ישראל מכינה לפלישה קרקעית עד הליטני וחזרה למדיניות התוקפנות הפתוחה על לבנון

וושינגטון – "אל-קודס" דוט קום- סעיד עריקאת

אווירת מלחמה שוב מרחפת על הגבול הלבנוני-ישראלי, עם סימנים הולכים ומתרבים על מוכנות תל אביב להשיק מבצע צבאי קרקעי שעשוי להימשך עד נהר הליטאני, במהלך שמאיים לשנות את התמונה הביטחונית בצפון ישראל ובדרום לבנון בצורה מסוכנת מאוד.

דיווחים תקשורתיים וניתוחים צבאיים חופפים מצביעים על כך שישראל שוקלת ברצינות את האפשרות להשיק מבצע קרקעי רחב בדרום לבנון, בטענה "למנוע את התפשטות חיזבאללה" ולחזק את ההרתעה בגבולה הצפוני. מקורות יודעי דבר בוושינגטון מאשרים כי התוכניות הללו נדונות ברצינות בתוך המעגלים הביטחוניים הישראלים, עם דאגה הולכת ומתרקמת מהתעצמות היכולות הצבאיות של הארגון, ובפרט בתחום הטילים. אך מאחורי הדאגה המוצהרת, רואים משקיפים כי תל אביב נוטה שוב ללוגיקת הכוח בניסיון לשחזר את האיזון ההרתעתי שנשחק בעקבות כישלונותיה האחרונים בעזה.

סוכנות "רויטרס" דיווחה, בהתבסס על מקורות ביטחוניים ישראליים, כי תל אביב שלחה מסרים ישירים ולא ישירים (שנראה כי הם דרך המתווך האמריקאי), לביירות, בה היא מזהירה כי המשך פעולות חיזבאללה מדרום הליטאני יהפוך את ההתמודדות "לעניין של זמן". ישראל גם הטילה על הממשלה הלבנונית את האחריות למה שמתרחש שם, ודורשת מהצבא הלבנוני לפעול כדי לפרק את נשק הארגון או לצמצם את נוכחותו הצבאית. מנגד, אנליסטים לבנוניים סבורים כי האיומים הללו אינם חדשים, אך הם מקבלים היום משמעות נוספת על רקע מתיחות אזורית חסרת תקדים, שהופכת כל חיכוך מוגבל לפוטנציאל להפוך למלחמה כוללת.

חשיבות נהר הליטאני היא בכך שהוא אינו רק קו גיאוגרפי אלא סמל אסטרטגי בתודעה הישראלית-לבנונית. מזה יותר מחצי מאה, הליטאני היווה את הגבול המקסימלי של השאיפות הביטחוניות של ישראל בדרום, ולעיתים קרובות הוא נקשר בהסכמות להפסקת אש ובניסיונות האומות המאוחדות להקים אזורי חיץ. לכן, חזרת השיח הישראלי על "הגעה לליטאני" משמעותה למעשה הכנה להקמת אזור ביטחוני חדש בצפון הגבול, המזכיר את שלב הכיבוש הישראלי הקודם. מומחים צבאיים מצביעים על כך שכל חדירה מסוג זה תוביל לשליטה על אזורים מאוכלסים הכוללים מאות כפרים ועשרות אלפי תושבים, מה שמסכן אסון אנושי רחב היקף.

ניתוחים המגיעים ממרכזי מחקר אמריקאיים וישראלים, כמו "מכון מחקרי המלחמה" בוושינגטון הקרוב לליכוד הישראלי, ו"המכון הישראלי לביטחון לאומי", מציעים תרחישים שונים שמתחילים בפעולות מוגבלות המכוונות נגד אתרי טילים או מחסני נשק של חיזבאללה, ועשויים להתפתח לפלישה קרקעית כוללת אם המתקפות לא יעמדו במטרותיהן. חלק מהמומחים רואים כי ישראל משתמשת בהסלמה זו כדי לשלוח מסרי הרתעה ולכפות על הממשלה הלבנונית לפעול, אך הסיכון להידרדרות לעימות ממשי נותר קיים, במיוחד אם המתווכים הבינלאומיים ייכשלו או אם הקרבות בגבול יעברו את הקווים האדומים הבלתי מוצהרים.

מנגד, לבנון סובלת מחולשה מוסדית ומשבר כלכלי חמור המגביל את יכולתה לאכוף את ריבונותה בדרום. הצבא הלבנוני חסר את המשאבים הנדרשים להתפר