראיית מקור הסמכות לא כחברה בינלאומית אלא כאומה האיסלאמית".

והצביעה על כך כי "הצהרות אלו מקבלות משמעות מיוחדת בהתחשב בהקשר הגיאוגרפי שבו הוצגו, שכן דוחא ואיסטנבול מהוות מרכזים גיאופוליטיים המספקים לחמאס לגיטימיות, הגנה ותמיכה פוליטית שקשה לספק בזירות פלסטיניות, ערביות ובינלאומיות אחרות, מה שהופך את הערים לכלי לשינוי התודעה הפוליטית, אתגר לניסיונות הסרת הלגיטימיות מהתנועה, וכפיית ההכרה בה כשחקן שלא ניתן לעקוף".

והוסיפה כי "משעל מציג פרויקט אסטרטגי מקיף לתודעה, המבוסס על המעבר מתפיסה פלסטינית צרה לפרויקט לאומי רחב, שבו משתלבים ההתנגדות, האחדות, דחיית המערכת הקיימת והמאבק רב-המסלולים בתוך ראייה אחת, בניסיון למקם את חמאס וארגוני ההתנגדות לא רק כהנהגה פלסטינית, אלא ככוח המסוגל לייצר מערכת אזורית חלופית, וברמה הבינלאומית הוא קורא שוב לנצל את התנופה של הסרת הלגיטימיות כדי להטיל מצור מקיף על הכיבוש".

וסיימה באמירה כי "נאום משעל תורם להעברת שטח המאבק מהשוליים למרכז הזירה הבינלאומית, וייתכן שמפרדוקס, הוא מכוון גם לוושינגטון, שם מעריך הנשיא האמריקני דונלד טראמפ מנהיגים קיצוניים ונאום הכוח והרתעה, ועשוי למצוא בדמות משעל ובסיפורו שפה מוכרת ומשיכה, למרות אופיו האידיאולוגי העוין".